אצבעוני

אצבעוני הוא עיתון ילדים ישראלי שנוסד בשנת 1952 וממשיך לצאת לאור ברציפות מאז. את העיתון הקימו העיתונאי והסופר מיכאל שיר והפסלת שושנה שיר, והוא נועד מלכתחילה להציע לילדים עיתון משלהם: נגיש, סקרן, מעשיר ומותאם לעולמם. לאורך השנים נעשה אצבעוני לחלק מוכר מתרבות הילדות בישראל ולמקום מפגש בין ספרות, ידע, משחק וערכים.

עיתון שנבנה סביב ילדים וקוראים צעירים

אצבעוני מיועד בעיקר לילדים בגילאי 7 עד 11, תלמידי כיתות ב' עד ה'. תוכניו משלבים סיפורים, כתבות העשרה בנושאי טבע, מדע והיסטוריה, פינת אנגלית, שעשועונים וחידות. השפה מנוקדת, פשוטה וברורה, והעיתון מודפס על נייר כרומו מט — בחירות עריכתיות שנועדו לאפשר לילדים לקרוא בכוחות עצמם ולהפוך את הקריאה לחוויה נעימה ומסקרנת.

לצד הידע והבידור, העיתון מקדיש מקום לנושאים חברתיים וחינוכיים ובהם קבלת השונה, איכות הסביבה, זכויות אדם ורווחת בעלי החיים. בכך הוא מציע לקוראיו הצעירים לא רק מידע, אלא גם הזדמנות לפתח סקרנות, רגישות ואחריות כלפי העולם הסובב אותם.

במערכת אצבעוני השתתפו מחנכים, סופרים ואנשי מדע. בין הכותבים שכתבו בעיתון נמנים תמר בורנשטיין־לזר, מחברת סדרת קופיקו, זוהר אביב, מחברת סדרות חבורת כוח־המוח ויד הפלא, מאירה ברנע־גולדברג, מחברת סדרת כראמל, ותמר פיש נחשון. נוכחותם של יוצרים ואנשי מקצוע מתחומים שונים אפשרה לעיתון לשלב בין כתיבה ספרותית לבין תוכן לימודי וחווייתי.

מסורת משפחתית של עריכה והוצאה לאור

מיכאל שיר ערך את העיתון במשך שנים רבות. מתחילת המאה ה־21 עורך אותו בנו, רמי שיר, המפרסם בו גם סיפורי ילדים. המעבר בין הדורות משמר את אופיו של אצבעוני כיצירה משפחתית וכמוסד תרבותי מתמשך, ובו בזמן מאפשר לו להמשיך להתאים את עצמו לקוראים חדשים.

העיתון הראשון לא קיבל מספר סידורי. עורכו לא היה בטוח שיופיע גיליון נוסף, אך אצבעוני המשיך לצאת לאור והפך לאחד מעיתוני הילדים המזוהים והוותיקים בישראל. הוצאת אצבעוני מפרסמת גם עיתוני ילדים נוספים, ובכך הרחיבה את פעילותה מעבר לכתב העת המקורי.

השם שנולד מסיפור על ביאליק

לפי הסיפור שסיפר רמי שיר, מקור השם קשור למשורר חיים נחמן ביאליק. ביום הולדתו החמישי של מיכאל שיר הגיע ביאליק למסיבה והעניק לו את הספר קטינא כלבו. ביאליק כתב הקדשה מחורזת, אך הילד, שעדיין לא ידע לקרוא, קרע את הספר שוב ושוב עד שניזוק. בבגרותו בחר מיכאל שיר לקרוא לעיתון על שם השיר “אצבעוני”, שכתב ביאליק. הסיפור קושר בין העיתון לבין מסורת הספרות העברית לילדים ולזיכרון תרבותי ישראלי מוקדם.

עיתון ילדים שעסק גם באקטואליה

במשך תקופות מסוימות כלל אצבעוני מדור חדשות שעקב אחר אירועים שוטפים, לעיתים בסיוע כתבים חוקרים. המדור פעל במתכונת חדשותית של ממש, ואף עסק בנושאים ביטחוניים שהיו רגישים לציבור הישראלי.

בשנות השבעים צילם מיכאל שיר בנמל חיפה ספינות טילים חדשות של חיל הים, והידיעה פורסמה באצבעוני. הפרסום נאסר בישראל בידי הצנזורה הצבאית, אך באותה עת עיתון הילדים לא נדרש להעביר את הידיעה לאישור מוקדם. עיתונים יומיים ציטטו את הפרסום, והאירוע גרר נזיפה חמורה מצד הצנזורה. במקרה אחר פורסמה בעיתון ידיעה על כוונת התעשייה האווירית לשגר את לוויין הריגול אופק 1. פרסומים אלה ממחישים כי אצבעוני לא הסתפק תמיד בתכנים תמימים לילדים, אלא השתתף לעיתים גם במרחב החדשותי והציבורי של ישראל.

מדוע אצבעוני ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אצבעוני ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שהוא מתעד ומגלם פרק משמעותי בתרבות הילדות הישראלית. מאז 1952 הוא העניק לדורות של ילדים גישה לסיפורים, לידע ולשפה עברית נגישה, וטיפח את הקשר בין קריאה, סקרנות וערכים חברתיים. פעילותו של העיתון גם שימרה מסורת משפחתית של עיתונות והוצאה לאור, וחיברה בין יוצרים, מחנכים, אנשי מדע וקוראים צעירים.

הסיפורים, כתבות הידע וההתייחסות לנושאים כמו קבלת השונה ואיכות הסביבה משקפים את הדרך שבה עיתונות ילדים יכולה להשפיע על חינוך ועל חיי הקהילה. גם פרקי האקטואליה הנדירים, ובהם הפרסומים על ספינות חיל הים ועל אופק 1, מעניקים לעיתון מקום מעניין בהיסטוריה של התקשורת הישראלית. משום כך, אצבעוני הוא נושא טבעי לתיעוד ב־Moreshet.com: לא רק כעיתון ותיק, אלא כמוסד תרבותי שחיבר בין דורות של ילדים לבין הספרות, הידע והחברה הישראלית.