יהודה אברבנאל

קורות חיים

נולד בפורטוגל לרבי דון יצחק אברבנאל. בצעירותו למד רפואה והתפרסם כרופא מוכשר. בשנת ה'רמ"ג (1483) ברח עם אביו לקסטיליה בעקבות התנכלות המלך ז'ואאו השני לאביו יצחק אברבנאל, וקבע את מגוריו בעיר טולדו. בשנת ה'רנ"א (1491) בהיותו בקסטיליה נולד בנו יצחק (הנקרא על שם סבו).

שנה לאחר מכן, בעקבות גירוש היהודים מספרד, נדדו האב יצחק ובנו יהודה לאיטליה והגיעו לנאפולי. אולם קודם שעזבו מנע מלך ספרד מיהודה לקחת את בנו הקטן, יצחק, במחשבה למנוע את יציאת הרופא היהודי מהארץ. המלך זמם להטביל את בנו של יהודה לנצרות ובכך למנוע את יציאת משפחת אברבנאל מהארץ ולאלצם להתנצר. אולם כאמור יצחק ובנו יהודה אברבנאל הצליחו לברוח והגיעו לאיטליה.

עם כיבוש העיר נאפולי על ידי הצרפתים בשנת 1495 (ה'רנ"ה), עקר יהודה לג'נובה שם עסק ברפואה, ובמקביל עבד על ספרו הידוע 'שיחות על האהבה'. שם גם הגיעה אליו הידיעה על התנצרותו של בנו הבכור יצחק. ליהודה נולד בן שני שנקרא שמואל אך הוא נפטר בגיל חמש בלבד.

בשנת ה'רס"א (1501) נקרא לשוב לנאפולי ולשמש שם כרופא החצר. בשנת 1503 כתב את שירו 'התלונה על הזמן' וההשערה היא שהוא נכתב על מנת לשכנע את בנו שישוב ליהדותו. בשנת ה'רס"ז 1507 עזב יהודה את נאפולי ואין ידיעות ברורות על שנים אלו בחייו. יש המשערים שנסע לפגוש את בנו יצחק ששב אל היהדות ועזב את פורטוגל. ישנה תעודה משנת ה'רפ"א (1521) המציינת את השתדלותו של יהודה למען היהודים בנאפולי. שנת מותו המדויקת אינה ידועה, אך ידוע שבשנת ה'רצ"ה (1535), כשהודפס ספרו 'שיחות על האהבה', כבר לא היה בין החיים.

יהודה אברבנאל כתב את ספרו שיחות על האהבה (באיטלקית Dialoghi di Amore) בשנת ה'רס"ב (1502) בערך, אך הספר נדפס לראשונה רק בשנת ה'רצ"ה ברומא. הספר זכה לתפוצה רבה מאוד בתקופתו, ועד שנת ה'שס"ז (1607) יצא באחת עשרה מהדורות איטלקיות.

הספר תורגם פעמיים לצרפתית, שלוש פעמים לספרדית, פעם אחת ללטינית ושלוש פעמים לעברית. שפת המקור הייתה איטלקית, אך יש חוקרים אחדים הטוענים שהספר נכתב במקור בספרדית.

אף שהיה קיים תרגום של הספר לעברית במאה השבע עשרה לכל המאוחר, הספר לא נדפס בעברית אלא בשנת תרל"ה (1875) על ידי חברת מקיצי נרדמים, ונקרא "ויכוח על האהבה". תרגום מעודכן יצא בתשמ"ג (1983) על ידי מנחם דורמן (כולל מבוא והערות), בהוצאת מוסד ביאליק.

רבי דון יהודה אינו מסתיר את יהדותו בספרו, אף שהשפה שבה נכתב הספר מוכיחה שכתיבתו מיועדת גם לשאינם יהודים. יש סוברים שעובדת יהדותו הקנתה לו חרות מסוימת בכתיבה, אשר אולי לא הייתה מתאפשרת להוגה דעות נוצרי.

פרופ' יצחק יוליוס גוטמן סובר שכתיבתו של רבי יהודה אברבנאל ייחודית בכך שהוא 'אינו כותב כיהודי בשביל יהודים, כמותם של הפילוסופים היהודים אשר בספרד, אלא בשביל חוג בעלי השכלה פילוסופית, העומדים למעלה מכל דת מסוימת'.

קארל גבהארט, מחוקרי אברבנאל והמהדיר של כתביו לגרמנית, מסכם:

"יהודה אברבנאל עומד בין התרבויות, הוא הפילוסוף היהודי האחרון, באשר חשיבתו ניזונה ממקורות יהודיים ובאשר התייחס בחיוב למסורת היהודית... יחד עם זאת הוא הפילוסוף האיטלקי הראשון... בכך שהוא קלט לתוכו את ההתפתחות של הפילוסופיה האיטלקית הקדומה ביותר, ועם זאת שחרר את עצמו... מדרך הפילוסופיה אשר העזה רק להסביר את המחברים העתיקים".