מקור ראשון

מקור ראשון הוא עיתון ישראלי שנוסד ביולי 1997 במטרה ליצור עיתון בלתי תלוי בעל אופי יהודי־לאומי. במהלך שנותיו הוא הפך משבועון קטן שהתמודד עם משברים כלכליים לעיתון בעל נוכחות משמעותית בשיח הציבורי בישראל, ולבמה מרכזית לכתיבה עיתונאית, ספרותית, תרבותית והגותית. לצד סיקור אקטואלי, העיתון עסק בזהות יהודית, בחברה הישראלית, בהלכה, בספרות ובמחשבה, ובכך תרם לעיצוב השיח של הציבור הדתי־לאומי ושל קוראים רבים מעבר לו.

הקמה, משברים ובנייה מחדש

היוזמה להקמת העיתון מיוחסת לרב שמואל טל, שהיה גם מבעליו הראשונים, והעורך הראשון היה עמנואל שילה. ההקמה המעשית נעשתה בידי משפחת ליסטנברג, משפחה דתית־לאומית שעסקה ביהלומים ופעלה בבלגיה ובתל אביב. למשימה גויסו בתחילה העיתונאי מאיר עוזיאל, מיכאל רוזוליו ויוני אריאל. רוזוליו הביא עמו ניסיון מ״ידיעות אחרונות״, מהרשות השנייה ומרדיו ״קול הים האדום״, ואילו אריאל שימש קודם לכן עורך כלכלי ב״ג׳רוזלם פוסט״. המערכת הוקמה במשרדי ״פרסומי ישראל״ בגבעת שאול בירושלים, וכללה עיתונאים ועורכים דתיים וחילונים.

בשנותיו הראשונות נערך העיתון גם בידי מאיר עוזיאל ועופר שפירא, שניהם עורכים חילונים. כבר מראשית הדרך ביקש מקור ראשון להציע זהות עיתונאית יהודית מובהקת בלי להסתגר בתוך קהל מצומצם. אולם ההכנסות היו נמוכות, ובסוף אוקטובר 1999 נסגר העיתון ובעליו הכריזו על פשיטת רגל.

בדצמבר 1999 הוקם העיתון מחדש באמצעות חברה בשם ״מקור ראשון החדש״. המבנה החדש אפשר לרוכש, ד״ר מייקל כריש, ליהנות ממוניטין העיתון בלי לשאת בחובות העבר. כריש פעל להגדלת מספר המנויים ולייצוב העיתון, אך לאחר כארבע שנים מכר אותו, בשנת 2003, לאיש העסקים שלמה בן־צבי. מאחורי הרכישה עמדה משפחתו של הנדבן היהודי־בריטי קונרד מוריס.

תחת בן־צבי עבר העיתון שינוי נרחב: מספר העמודים והמוספים גדל, גויסו כותבים מוכרים, והעיתון עבר לפורמט ברודשיט. בשנת 2007, לאחר רכישת העיתון הוותיק ״הצופה״, מוזגו העיתונים והמהדורה היומית הופיעה תחת הלוגו ״מקור ראשון – הצופה״. לעורך המהדורה היומית מונה תחילה יואב שורק ולאחר מכן אריאל כהנא. כך התרחב העיתון משבועון מגזרי יחסית למערכת שניסתה להציע עיתונות יומית, פרשנות ומגוון רחב של מוספים.

ניסיון להתרחב לעיתון יומי ולמרחב הדיגיטלי

ביוני 2009 הוכרז על מהדורה יומית דיגיטלית שתופץ בצהריים בדואר אלקטרוני למנויים, בהשקעה של כחצי מיליון שקלים. המהדורה, שהעסיקה 35 עובדים, פעלה כחודשיים בלבד והגיליון האחרון שלה הופץ ב־29 ביולי 2009. הניסיון ביטא את החיפוש אחר מודל עיתונאי חדש בתקופה שבה העיתונות המודפסת והדיגיטלית עברו טלטלה.

בספטמבר 2012 רכש בן־צבי את עיתון ״מעריב״ ושילב בו כותבים של מקור ראשון, וכן תכנים באתר nrg. הקשר ההדוק בין שתי המערכות העמיק את המשבר הכלכלי, ובמרץ 2014 הוצאו העיתונים להליך הקפאת הליכים. ב־30 במרץ 2014 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את מכירת מקור ראשון ל״ישראל היום״ תמורת 14 מיליון שקלים, ואת מכירת אתר nrg תמורת 3 מיליון שקלים. הרכישה אושרה לאחר בדיקת הממונה על ההגבלים העסקיים, וב־23 בספטמבר 2014 יצא הגיליון האחרון של העיתון היומי. מאז מופיע מקור ראשון כעיתון סוף־שבוע.

תכני העיתון הופיעו באתר nrg עד סגירתו בינואר 2018, ולאחר מכן הועברו לאתר החדש של מקור ראשון. גם ארכיון nrg, ובכלל זה כתבות העיתון, נותר נגיש ברשת תחת הדומיין של מקור ראשון. לפי סקר TGI מינואר 2018, החשיפה לעיתון בסופי השבוע עמדה על 3.8 אחוזים.

מוספים, ספרות והגות יהודית

אחד הביטויים הבולטים של תרומת מקור ראשון לתרבות היהודית בישראל הוא מוסף ״שבת״, היוצא מאז שנת תשס״ד, 2004. המוסף נוסד ונערך במשך שנים בידי יואב שורק, ובהמשך נערך בידי הרב אלחנן ניר; ד״ר שמואל פאוסט ערך את מדור ביקורת הספרים. ״שבת״ משלב הגות יהודית, מחשבה תורנית, ספרות ואמנות עם דיון רחב בתרבות הכללית. בכך הוא יצר מרחב קבוע שבו סופרים, משוררים, מתרגמים, חוקרים ותלמידי חכמים יכלו לפרסם לקהל רחב.

המוסף, שהיקפו עמד במשך שנים על כ־24 עמודים, אינו מסתפק בפרשנות אקטואלית. הוא מפרסם סיפורים קצרים ושירה, ביקורת ספרות ומוזיקה, מאמרים על פרשת השבוע, דיונים בערכים מן ההגות היהודית, סקירות של כתבי עת בעולם וכתיבה על חיי קהילות יהודיות ברחבי העולם. בין הכותבים והמדורים שנזכרו לאורך השנים היו שלום רוזנברג, יונתן ברג, עמיחי חסון, חיותה דויטש, זאב שביידל, אדמיאל קוסמן והרב אליהו בירנבוים. על שער המוסף הופיעה יצירת אמנות, ציור או צילום, לצד ציטוט, ובכך חיבר המוסף בין מסורת יהודית לבין שפה תרבותית ואמנותית רחבה.

לצד ״שבת״ הופיעו במהלך השנים מוספים ופרויקטים נוספים. ״השבועון״, שיצא בין ינואר 2005 לפברואר 2006, כלל תכני תרבות ומדריך שידורים והצגות. ״שישי ישראלי״ היה מוסף כרומו דו־שבועי שעסק באקטואליה ובכתבות מגזין. העיתון פרסם גם את ״שבת הגדול״, מוסף הגות שהופיע שלוש פעמים בשנה, ואת ״מקורי״, עלון שבת שחולק בבתי כנסת וכלל כתבות מקוצרות ומדורים נוספים. מדורים בנושאי כלכלה, ספורט, משפט, דין והלכה שולבו אף הם במבנה המשתנה של העיתון.

מקום בשיח הישראלי

החשיבות של מקור ראשון אינה נמדדת רק בתפוצה או במשך חייו של מוצר עיתונאי. העיתון סיפק במשך קרוב לשלושה עשורים במה לקולות יהודיים, ישראליים ותרבותיים שלא תמיד מצאו מקום באותה מסגרת בעיתונות הכללית. הוא אפשר לקוראים דתיים ולא־דתיים להיחשף זה לעולמו של זה, וחיבר בין דיון ציבורי יומיומי לבין שאלות של זהות, אמונה, הלכה, ספרות ותרבות.

גם תולדותיו הארגוניות משקפות פרק חשוב בתולדות העיתונות הישראלית: הקמה של עיתון עצמאי, סגירה והקמה מחדש, מעבר משבועון לעיתון יומי, ניסיונות דיגיטליים מוקדמים, מיזוג עם מערכת ותיקה יותר ולבסוף חזרה למתכונת סוף־שבוע. לאורך השינויים הללו נשמרה שאיפתו להיות עיתון בעל קול יהודי־לאומי ובעל מעורבות ממשית בחברה הישראלית. לפי המידע הקיים, העורך הראשי הוא חגי סגל.

מדוע מקור ראשון ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מקור ראשון ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שהוא מתעד ומעצב פרק מרכזי בתולדות העיתונות היהודית־ישראלית בת זמננו. באמצעות החדשות, הפרשנות, הספרות, האמנות וההגות, הוא העניק לקוראים במה שבה זהות יהודית אינה נושא צדדי אלא נקודת מוצא לדיון בחברה, במדינה ובתרבות.

מוסף ״שבת״ ומוספים נוספים הפכו את העיתון למוסד תרבותי שתיווך בין בית המדרש, הספרות העברית, האמנות והשיח הציבורי. הארכיון והאתר של העיתון ממשיכים לספק גישה לחומרים המתעדים יוצרים, רעיונות ומחלוקות שעיצבו את חייהם של ישראלים ושל קהילות יהודיות. משום כך, תיעוד מקור ראשון ב־Moreshet.com משמר לא רק את סיפורו של עיתון, אלא גם את התפתחותה של תרבות יהודית־ישראלית מודרנית ואת המרחב הציבורי שבו היא נוצרה.