אלבר ממי

ביוגרפיה

אלבר ממי נולד ב-15 בדצמבר 1920 בגטו בתוניס, בירת תוניסיה למשפחה יהודית, הבכור מבין שמונה ילדים לאביו פרנסואה שהיה ממוצא יהודי איטלקי ולאמו מרגריט (לבית צרפתי). הוא למד בבית ספר יסודי של אליאנס, ומאחר שהיה התלמיד הטוב בכיתתו, קיבל מלגה שאפשרה לו ללמוד בתיכון צרפתי בתוניס (Lycée Carnot de Tunis), אחר כך למד פילוסופיה באוניברסיטת אלג'יר והמשיך ללמוד בסורבון.

בזמן הכיבוש הגרמני של תוניסיה, בשנים 1942 עד 1943 נשלח למחנה עבודת כפייה. בשנת 1944 חזר ללימודי הפילוסופיה, תחילה באלג'יר, אחר כך בפריז.

לאחר מלחמת העולם השנייה נישא לאישה צרפתייה והשניים חיו בתוניס. ממי עמד בצומת של שלוש תרבויות: ערבית, צרפתית ויהודית, ועבודתו התבססה על הדרכים לשלב בין תרבות המזרח לתרבות המערב. המעבר החד מתרבות צפון אפריקה לתרבות המערב הייתה חוויה שעיצבה את יצירתו וכל חייו עסק בשאלות של זהות.

ממי פעל למען דו-קיום יהודי ערבי, ביקר בישראל פעמים רבות ופעל למען השתלבותה של ישראל במרחב הערבי. ממי תמך גם במאבקה של תנועת הפנתרים השחורים

ממי נפטר ב-22 במאי 2020 בגיל 99.

יצירתו הספרותית והעיונית

בשנת 1953 יצא לאור ספרו הראשון, הרומן "נציב המלח" (La Statue de sel). את ההקדמה לרומן כתב אלבר קאמי. ממי שלח את הספר לז'אן-פול סארטר שפרסם אותו בהמשכים בכתב העת הפילוסופי-ספרותי שלו "זמנים מודרניים" וכך זכה להכרה והצלחה. בשנת 1980 יצר הבמאי חיים שירן דרמה טלוויזיונית על פי סיפורו של ממי "נציב המלח", שזכתה בפרס אונסק"ו הבינלאומי ובפרס "כינור דוד".

בשנת 1957 יצא לאור ספרו "דיוקן הנכבש ולפני כן דיוקן הכובש" (Portrait du colonisé, précédé de Portrait du colonisateur). את ההקדמה לספר כתב ז'אן-פול סארטר. זה ספר עיון הדן בנושא הכיבוש, הקולוניאליזם והסוגיות הקשורות בהם.

בשנת 1982 יצא לאור ספרו "הגזענות" הדן בתופעה ממגוון של זוויות.

בשנת 1998 פרסם ספר המוקדש לתוניסיה ביחד עם עבד אל-והאב מדב, גם הוא יליד תוניסיה.

לאחר מותו