אפרים קישון

אפרים קישון (1924–2005) הפך את הביורוקרטיה, המשפחה, קליטת העלייה וההתמודדות עם היום־יום לחומר של ספרות וקולנוע שנקראו ונצפו ברחבי העולם. ההישג בולט במיוחד משום שהגיע לישראל בבגרותו, לאחר ששרד את השואה, והחל ליצור בשפה שלא הייתה שפת ילדותו. בתוך שנים אחדות מצא בעברית קול חד, קצבי ומזוהה, ובאמצעותו העניק לחברה הצעירה דרך לצחוק על עצמה ולהכיר בחולשותיה.

ניצול שואה הבונה לעצמו קול חדש

קישון נולד בבודפשט בשם פרנץ הופמן. החקיקה האנטישמית והרדיפות קטעו את מסלול חייו, ובמלחמת העולם השנייה נשלח לעבודות כפייה. לאחר המלחמה שב להונגריה ועסק בכתיבה, וב־1949 עלה לישראל. חווייתו כעולה חדש, הלומד את השפה ואת כללי החברה גם יחד, הייתה לאחד ממקורות ההבחנה שלו: הוא זיהה דברים שהמקומיים כבר התרגלו אליהם ולא תמיד הבחינו באבסורד שבהם.

הוא כתב בעיתונות ובתיאטרון, ובטור "חד גדיא" ב"מעריב" פיתח לאורך שנים קשר רציף עם קהל קוראיו. מוסדות ציבור, ועד בית, תורים, תיקונים, פגישות משפחתיות וטקסים חברתיים הפכו אצלו לסיפורים בעלי מבנה מדויק וסיום מפתיע. ההומור התבסס על הבנה של התנהגות אנושית לא פחות משהתבסס על משחקי לשון.

הדמויות הקטנות שנעשו חלק מן התרבות

קישון ידע להעניק לאדם הניצב מול מערכת גדולה נוכחות ספרותית חזקה. גיבוריו מנסים להסתדר, להשיג אישור, להתקבל או פשוט לשמור על כבודם, ובדרך חושפים את הפער בין הצהרות למציאות. הדמות הקומית אינה חייבת להיות צודקת בכל רגע כדי שהקורא יזהה את מצוקתה.

במחזות כגון "שמו הולך לפניו" ו"הכתובה" חיבר בין לשון מדוברת, קצב בימתי ומצבים חברתיים מוכרים. כתיבתו למופעי בידור ולבמות שונות סייעה לבסס תרבות של סאטירה עברית הפונה לקהל רחב. ספרי ההומור שלו הרחיבו עוד את המעגל הזה, והוכיחו כי סיפור מקומי מאוד עשוי להיות מובן גם לקורא שמעולם לא עמד בתור במשרד ישראלי.

מן הסאטירה הכתובה אל הקולנוע

בסרט "סאלח שבתי" משנת 1964 העמיד קישון במרכז עולה חדש המתמודד עם המעברה ועם הממסד. משחקו של חיים טופול והכתיבה הסאטירית הפכו את הדמות לאחת המזוהות בקולנוע הישראלי. ב"השוטר אזולאי" משנת 1971, בכיכובו של שייקה אופיר, התחלף לעיתים הצחוק בעצב: איש טוב מגלה שקשה להתאים את רגישותו למערכת שבה הוא עובד.

שני הסרטים היו מועמדים לאוסקר לסרט בשפה זרה וזכו להכרה בגלובוס הזהב. חשוב להבחין בין מועמדות לזכייה: קישון הביא לקולנוע הישראלי חשיפה בינלאומית יוצאת דופן, אך לא זכה באוסקר. סרטים נוספים, ובהם "ארבינקא", "תעלת בלאומילך" ו"השועל בלול התרנגולות", הרחיבו את גלריית המצבים והדמויות שיצר.

הצלחה בינלאומית ושייכות ישראלית

ספריו תורגמו לעשרות שפות, וזכו להצלחה ניכרת במיוחד בארצות דוברות גרמנית. יכולתו לתאר רצון אנושי פשוט הנלכד במנגנון מסובך חצתה גבולות תרבותיים. לצד ההצלחה בעולם נותר קשור לחוויית החיים הישראלית, ובשנת 2002 קיבל את פרס ישראל על מפעל חיים ותרומה לחברה ולמדינה.

מדוע אפרים קישון ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אפרים קישון ראוי למקומו במורשת (Moreshet), באתר Moreshet.com, משום שעזר לעצב את האופן שבו ישראלים מספרים על עצמם. הוא הפך את קשיי ההגירה, את המפגש בין תרבויות ואת המאבק היומיומי במנגנונים ציבוריים ליצירה נגישה ובעלת חיי מדף ארוכים. סיפורו האישי מוסיף ממד של התחדשות יהודית לאחר השואה; יצירתו מוסיפה לכך הוכחה מעשית לכוחה של העברית לקלוט קול חדש ולהשמיעו בעולם.