על המשמר

על המשמר היה אחד העיתונים המזוהים והמשפיעים בעיתונות היישוב ובמדינת ישראל. הוא נוסד ב-30 ביולי 1943 בשם ״משמר״ כביטאונה של תנועת השומר הצעיר, וב-25 בינואר 1948 שינה את שמו ל״על המשמר״. במשך יותר מחמישים שנה שימש העיתון במה רעיונית, פוליטית ותרבותית לקיבוץ הארצי, למפ״ם ולציבור רחב של קוראים מן השמאל הציוני. הוא נסגר בסוף מרץ 1995, אך הארכיון שלו ממשיך לשמר פרק חשוב בתולדות החברה הישראלית.

העיתון לא היה רק אמצעי להעברת חדשות. הוא ביקש לעצב את המציאות בעיני קוראיו ולחבר בין ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים — הסיסמה שהתנוססה בראש עמודו הראשון. עמדותיו הדגישו צדק חברתי, שוויון, שלום ואקטיביזם ציבורי. אפילו המדור הכלכלי שלו נקרא ״הכלכלה והאדם״, שם שהמחיש את הניסיון לבחון את המשק מתוך נקודת מבט חברתית ולא רק דרך נתונים ומאזנים.

הקמת העיתון והמאבק על קול עצמאי

הופעתו של ״משמר״ הייתה תוצאה של תהליך פוליטי ממושך. במשך שנים הסתפקו השומר הצעיר והקיבוץ הארצי בירחונים ובשבועונים, בעוד ״דבר״ שימש עיתון יומי מרכזי של ההסתדרות ושל השמאל הציוני המאורגן. לאחר שהתברר כי השומר הצעיר לא יוכל להצטרף למפא״י תוך שמירה על עצמאותו, החליטה מועצת הקיבוץ הארצי במשמר העמק, ב-1942, להקים מפלגה עצמאית ועיתון יומי משלה.

המערכת הראשונה כללה את מרדכי בנטוב, יעקב עמית ואליעזר פרי. מאיר יערי, מנהיג הקיבוץ הארצי, בירך על הופעת העיתון במאמר שתיאר את הציפייה הרבה בקרב היישוב. על העיצוב הגרפי הופקדו רות שלוס ויוחנן סימון, ואברהם שלונסקי היה אחראי על מדור הספרות. כך נולד עיתון ששילב בין מפלגתיות מוצהרת לבין שאיפה להיות מוסד עיתונאי ותרבותי בעל נוכחות רחבה.

בתחילתו מנה העיתון ארבעה עמודים בלבד, בין היתר בשל מגבלות הנייר בתקופת המלחמה. כבר בשנותיו הראשונות הוא נאלץ להתמודד עם הצנזורה הבריטית. ב-1943 הפסיק את הופעתו לשבוע, כאות הזדהות עם עיתוני היישוב שנאסרו בעקבות פרשת רמת הכובש. לאחר מלחמת העולם השנייה נדרש להתמודד עם איסורים על פרסום עמדות היישוב נגד מדיניות הספר הלבן.

מ״משמר״ ל״על המשמר״: עיתון של תנועה ושל מפלגה

ב-1946 נעשה ״משמר״ ביטאונה של מפלגת השומר הצעיר. בינואר 1948 הוקמה מפ״ם, מפלגת הפועלים המאוחדת, שאיחדה את השומר הצעיר עם תנועת אחדות העבודה ופועלי ציון שמאל. בעקבות האיחוד נקרא העיתון ״על המשמר״, ולמערכת הצטרפו נציגים מן הקיבוץ המאוחד. אף שהעיתון ייצג את כלל מרכיבי המפלגה, הוא נותר מזוהה במיוחד עם הקיבוץ הארצי ועם עמדות השומר הצעיר.

הקשר ההדוק למפלגה העניק לעיתון כוח והשפעה, אך גם הציב בפניו מגבלות. בתקופת האחדות המפלגתית נדרשה המערכת לאזן בין מחנות פוליטיים שונים ולהציג כלפי חוץ חזית אחידה. מידע על חיי המפלגה פורסם לעיתים רק לאחר שאושר במוסדותיה, ומאמרים ונאומים של מנהיגים התחרו על מקום בעמודי העיתון. המתח הזה תרם בסופו של דבר להופעת ״למרחב״ ולפילוג מפ״ם ב-1954.

גם יחסו של העיתון לברית המועצות השתנה עם הזמן. בראשית שנות החמישים, בהתאם לקו המרכזי במפ״ם, סיקר ״על המשמר״ את מות סטלין באבל כבד ותיאר אותו כמנהיג גדול וכקברניט תנועת השלום. הוא סיקר גם את משפט הרופאים, שבו הואשמו רופאים יהודים בברית המועצות באשמות שווא, באופן מתון יותר מעיתונים אחרים ובקו שנמנע מביקורת חריפה על המשטר הסובייטי. בהמשך, לאחר תהליך הדה-סטליניזציה והתרחקות מפ״ם מן העמדות הפרו-סובייטיות, נפתח העיתון למגוון רחב יותר של דעות.

עיתון, בית ספר לעיתונאות ומרכז תרבות

לאחר פילוג מפ״ם חזר ״על המשמר״ לבטא בעיקר את עמדת הנהגת הקיבוץ הארצי, אך חדל להיות במה סגורה לחלוטין. לצד מאמרי המערכת הרשמיים כתבו בו בעלי השקפות שונות, והעיתון הפך לבית ספר חשוב לעיתונאים צעירים. רבים מן הכותבים שרכשו בו ניסיון עברו בהמשך לעיתונים ולכלי תקשורת אחרים, ובכך השפיע ״על המשמר״ על התרבות המקצועית של העיתונות הישראלית הרבה מעבר לתפוצתו הישירה.

העיתון תרם גם להתפתחות הספרות והתרבות העברית. לאחר סגירת ביטאון הדור הצעיר ״בשער״ עברו ל״על המשמר״ סופרים צעירים שהקימו את המוסף הספרותי ״משא״. המוסף נעשה בית לקבוצת סופרים שנודעה בשם ״דור תש״ח״, ובהמשך עבר ל״למרחב״ לאחר פילוג מפ״ם. בין הכותבים והעורכים בעיתון ובמוספיו היו לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, משה שמיר, נתן שחם, יצחק אוורבוך-אורפז, יהושע סובול, מיכל סנונית, איל מגד ואחרים.

במרץ 1964 נוסד ״חותם״ כביטאון החטיבה הצעירה של מפ״ם. בתחילה הופיע ככתב עת עצמאי, ומינואר 1970 צורף ל״על המשמר״ כמוסף שבועי. הוא פנה לדור צעיר יותר והרחיב את השיח סביב פוליטיקה, חברה ותרבות. לצד ״חותם״ פרסם העיתון את שבועון הקיבוצים ״הדף הירוק״ ואת ״קו למושב״, שיועד למושבים ולהתיישבות הכפרית.

ילדים, חברה ותקשורת בערבית

אחד המפעלים החשובים שצמחו מתוך העיתון היה עיתון הילדים ״משמר לילדים״. מדור הילדים שהופיע סביב חגים נעשה בשנת 1945 לשבועון עצמאי בעריכת צוות העיתון. בין עורכיו היו מרדכי אמיתי, בנימין טנא, שלמה ניצן ועטרה אופק, ובין כותביו יפרח חביב, יהואש ביבר ויעקב רבי. בשנת 1985 התאחד ״משמר לילדים״ עם ״הארץ שלנו״ ו״דבר לילדים״ ליצירת השבועון ״כולנו״, שהמשיך להופיע עד שנת 2000.

העיתון פעל גם בזירה הערבית. משנת 1952 הוציא לאור עיתון מקביל בערבית בשם אלמרצאד (المرصاد), בעריכת המזרחן אליעזר בארי ובהשתתפות עיתונאים ערבים שהיו פעילי מפ״ם, ובהם איברהים שבאט, מוחמד ותד, רוסתם בסתוני ומחמוד ביאדסה. בשנים 1958–1962 ערך רוסתם בסתוני את המוסף הספרותי בערבית אלפג׳ר (الفجر, ״השחר״), שבו כתבו בין היתר ראשד חוסיין ופאוזי אל-אסמר. בכך שימש ״על המשמר״ גם פלטפורמה לדיאלוג פוליטי ותרבותי בין יהודים לערבים בישראל.

סיקור המציאות הישראלית והמאבק בצנזורה

בשנות החמישים והשישים נבדל ״על המשמר״ מעיתונים כמו ״מעריב״ ו״דבר״ הן בתוכן והן באופן שבו הציג את סדר היום הלאומי. הוא הקדיש מקום בולט לענייני חוץ ולמכירות נשק, בעוד שנושאי פנים קיבלו לעיתים פחות תשומת לב. בתקופה שבה עיתונים היו מקור מידע מרכזי עבור הציבור, בחירת הנושאים והמסגור שלהם השפיעו על הדרך שבה קוראים הבינו את ישראל, את העולם ואת מקומה של המדינה במאבקים הבין-לאומיים.

לאחר הקמת ממשלת האחדות ב-1984 פרשה מפ״ם מן המערך, ו״על המשמר״ נעשה עיתון יומי של האופוזיציה. המתח בינו לבין הצנזורה הצבאית החריף. בעקבות פרסום ידיעות שלא אושרו נקנס העיתון בחצי מיליון שקלים ונקבע נגדו קנס על תנאי של מיליון שקלים. במחאה פרסם שורה של מאמרים ובהם כתמים לבנים במקום קטעים שנפסלו. העיתון פנה גם ליו״ר מועצת העיתונות, יהושע רוטנשטרייך, בבקשה להגן עליו מול הצנזורה. פרשה זו המחישה את תפקידו של העיתון כמתווך ביקורתי בין מוסדות המדינה לבין הציבור.

הסגירה והמורשת

ירידת כוחה של העיתונות המפלגתית, היחלשות מפ״ם והמשבר הכלכלי של הקיבוץ הארצי פגעו בתפוצת העיתון, במיוחד בקרב צעירים. משנת 1993 לא חויבו עוד משקי הקיבוץ הארצי להיות מנויים עליו. אף שהעיתון ניסה להתחדש, צירף כותבים צעירים והוסיף מדור לסטודנטים, הוא נסגר בסוף מרץ 1995. את העיתון ערך אז צבי טימור, וגיורא פורמן כיהן כמזכ״ל הקיבוץ הארצי. כך הסתיים פרק בעיתונות הישראלית: עיתון שהוקם מתוך צורך פוליטי, אך נותר במשך עשרות שנים גם מוסד עיתונאי, ספרותי וחינוכי.

הארכיון המלא של ״על המשמר״, ובכלל זה ארכיון הצילומים הגדול שלו, שמור בארכיון השומר הצעיר ביד יערי, גבעת חביבה. שם העיתון ממשיך לשמש את חדשות התנועה העולמית של השומר הצעיר, והחומרים שהותיר מאפשרים לחוקרים ולקוראים לבחון את החברה הישראלית דרך עיתונות שנכתבה מתוך מחויבות עמוקה לתנועה הקיבוצית, לשמאל הציוני ולרעיונות של שוויון ואחוות עמים.

מדוע על המשמר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

על המשמר ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שהוא מתעד ומגלם תשתית מרכזית בחיים היהודיים והישראליים המודרניים: הקשר שבין תנועת הנוער, הקיבוץ, המפלגה, העיתונות והתרבות. הוא נתן לקיבוץ הארצי ולמפ״ם קול ציבורי עצמאי, עיצב את סדר היום של קוראיו, והציע במשך עשרות שנים פרשנות ציונית-סוציאליסטית למציאות הישראלית והבין-לאומית.

חשיבותו ניכרת גם באנשים ובמוסדות שטיפח. באמצעות ״משא״, ״חותם״, ״משמר לילדים״ ופרסומיו בערבית הוא תרם לספרות העברית, לחינוך הדור הצעיר, להכשרת עיתונאים וליצירת מרחב תרבותי רב-לשוני. הארכיון שנותר ממנו הוא מקור חי להבנת המדינה שבדרך, שנותיה הראשונות של ישראל, יחסי יהודים וערבים, התפתחות הקיבוץ והמאבקים על חופש העיתונות. משום כך Moreshet.com משמר עבור הציבור לא רק את סיפורו של עיתון, אלא גם את הקולות, הוויכוחים והשאיפות שעיצבו קהילה, תנועה ומדינה.