ישראל היום

ישראל היום הוא עיתון יומי ישראלי ואתר חדשות בעברית ובאנגלית, שהוקם ב־30 ביולי 2007 והפך בתוך שנים אחדות לאחד ממוסדות התקשורת המשפיעים והנפוצים בישראל. ייחודו נבע משילוב בין הפצה רחבה בחינם, השקעה משמעותית בתשתית עיתונאית ובדפוס, ועיצוב עממי ונגיש שפנה לקהלים גדולים ברחבי הארץ. לצד העיתון המודפס פועלים אתר חדשות, אפליקציות, ניוזלטרים ומאגר גיליונות, המאפשרים לעקוב אחר התפתחות החברה הישראלית גם בזירה הדיגיטלית.

מאז הקמתו עסק העיתון באקטואליה, כלכלה, תרבות, ספורט, פנאי, חברה ופוליטיקה. בכך הוא לא רק דיווח על ישראל, אלא גם השתתף בעיצוב השיח הציבורי שלה: הוא הביא חדשות ופרשנות לקוראים בתחנות רכבת, בקניונים, ברשתות שיווק ובמוקדי חלוקה ברחבי המדינה, והפך את העיתון היומי למוצר תקשורתי שנגיש גם למי שאינם נוהגים לרכוש עיתון.

הקמת העיתון והמהפכה בשוק העיתונות

הרקע להקמת ישראל היום היה הניסיון של שלדון אדלסון, איש העסקים היהודי־אמריקאי, להשתלב בשוק העיתונות הישראלי. לאחר שהקשר עם קבוצת שלמה בן־צבי סביב העיתון "ישראלי" לא צלח, הקים אדלסון, באמצעות חברת ניוזקו שבבעלותו ובבעלות אשתו מרים אדלסון, עיתון חדש. שמו היה גרסה ישראלית לשמו של היומון האמריקאי USA Today, אף שאין בין שני העיתונים קשר עסקי.

בראשית דרכו מונו עמוס רגב לעורך, אשר בהרב למו״ל וציפי קורן למנכ״לית. כדי לבסס את אמינותו המקצועית גייס העיתון עיתונאים ותיקים ומוכרים, ובהם דן מרגלית, שעזב את מעריב, ומאוחר יותר מרדכי גילת, שעזב את ידיעות אחרונות. ישראל היום הצטרף למועצת העיתונות בישראל, ובחודש הראשון לפעילותו הקדיש את שטחי הפרסום שלו לפרסום ללא תשלום של גופים הפועלים לתועלת הציבור.

המודל הכלכלי וההפצתי של העיתון שינה את יחסי הכוחות בענף. בתחילת דרכו הודפסו כ־250 אלף עותקים בימי חול וכ־150 אלף בסופי שבוע. בשנת 2010 עבר ישראל היום את ידיעות אחרונות בשיעור החשיפה בימי חול, וב־2017 נחשב לנפוץ ביותר גם בסופי השבוע. האגודה לזכות הציבור לדעת העניקה בשנת 2010 לעמוס רגב את פרס אברמוביץ׳ לביקורת התקשורת, בין היתר בנימוק שהעיתון חולל שינוי משמעותי במפת העיתונות המודפסת בתוך זמן קצר.

עיתון עממי, מגוון ופלטפורמה של חיי היום־יום

העיתון הודפס בפורמט טבלואיד, עם תמונות צבעוניות, כותרות גדולות וכתיבה תמציתית בשפה מדוברת. לצד חדשות ועמדות כלל מדורים קבועים לתרבות, כלכלה, ספורט, פנאי ורכילות, וכן תכנים בנושאי תיירות, אופנה, אוכל, רכב, עיצוב וטכנולוגיה. המבנה הזה הפך את העיתון למוצר המשלב דיווח חדשותי עם תכנים מחיי היום־יום, ופנה לקוראים בעלי תחומי עניין ורקע שונים.

מהדורת סוף השבוע, שהושקה בנובמבר 2009, הרחיבה את הפעילות העיתונאית באמצעות מוספים ובהם "ישראל השבוע" ו"שישבת". המוספים שילבו כתבות תחקיר, ראיונות, תרבות ופנאי, וכתבו בהם יוצרים ואנשי תקשורת מוכרים. כך התפתח העיתון ממיזם חדשות יומי למערכת תוכן רחבה, המתעדת לא רק אירועים פוליטיים אלא גם את התרבות, ההרגלים והוויכוחים של החברה הישראלית.

במקביל, החל מאוקטובר 2011 ניתן היה לקבל את העיתון בבית באמצעות מנוי בתשלום, בעוד שבמוקדי חלוקה הוא נותר חינמי. שינוי זה יצר מודל משולב, שנועד להרחיב את החשיפה מצד אחד ולסייע במימון עלויות ההפצה מצד שני. נתוני התפוצה השתנו לאורך השנים, אך עצם היכולת להדפיס ולהפיץ מאות אלפי עותקים הפכה את ישראל היום לגורם מרכזי בתולדות העיתונות הישראלית.

המעבר לדיגיטל והרחבת הפעילות

ישראל היום פיתח במקביל לעיתון המודפס מערך חדשות דיגיטלי בעברית ובאנגלית. באתר ובאפליקציות מתפרסמים עדכונים שוטפים, כתבות, פרשנויות, סרטונים, הסכתים ושידורים חיים. האתר מציע גם ארכיון של גיליונות מודפסים החל מנובמבר 2007, ובכך הוא משמר רצף תיעודי של שנות פעילות העיתון ושל האירועים שסוקרו בהן. ניוזלטר יומי בעברית הושק לצד ניוזלטר באנגלית שהושק ביוני 2011.

במרץ 2014 רכש העיתון תמורת 3 מיליון שקלים את אתר nrg מעריב, שזכה לשם nrg. הרכישה הרחיבה את נוכחותו בזירת החדשות המקוונת, אף שהאתר נסגר בינואר 2018 ותכניו שולבו באתר מקור ראשון. ב־3 במאי 2021 עלה לאוויר אתר חדש של ישראל היום, שנועד להתאים את המותג לעידן של צריכת חדשות רציפה, מובייל ופלטפורמות דיגיטליות.

העיתון השקיע גם בעצמאות תפעולית. בדצמבר 2013 רכש את בית הדפוס ששימש את מעריב, לאחר שבשנותיו הראשונות הודפס בבתי הדפוס של הארץ וגלובס. צעד זה חיזק את השליטה בתהליך ההפקה והפך את בית הדפוס למתקן המשרת גם עיתונים נוספים.

מערכת עיתונאית שהתפתחה לאורך השנים

ב־2017 החליף בועז ביסמוט את עמוס רגב בתפקיד העורך. בינואר 2022 הודיע ביסמוט על פרישתו, ולאחר מכן הסתיימה גם עבודתו של אריאל שמידברג, סגן העורך הראשי ומנהל מחלקת הדיגיטל, לאחר 15 שנה במערכת. בהמשך מונה עמר לחמנוביץ לעורך הראשי, אורי דגון לראש מערכת החדשות, איתן אורקיבי לעורך המוסף הפוליטי ומוריה קור לעורכת מדור הדעות. שינויים אלה משקפים את התפתחות העיתון ממיזם חדש ואגרסיבי בשוק לעיתון ותיק בעל מערכת רחבה ומספר זרועות תוכן.

מאז מאי 2018 משמשת מרים אדלסון כמו״לית העיתון, ועמיר פינקלשטיין מונה למנכ״ל. בראשית 2021 הצטרפה למערכת ד״ר נאג׳את אל־סעיד, חוקרת מאבו דאבי, כפרשנית ובעלת טור. שילובה של כותבת מהעולם הערבי במערכת ישראלית היה ביטוי להרחבת נקודת המבט של העיתון ולעניין הגובר בקשרים בין ישראל למדינות האזור.

מקום בשיח הישראלי ובחיים היהודיים

לישראל היום נטייה מדינית ימנית ושמרנית, והוא מזוהה עם קו פטריוטי ועם תמיכה בעמדות מחנה הימין. משמעותו ההיסטורית אינה מסתכמת בעמדה זו, אלא גם בהיקף החשיפה שהעניק לרעיונות, לאישים ולנושאים שנכנסו באמצעותו לבתיהם של מיליוני קוראים. מחקר שפורסם בשנת 2020 בחן את השפעת העיתון על הפוליטיקה הישראלית ומצא קשר בין תפוצתו ביישובים מסוימים לבין התחזקות ההצבעה למפלגות ימין, במיוחד בקרב מצביעים מתלבטים. בכך נעשה העיתון עצמו לאחד השחקנים הנחקרים בתולדות התקשורת והפוליטיקה בישראל.

העיתון גם משמר ומפיץ תכנים הנוגעים לזהות הישראלית והיהודית: קשר בין ישראל לתפוצות, אנטישמיות, עלייה, ביטחון, תרבות עברית, הישגים ישראליים וחיי קהילות יהודיות בעולם. באמצעות המהדורה באנגלית והנוכחות הדיגיטלית הוא פונה גם לקוראים מחוץ לישראל, ומאפשר לקהילות יהודיות ולאנשים המתעניינים בישראל לעקוב אחר סדר היום הישראלי בשפה נגישה.

הפעילות הזו קיבלה ביטוי גם ביוזמת "המיליון ה־11", שהושקה בשנת 2025 במטרה לקדם בשיח הציבורי יעד של עליית מיליון יהודים מהתפוצות לישראל במהלך העשור שלאחר השקתה. במסגרת המיזם פורסמו כתבות, מאמרים ודיונים בנושאי עלייה, קליטת עולים, דיור, תעסוקה, חינוך, תשתיות, אנטישמיות והקשר בין ישראל לקהילות יהודיות בעולם. המיזם הציב את העלייה ואת עתידו הדמוגרפי והחברתי של העם היהודי כנושא לדיון ציבורי רחב.

מדוע ישראל היום ראוי לציון כערך חשוב במורשת

ישראל היום ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שהוא אחד ממוסדות התקשורת שעיצבו את האופן שבו ישראלים צורכים חדשות, תרבות ופרשנות במאה ה־21. בתוך זמן קצר הוא שינה את שוק העיתונות באמצעות הפצה חינמית בהיקף חסר תקדים, הרחיב את הנגישות לעיתון יומי והפך את התחרות על תשומת לב הציבור למרכזית יותר בשיח הישראלי.

העיתון חשוב גם כמקור לתיעוד של החברה הישראלית: הוא פרסם לאורך השנים חדשות, דעות, ראיונות, כתבות תרבות ותכנים הנוגעים לישראל, ליהדות התפוצות וליחסי ישראל עם העולם. האתר, האפליקציות וארכיון הגיליונות משמרים חלק מן הרשומה הציבורית הזו ומאפשרים לדורות הבאים לבחון כיצד השתנו השפה, סדרי העדיפויות והוויכוחים של החברה.

הכללתו ב־Moreshet.com אינה מעניקה לעיתון את מורשתו, אלא מתעדת את מקומו בתוך המורשת התקשורתית, הישראלית והיהודית: מוסד שהשפיע על מיליוני קוראים, פעל בעברית ובאנגלית, עסק בקשר שבין ישראל לתפוצות והמחיש את הכוח שיש לעיתונות בעיצוב זיכרון ציבורי, זהות ושיח לאומי.