העם

"העם" היה יומון עברי של ברית הציונים הרוויזיוניסטים (צה"ר), שהוקם בירושלים לקראת הקונגרס הציוני ה-17 בשנת 1931. במשך תקופת קיומו הקצרה שימש העיתון במה מרכזית להצגת עמדות התנועה הרוויזיוניסטית, לליבון שאלות יסוד בציונות ולביקורת על מדיניות ממשלת המנדט הבריטי ועל הנהגת ההסתדרות הציונית. אף שפורסם במשך חודשים ספורים בלבד, הוא השתתף בעיצוב השיח הפוליטי והעיתונאי של היישוב העברי בארץ ישראל.

העיתון נולד על רקע המחלוקת החריפה בתוך ההנהגה הציונית בשאלת הדרך להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. התנהלות ממשלת בריטניה ושלטונות המנדט עוררה מורת רוח בקרב מנהיגים ציוניים, ובהם חיים ויצמן, נחום סוקולוב וזאב ז'בוטינסקי, אך בין המנהיגים שררו חילוקי דעות עמוקים באשר לאסטרטגיה המדינית. ז'בוטינסקי, שעמד בראש התנועה הרוויזיוניסטית, ביקש להעמיד לרשות תנועתו עיתון יומי שיבטא את חזונה ואת דרכה, ובחר בשם "העם".

הקמת העיתון והופעתו בירושלים

לצורך הוצאת העיתון נוסדה חברת "מגדלור" בכ"ג באייר תר"ץ, 21 במאי 1930. בין מייסדיה נמנו אנשי התנועה הרוויזיוניסטית אברהם וינשל, שמואל פאסמאן, שלמה גפשטיין ודוד מלמד. היוזמים תכננו לפרסם את העיתון בשלוש שפות — עברית, אנגלית וגרמנית — אך לא הצליחו לגייס משאבים מספיקים. בפועל, התקציב המצומצם אפשר את הוצאתו בעברית בלבד, והעיתון סבל לאורך כל ימיו ממחסור במזומנים ובאמצעי תשלום.

הגיליון הראשון ראה אור ביום ו' בניסן תרצ"א, 24 במרץ 1931. במשך כארבעה חודשים הודפסו בירושלים מאה גיליונות, עד 7 באוגוסט 1931. בין 16 ביוני ל-2 ביולי נסגר העיתון בהוראת הנציב העליון הבריטי, סר ג'ון צ'נסלור. שלטונות המנדט טענו כי הוא מפרסם חומר הסתה. לפי הסברו המאוחר של דוד תדהר, הסגירה נבעה בין היתר ממאמרים של בנימין זאב פון וייזל, שבהם האשים את המופתי הירושלמי חג' אמין אל-חוסייני בהסתה למהומות בארץ ישראל.

הופעתו של "העם" חודשה ב-2 ביולי 1931, אך נמשכה מעט יותר מחודש. הגיליון האחרון יצא לאור ב-7 באוגוסט 1931. תולדותיו הקצרות ממחישות את הקושי הכלכלי והמדיני שבו פעל עיתון מפלגתי בתקופת המנדט, אך גם את חשיבותה של העיתונות ככלי לארגון ציבור, להפצת רעיונות ולמאבק על סדר היום הציוני.

עיתון של רעיון ושל תנועה

נושאו העיקרי של "העם" היה בירור הרעיון הציוני מנקודת המבט הרוויזיוניסטית. הוא פרסם חדשות מסניפי התנועה בארץ ישראל ובתפוצות, דיווחים על המאבקים הפנימיים בתנועה הציונית ומאמרים על מדיניות המנדט. לצד זאת כלל העיתון מדורי ספרות, ספורט ומשפט. מאמר המערכת הופיע בטור שכותרתו "יומן העם", וכך חיבר בין עמדת המערכת לבין פרשנות שוטפת של האירועים.

העורך הראשי היה זאב ז'בוטינסקי, שפרסם בעיתון מאמרים ומסות מפרי עטו. את העיתון ניהל בפועל ד"ר בנימין זאב פון וייזל, שפרסם גם בשם העט "אבי נעמה" וכתב על תולדות הציונות הרוויזיוניסטית, שאותה ראה כ"ציונות מחודשת". ד"ר יהושע השל ייבין מונה לעורך האחראי.

רשימת הכותבים העניקה לעיתון משקל תרבותי ורעיוני מעבר להיותו ביטאון מפלגתי. בין המשתתפים היו הוגה הדעות ד"ר אב"א אחימאיר, המשורר אורי צבי גרינברג, ההיסטוריון בן-ציון נתניהו, המשורר אביגדור המאירי, החוקר דוד תדהר, מאיר גרוסמן, ד"ר בנימין לובוצקי — לימים בנימין אליאב — אוריאל הלפרין — לימים יונתן רטוש — ואחרים. חמדה בן-יהודה פרסמה סדרת מאמרים על "זיכרונות מחיי אליעזר בן-יהודה". השתתפו גם בצלאל אליצדק, יוחנן פוגרבינסקי, דוד סיטון, דניאל סירקיס, הלל רוזנברג, יוסף קלרמן וכותבים נוספים.

העימות עם שלטונות המנדט

סגירת "העם" עוררה מחאה פומבית של ז'בוטינסקי, שהתייחס אליה בעיתון "ראזסוויט" שראה אור בפריז ב-21 ביוני 1931. הוא תיאר את סגירת העיתון כצעד חריג במשטר דמוקרטי, הביע הערכה לאנשי המערכת וקיווה שיוכלו לחדש את הופעתו. במאמרו טען כי הביקורת על עוולות המשטר המנדטורי לא תושתק באמצעים כוחניים.

ז'בוטינסקי הציג את "העם" כעיתון הנאבק במדיניות האנטי-ציונית, לדעתו, של ממשלת המנדט, וכמי שעומד על עקרונות הציונות המדינית. במקביל, העיתון עצמו מתח ביקורת על כוונת השלטונות לערוך מפקד אוכלוסין בארץ ישראל והטיל ספק בהוגנות אופן עריכתו ובפרסום ממצאיו. בכך היה "העם" חלק ממאבק רחב יותר על זכותו של היישוב לבקר את השלטון, לפרש את המציאות המדינית ולדרוש מדיניות שתתמוך במפעל הציוני.

במה לוויכוח בתוך התנועה הרוויזיוניסטית

"העם" לא שימש רק כלי לביקורת על הבריטים או על הנהגת ההסתדרות הציונית. מעל דפיו התנהל ויכוח סוער בשאלה אם על התנועה הרוויזיוניסטית לפרוש מן ההסתדרות הציונית או להישאר במסגרתה. ז'בוטינסקי תמך בפרישה, ואילו מאיר גרוסמן התנגד לה. הוויכוח היה בעל חשיבות לשני המחנות, והעיתון היה אחד הזירות המרכזיות שבהן נחשפו טיעוניהם לציבור.

פון וייזל, שהיה גם נשיא הוועד המרכזי של הצה"ר בארץ ישראל, פרסם סדרת מאמרים על המחלוקת הפנים-תנועתית. ב-24 באפריל 1931 דרש ממנו ז'בוטינסקי, בתפקידו כעורך הראשי, להפסיק מיד את הדיונים הפומביים על הוויכוחים הפנימיים. גם בוועידה הארצית השישית של ברית הצה"ר בארץ ישראל, שנערכה ב-8–10 במאי 1931, דרשה סיעת האופוזיציה להימנע מדיון בשאלת הפרישה וביקשה שהעיתון יהיה נתון לפיקוח רשמי של מרכז הצה"ר.

לקראת הקמת ההסתדרות הציונית החדשה

הקונגרס הציוני ה-17, שלקראתו הוקם "העם", נערך בראשית יולי 1931. העיתון דיווח על המאבק הרעיוני בקונגרס ופרסם את נאומי הצירים הרוויזיוניסטים. הוא הביא לקוראיו את ביקורתו של ז'בוטינסקי על הנהלת ההסתדרות הציונית ואת החלטתו לקרוע בהפגנתיות את כרטיס הציר שלו ולקרוא לחבריו לעזוב את ההסתדרות הציונית ולהקים מסגרת חדשה.

במובן זה, "העם" היה יותר מעיתון קצר-ימים: הוא שימש מכשיר להפצת רעיון, לגיוס תומכים ולהכנת דעת הקהל למהלך פוליטי שהתממש כמה שנים לאחר מכן. העיתון תרם להכשרת הקרקע להקמת ההסתדרות הציונית החדשה, שקונגרס היסוד שלה נערך בווינה ב-7–12 בספטמבר 1935.

השפעתו על העיתונות העברית והזיכרון הציוני

חוקרת העיתונות הרוויזיוניסטית ד"ר מינה גראור ציינה כי "העם" המשיך בסגנונו ובכיוונו את הקו הרדיקלי שהונהג ב"דֹאר היום". הוא הרבה לבקר את ראשי ההסתדרות הציונית, את מנהיגי מפלגות הפועלים ואת העיתונים העבריים המרכזיים ביישוב. לעיתים כונו העיתונים באמצעות צבעים שסימלו, בעיני כותבי "העם", את אופיים: "דבר" — אדום, "הארץ" — אפור, "דֹאר היום" — צהוב, וה"פורוורד" — צהוב ואדום, ואילו "העם" זוהה עם תכלת-לבן.

מורשתו של העיתון אינה נמדדת רק במספר גיליונותיו. הוא משמר פרק חשוב בהתפתחות העיתונות העברית, בתולדות התנועה הרוויזיוניסטית ובמאבקי הרעיונות שעיצבו את היישוב היהודי בארץ ישראל. באמצעות מאמרים פוליטיים, דיווחים תנועתיים, ספרות, היסטוריה וביקורת ציבורית, הוא תיעד כיצד עיתון יכול להיות בעת ובעונה אחת מוסד תקשורתי, כלי ארגוני וזירה ליצירת זהות לאומית.

מדוע העם ראוי לציון כערך חשוב במורשת

"העם" ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שהוא מתעד בצורתו הישירה והחיה את המאבקים הרעיוניים, המדיניים והתרבותיים של היישוב היהודי בראשית שנות השלושים. הוא מציג את פעילותה של העיתונות העברית לא רק כמקור חדשות, אלא כמוסד שעזר לתנועות ציוניות לנסח עמדות, לגייס ציבור ולהתמודד עם שלטון זר ועם מחלוקות פנימיות.

העיתון מחבר בין דמויות מרכזיות בתולדות הציונות, הספרות והעיתונות העברית — מזאב ז'בוטינסקי, אב"א אחימאיר ואורי צבי גרינברג ועד חמדה בן-יהודה, בן-ציון נתניהו ודוד תדהר. בכך הוא מאפשר להבין כיצד נוצרה תרבות פוליטית עברית וכיצד רעיונות שהופיעו תחילה בעיתון קצר-ימים השתלבו בהמשך במוסדות ובתנועות שפעלו למען עתידה של מדינת היהודים. תיעודו של "העם" ב-Moreshet.com משמר עדות חשובה לתהליך שבו מילה מודפסת נעשתה לכלי של זיכרון, הנהגה ופעולה לאומית.