תיאטרון
חנה רוֹבִינָא (15 בספטמבר 1888, י' בתשרי תרמ"ט – 3 בפברואר 1980, ט"ז בשבט תש"ם) הייתה שחקנית תיאטרון ישראלית וממייסדיי "תיאטרון הבימה". רובינא, כלת פרס ישראל בתחום התיאטרון (1956), כונתה "הגברת הראשונה של התיאטרון העברי".
יהושע סוֹבּוֹל (נולד ב-24 באוגוסט 1939) הוא במאי תיאטרון, מחזאי, תסריטאי, סופר ועיתונאי ישראלי.
טְמירה ירדני (נולדה ב-17 בינואר 1948) היא מפיקה ישראלית. עומדת בראש חברת "טדי הפקות". עד למותו, עמד לצידה גם בעלה, דודו ירדני, בראש חברה זו.
יעקב (יענקל'ה) בודו (שמו המקורי: יעקב בודואגה וברומנית: Iacob Bodoagă; נולד ב-28 במרץ 1931, י' בניסן ה'תרצ"א) הוא שחקן, קומיקאי וזמר ישראלי, מהכוכבים הגדולים של התיאטרון הישראלי. חתן פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים ופרס פולק.
חנוך לוין (18 בדצמבר 1943 – 18 באוגוסט 1999) היה מחזאי, במאי תיאטרון, משורר, פזמונאי, סופר, סאטיריקן ותסריטאי ישראלי. לוין כתב מעל ל-60 מחזות קומיים ודרמטיים, קאברטים סאטיריים, מערכונים ומאמרי סקירה.
צדי (צדוק) צרפתי (נולד ב-16 בינואר 1941) הוא במאי תיאטרון וטלוויזיה ובעברו שחקן ישראלי.
גילה אלמגור-אגמון (שמה המקורי: גילה אלכסנדרוביץ'; נולדה ב-22 ביולי 1939, ו' באב ה'תרצ"ט) היא שחקנית קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה, סופרת, תסריטאית, זמרת ונדבנית ישראלית. שיחקה בהצגות תיאטרון רבות וכן בכ-50 סרטי קולנוע - עובדה שזיכתה אותה בכינוי "מלכת הקולנוע הישראלי". כלת פרס אופיר ופרס ישראל לקולנוע.
רוזה ליכטנשטיין (בגרמנית: Rose Liechtenstein; 26 במרץ 1887 – 22 בדצמבר 1955) הייתה שחקנית תיאטרון יהודייה-גרמנייה-ישראלית, שנמנתה עם חמשת מייסדי "התיאטרון הקאמרי". בגרמניה, לפני עלייתה לארץ ישראל, שיחקה בתיאטרון ובסדרה של סרטים אילמים.
גיורא גוֹדיק (15 במאי 1921 – 5 בספטמבר 1977) היה אמרגן ומפיק תיאטרון ישראלי, שהתפרסם כשהעלה במהלך שנות השישים סדרה של מחזות זמר.
אִילִי גורליצקי (נולד ב-14 ביולי 1935) הוא שחקן וזמר ישראלי, חבר בסגל השחקנים של התיאטרון הקאמרי. גורליצקי התפרסם במיוחד בתפקידו במחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", לצידן של יונה עטרי ורחל אטאס. גורליצקי עוסק גם בפילוסופיה דתית, וכתב שני ספרי פילוסופיה המתמקדים בהוגים מן ההיסטוריה היהודית. מייסד ומנהל את חברת "אשכולות" האחראית על חלוקת התמלוגים לאומני ישראל.
עודד תאומי (20 ביוני 1937 – 1 במרץ 2019) היה שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי. שימש כמרצה בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.
סטיבן ג'ון פריי (באנגלית: Stephen John Fry; נולד ב-24 באוגוסט 1957) הוא שחקן, קומיקאי, מחזאי, סופר ובמאי בריטי-יהודי.
נסים אלוני (24 באוגוסט 1926 – 13 ביוני 1998) היה מחזאי, במאי תיאטרון, סופר ומתרגם ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת 1996, הנחשב לאחד ממחזאי ישראל הבולטים והחשובים ביותר.
אלון אופיר (נולד ב-8 בנובמבר 1967) הוא שחקן, מדבב ובמאי תיאטרון ישראלי.
גדי רוֹל (נולד ב-1959) הוא במאי תיאטרון ומתרגם ישראלי.
הַיי קֶיילוּס (באנגלית: Hy Kalus ;21 במאי 1925 – 30 בדצמבר 2012) היה במאי תיאטרון וטלוויזיה יהודי אמריקאי, שהִרבה לביים בתיאטרון הישראלי.
הלל נאמן (23 בנובמבר 1929 – 23 במרץ 2019) היה שחקן ובמאי ישראלי, מייסד בית הספר למשחק "האכסניה ללימודי התיאטרון".
קרן מור (נולדה ב-18 במרץ 1964) היא שחקנית וקומיקאית ישראלית, זוכת פרס התיאטרון הישראלי ופרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה.
רבקה מיכאלי (נולדה ב-14 באפריל 1938) היא מנחת טלוויזיה, שחקנית, זמרת, קומיקאית, מדבבת ושדרנית רדיו ישראלית. זוכת "פרס אופיר", "פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה" ו"פרס מסך הזהב", יקירת העיר תל אביב-יפו לשנת 2014 וזוכת "פרס התיאטרון הישראלי" למפעל חיים. מכונה בפי רבים "הגברת הראשונה של הבידור הישראלי".
אהרון (אהרל'ה) גולדפינגר (נולד ב-12 ביולי 1944) הוא מפיק, ועורך תוכניות טלוויזיה וסרטים. ההוגה והמפיק של תוכנית הטלוויזיה "פופוליטיקה", מפיק "סיבה למסיבה" ו"שעה טובה", ומהדמויות הדומיננטיות בהיסטוריה של הערוץ הראשון והתקשורת בישראל בכלל, בששת העשורים האחרונים.
אסנת שיר-וישינסקי (נולדה ב-22 באוקטובר 1961) היא זמרת, שחקנית וקומיקאית ישראלית.
שַׁייקֶה אופיר (בשמו המקורי: ישעיהו גולדשטיין; 4 בנובמבר 1928 – 17 באוגוסט 1987) היה שחקן קולנוע ותיאטרון, קומיקאי, סטנדאפיסט, מחזאי, תסריטאי, במאי, זמר ופנטומימאי ישראלי, מהחשובים והבולטים ביותר שפעלו בישראל במהלך המאה העשרים.
עודד קוטלר (נולד ב-5 במאי 1937) הוא שחקן תיאטרון וקולנוע, במאי, מחזאי וסופר ישראלי. מנהל אמנותי ומייסד תיאטראות שונים בישראל. חתן פרס ישראל בתחום אמנויות הבמה לשנת 2022 (ה'תשפ"ב).
אברהם "פשה" דשא (פָּשָנֶל) (6 בנובמבר 1926 – 28 באפריל 2004) היה אמרגן, מפיק מוזיקלי, מפיק קולנוע ומגלה כישרונות שנחשב לאחד הגדולים שהיו בישראל. חתן פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים.
יוסי גְרָבֶּר, האיש שממנו למדתי הכי הרבה בחיים שלי, האיש שבזכותו יש לכם את האתר הזה, אדם, שחקן, אמן גדול מהחיים (2 בנובמבר 1933 – 19 בפברואר 2016). יוסי גרבר היה שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ומדבב ישראלי.
יוסף ("פפו") מילוא (פסובסקי) (29 במאי 1916 – 2 בפברואר 1997) היה שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי, ממייסדי תיאטרון הקאמרי. חתן פרס ישראל בתחום תיאטרון לשנת 1968.
אֶריק אנתוני סמית (באנגלית: Eric Anthony Smith; ~1940 – 29 בדצמבר 2016) היה מעצב במה, בובנאי, צייר, פסל וגרפיקאי ישראלי.
ניסן נתיב (5 בנובמבר 1922 – 20 באפריל 2008) היה במאי, מורה למשחק ולדרמה, מנהל אמנותי ושחקן ישראלי. מנהל ומייסד "הסטודיו למשחק ניסן נתיב".
פזמונאי, סאטיריקן וחתן פרס ישראל שנתן מילים לזיכרון ולבמה הישראלית
זאב (זאביק) נחום רווח (נולד ב-15 באוגוסט 1940) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון, קומיקאי, זמר, מפיק, תסריטאי ובמאי קולנוע ישראלי. זוכה שלושה פרסי אופיר - שניים כשחקן הראשי הטוב ביותר ואחד על מפעל חיים. נמנה בין האישים הבולטים והחשובים בקולנוע הישראלי.
יוסף (ספי) ריבלין (7 בנובמבר 1947, כ"ד בחשוון ה'תש"ח – 3 בדצמבר 2013, א' בטבת ה'תשע"ד) היה שחקן וקומיקאי ישראלי. חתן "פרס האקדמיה לטלוויזיה" ו"פרס מסך הזהב" על מפעל חיים. כיהן כחבר מועצת עיריית ראשון לציון.
סופר, מסאי ומורה שבחן דרך המשפחה והסיפור את הזהות היהודית והישראלית
יעקב (יענקל'ה) בן-סירא (נולד בשם: ז'אק שירצקי; 20 במרץ 1927 – 4 בפברואר 2016) היה שחקן תיאטרון וקולנוע, קומיקאי וזמר ישראלי.
עיתונאי, משפטן, סופר, מחזאי, דיפלומט ומייסד הציונות המדינית המודרנית, שהפך רעיון לאומי מפוזר לתנועה יהודית עולמית מאורגנת ולחזון מדיני שהוביל להקמת מדינת ישראל
שחקן, זמר, בדרן, סאטיריקן ושדרן רדיו ישראלי, מיוזמי ״איש חסיד היה״, זוכה פרס סוקולוב וקול מוכר שחיבר במשך עשרות שנים בין הומור ישראלי, זמר עברי, סיפורי עגנון ומורשת יהודית
המורה, הבמאי ומנהיג התיאטרון היהודי־אמריקאי שעיצב את המשחק המתודי והשפיע על דורות של שחקנים
רקדן, כוריאוגרף, זמר ושחקן אמריקאי, שעיצב מחדש את אמנות הריקוד המצולם והפך את המחזמר ההוליוודי לשילוב מתוחכם של תנועה, מוזיקה וסיפור
זמרת, שחקנית וקומיקאית יהודייה־אמריקאית שחיברה בין ברודוויי, מוזיקת פופ, קולנוע, טלוויזיה ומחויבות מתמשכת למרחב הציבורי