העיר

"העיר" היה מקומון תל אביבי של רשת שוקן, שפעל במשך שלושה עשורים והפך לאחד הקולות המזוהים ביותר עם חיי העיר, התרבות והפנאי בישראל. הוא נוסד באוקטובר 1980 בניהולו של רוני ארן, שהקים קודם לכן את "כל העיר" הירושלמי, ובעריכת חנוך מרמרי. במשך השנים סיפק העיתון לקוראיו חדשות מקומיות, ביקורת, כתבות מגזין, טורים אישיים ומדריכים מעשיים, אך חשיבותו חרגה בהרבה מן הדיווח על הנעשה ברחובות תל אביב.

"העיר" תיעד את השינויים החברתיים והתרבותיים שעברו על תל אביב ועל ישראל, ונתן במה לנושאים שבתקופות מסוימות כמעט שלא זכו לחשיפה בעיתונות המרכזית. הוא נודע בכתבותיו על הומוסקסואליות, על הברנז'ה התל אביבית ועל מגמות חדשות בתרבות ובחיי הלילה. הטון הפרובוקטיבי, הטורים האישיים והכתבות החושפניות יצרו לו תדמית שונה מזו של עיתון מקומי מסורתי, גם אם עם השנים התמתן סגנונו.

עיתון מקומי ששינה את השיחה העירונית

הופעתו של "העיר" לוותה בשביתה ובהפגנות של עובדי הדפוס בעיתונים היומיים, משום שהעיתון הודפס בשיטת סדר צילום ולא בשיטת סידור האותיות הידנית שהייתה נהוגה אז. בשנותיו הראשונות חולק העיתון בחינם, אף שלעתים דרשו מוכרי עיתונים לרכוש עיתון אחר כתנאי לקבלתו. בהמשך החל להימכר, ובשנת 2005 עבר שינוי מקיף בתוכן ובעיצוב וחזר להיות מופץ ללא תשלום.

במהלך השנים ערכו את העיתון, בין היתר, יואל אסתרון, גל אוחובסקי, מאיר שניצר, דוני ענבר, אמנון רבי ואיתן מרקוביץ'. בשנת 2005 החליף אורי שאלתיאל את יוסי קליין, שכיהן כעורך במשך כמה חודשים. חילופי העורכים והסגנונות לא ביטלו את אופיו המרכזי של העיתון: חיבור בין חדשות מקומיות, ביקורת תרבות, כתיבה אישית ותשומת לב לקבוצות ולתופעות שהמרחב הציבורי נטה להתעלם מהן.

בשיאו הגיעה תפוצת "העיר" ל-115,000 עותקים. בימי חמישי צורף העיתון ל"הארץ" עבור מנויי העיתון באזור תל אביב, ובימי שישי הופץ בחנויות. בשנת 2007 מותגו רוב המקומונים של רשת שוקן תחת השם "העיר" בתוספת שם העיר שבה הופצו; כך הפכו, בין היתר, "כל העיר" ל"העיר – ירושלים" ו"כלבו" ל"העיר – חיפה". המיתוג מחדש בוטל לאחר כמה שנים. מ-5 במרץ 2010 הודפס העיתון בפורמט A4 ובמעטפת כרומו.

עיתונות, חופש הביטוי ו"בג"ץ שניצר"

אחד הפרקים הבולטים בתולדות העיתון היה העתירה שהגיש בשנת 1988 עורכו מאיר שניצר לבג"ץ נגד הצנזור הצבאי הראשי. שניצר והעיתונאי אלוף בן ביקשו לפרסם כתבה שכללה ביקורת על תפקודו של ראש המוסד ועל עיתוי החלפתו. העתירה, שנודעה לימים כ"בג"ץ שניצר", הייתה הפעם הראשונה שבה הועמד היקף סמכותו של הצנזור הצבאי הראשי לביקורת שיפוטית. בג"ץ קיבל את העתירה, והפרשה נעשתה חלק חשוב מהדיון הישראלי על גבולות הצנזורה, חופש העיתונות והפיקוח המשפטי על סמכויות ביטחוניות.

העיתון כלל גם פרסומות לשירותי זנות; בעקבות פרסומים אלה הורשעה רשת שוקן בשנת 2004. לצד כתבות שנכתבו במיוחד עבורו, פרסם "העיר" גם כתבות שהופיעו במקומוני רשת שוקן. לעתים הוקדש גיליון שלם לנושא אחד, כמו גיליון 21 באפריל 2006, שהוקדש ל-25 סדרות טלוויזיה.

"עכבר העיר": תרבות, בילוי ופנאי

אחד המיזמים החשובים שצמחו מתוך "העיר" היה "עכבר העיר", מדריך תרבות, בילוי ופנאי שהוקם ונערך לראשונה בידי קובי ניב. המדריך ריכז את אירועי השבוע הקרוב וסיפק מידע על קולנוע, הופעות, תערוכות אמנות ותחומי פנאי נוספים, לצד ביקורות וטורים אישיים. שעריו המאוירים, פרי עבודתם של אמנים ישראלים ובהם עמוס בידרמן, דודו גבע ואמיתי סנדי, הפכו אותו לחלק בולט מהנוף התרבותי הישראלי.

במהלך השנים הופיעו גם מוספים מיוחדים, ובהם "עכבר עולם", מדריך חו"ל אלטרנטיבי. ב-16 בדצמבר 2010 מוזג "העיר" לתוך "עכבר העיר", ועומר שוברט מונה לעורך הראשי של המוסף המאוחד. הגיליון האחרון של "עכבר העיר" המודפס לפני הפסקה של ארבע שנים יצא ב-21 במרץ 2013. ב-3 במרץ 2017 חזרה להופיע מהדורת דפוס, הפעם כמדריך ארצי המשקף את התכנים באתר. המנכ"לית והעורכת הראשית הייתה טל לוין.

ב-22 במאי 2006 עלה לרשת אתר "עכבר העיר", שהציע מדריך אירועים וכתבות תרבות בתחומי אוכל, חיי לילה, קולנוע, במה, טלוויזיה, מוזיקה, אמנות ופעילויות לילדים. בפברואר 2017 עבר האתר שינוי עיצובי והחל לפעול במערכת ניהול תוכן חדשה. באוגוסט 2017 החליטה קבוצת "הארץ" להפסיק את הדפסת "עכבר העיר" ולהטמיע חלק מתכניו באתר "הארץ". בדצמבר אותה שנה הודיעה הקבוצה על מיזוג מלא של המותג במדור התרבות של האתר, תוך השארתו כמדריך בילויים ואירועים.

"עכבר העיר קפה", שעלתה לאוויר בדצמבר 2008, הייתה רשת חברתית מקוונת שהתמקדה בתרבות, אמנות, בידור ופנאי. היא אפשרה למשתמשים לכתוב בלוגים וביקורות על סרטים, מוזיקה, מסעדות והופעות. עם עליית הפופולריות של פייסבוק פחת מספר המשתמשים, וביולי 2020 הודיעה קבוצת "הארץ" על סגירת האתר ועל מחיקת התוכן שבו, לצד סגירת האתר המקביל "TheMarker Café".

"לוח העיר" והמעבר לעידן הדיגיטלי

בשנת 1986 ייסד אהרון (אהרל'ה) רוזנברג במסגרת העיתון את "לוח העיר" – לוח מודעות לנדל"ן, כלי רכב, בעלי מקצוע, שירותים, הכרויות ומוצרים למכירה. הלוח היה לאחד מאפיקי ההכנסה היציבים של העיתונות המקומית. בשנת 1998 הגיע נתח השוק שלו באזור המרכז ל-33%, ובחיפה, בירושלים ובאשדוד לכ-65%. הוא הופץ כמוסף בעיתוני רשת שוקן וב"הארץ" בסופי שבוע, ושווק גם באמצעות ג'ינגלים הומוריסטיים ברדיו.

בתחילת שנות ה-2000 התמודדו לוחות המודעות עם אתרי אינטרנט שאפשרו פרסום בחינם. "לוח העיר" הקים אתר משלו בשיתוף קבוצת וואלה! תקשורת, ולאחר סיום שיתוף הפעולה הושק בשנת 2017 מחדש כאתר שהתמקד במכירת נדל"ן בלבד. המעבר הזה המחיש את השינוי הרחב שעבר עולם העיתונות המקומית: ממוצר מודפס שמרכז חדשות, תרבות ומודעות, למערך דיגיטלי של מדריכים, תוכן ושירותים.

אירועים שהפכו למוסדות עירוניים

"העיר" לא הסתפק בפרסום כתבות. העיתון ארגן מדי שנה אירועי תרבות, אוכל, אופנה ועסקים, ובהם "טעם העיר", "שוק מעצבי העיר" וועידת העיר לעסקים באילת. אירועים אלה הרחיבו את תפקידו של המקומון: הוא נעשה לא רק מתעד של חיי העיר, אלא גם יוזם ומארגן של מפגשים שבהם השתתפו קוראים, יוצרים, עסקים ואנשי מקצוע.

מדוע העיר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

"העיר" ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שהוא מתעד פרק מרכזי בתולדות העיתונות המקומית והתרבות העירונית בישראל. באמצעות כתבות, טורים, ביקורות, מדריכים ואירועים, הוא שיקף את תל אביב המשתנה ונתן מקום לנושאים, לקהילות ולסגנונות חיים שסייעו לעצב את השיח הישראלי החדש.

השפעתו ניכרת גם במוסדות ובמיזמים שצמחו סביבו: "עכבר העיר" הפך למותג תרבות ופנאי בעל נוכחות מודפסת ודיגיטלית, ו"לוח העיר" המחיש כיצד עיתונות מקומית יכולה לבנות שירות ציבורי ומסחרי בעל תפוצה רחבה. לצד זאת, "בג"ץ שניצר" קישר את העיתון לדיון יסודי על חופש העיתונות והצנזורה בישראל. משום כך, הסיפור של "העיר" חשוב לקוראי Moreshet.com: הוא שומר את זכרו של מוסד עיתונאי שהשפיע על האופן שבו ישראלים קראו על עירם, צרכו תרבות, מצאו שירותים והשתתפו בחיים הציבוריים.