הארץ שלנו

"הארץ שלנו" היה שבועון ילדים ישראלי שפעל במשך יותר משלושה עשורים, מ־31 בינואר 1951 ועד 1985. הוא נוסד לבקשתו של הילד עמוס שוקן מאביו, גרשום שוקן, שהיה המו"ל והעורך של עיתון "הארץ". כבר מראשיתו ביקש השבועון להיות יותר מאוסף של סיפורים ושעשועים: הוא העניק לילדים בני תשע עד שלוש עשרה במה לקריאה, לכתיבה, להתבוננות בעולם ולהשתתפות ממשית בחיי העיתון.

שבועון ילדים עם קול משלו

בבעלות משפחת שוקן, שילב "הארץ שלנו" סיפורים, שירים, מאמרים וכתבות בנושאי טבע, חברה ותרבות. לצד כתיבתם של סופרים ועורכים מבוגרים, הופיעו בו טקסטים של "עיתונאים קטנים", או ע"קים — קוראים צעירים שכתבו על סביבתם והביאו אל דפי השבועון את נקודת מבטם.

הגישה הזאת הפכה את הקוראים מקהל פסיבי לשותפים. השבועון עודד ויכוחים בין קוראים, תצפיות טבע באזור המגורים, התכתבויות וביקורים הדדיים בין ילדים, ובהם גם קשרים עם "ילדי מיעוטים". אחת לשנה אף יצאה לאור חוברת שהורכבה מיצירותיהם של הקוראים הצעירים. בכך יצר "הארץ שלנו" מרחב שבו ילדים לא רק צרכו תרבות, אלא גם תרמו לה ולמדו כיצד להשתתף בשיחה ציבורית כתובה.

סופרים, סדרות ודורות של קוראים

השבועון היה גם בית ספרותי לסיפורים בהמשכים ולכתיבה לילדים. פנחס שדה כתב בו בקביעות במשך קרוב לעשרים שנה, לעיתים בשמות העט ש. פנחס ויריב אמציה. בשנות השבעים בלטה סדרת סיפורי "ציון" מאת גלילה רון־פדר. פרסומיה של הסופרים הללו חשפו ילדים לסיפור מתמשך, לדמויות חוזרות ולחוויה של ציפייה משבוע לשבוע — יסודות שעזרו לעצב את הרגלי הקריאה של דורות צעירים.

גם יוצרים בראשית דרכם מצאו בשבועון במה. כרמי כץ־בק, למשל, פרסמה בו את שיריה הראשונים כשהייתה ילדה. דוגמה זו ממחישה את תפקידו של העיתון לא רק כמפרסם יצירות, אלא גם כמקום שבו קוראים צעירים יכלו לנסות את כוחם בכתיבה ולהתקבל כיוצרים.

עיתון המעודד סקרנות ואחריות

"הארץ שלנו" לא נמנע מדיון בנושאים שנחשבו רגישים לילדים. באפריל 1957 פרסם את הרשימה "כיצד נולדים תינוקות", ובעקבותיה התעורר ויכוח בין תלמידים להורים בשאלה אם ראוי לספר לילדים את האמת כולה. עצם העלאת הנושא ביטאה תפיסה שלפיה עיתונות לילדים יכולה להתייחס לקוראיה ברצינות, לעורר שאלות ולפתוח שיחה בין ילדים למבוגרים.

אחד ממיזמיו הייחודיים של השבועון היה הכרזת "יום האם" כמועד עברי חדש ומתן הדרכה מפורטת לקוראים הצעירים כיצד לציין אותו. היוזמה חיברה בין העיתון לבין חיי המשפחה והקהילה, והדגימה כיצד פרסום לילדים יכול לעודד פעילות ממשית מחוץ לדפיו.

מקומו במערכת החינוך ובעיתונות הישראלית

ב־1976 אישר משרד החינוך את הפצתם של שישה עיתוני ילדים ונוער בבתי הספר, כחלק מעידוד קריאת עיתונים. "הארץ שלנו" נמנה עם העיתונים שאושרו להפצה. ההכרה הזאת שיקפה את הערך החינוכי שיוחס לעיתונות ילדים: טיפוח קריאה, היכרות עם אקטואליה ותרגול של חשיבה, כתיבה והבעת עמדה.

בתחילת שנות השמונים נעשה שוק עיתוני הילדים בישראל צפוף יותר, ומספר הקוראים של השבועון ירד. באפריל 1985 התאחד "הארץ שלנו" עם "דבר לילדים" ו"משמר לילדים" לשבועון חדש בשם "כולנו", בעריכת דוד פאיאנס ובבעלות משותפת של שלושת העיתונים. השבועון המאוחד זכה בתחילה להצלחה ומכר כ־40 אלף עותקים מדי שבוע, אך תפוצתו ירדה בתחילת שנות התשעים. בסוף 1991 נמכר "כולנו" על ידי שלושת העיתונים לחברת "צ.צ. הפקות", שהוציאה לאור את העיתון המתחרה "פילון".

מדוע הארץ שלנו ראוי לציון כערך חשוב במורשת

"הארץ שלנו" ראוי למקום במורשת (Moreshet) משום שהוא מתעד פרק מרכזי בתרבות הילדות הישראלית ובבנייתו של קהל קוראים צעיר במדינה המתהווה. חשיבותו אינה מסתכמת בסיפורים שפורסמו בו: הוא יצר מודל של עיתונות שבה ילדים כותבים, מתווכחים, מתבוננים בסביבתם ומשתתפים בפעילות חברתית.

באמצעות הסופרים והסדרות שהביא אל בתיהם, ובאמצעות הבמה שנתן ליוצרים צעירים, השפיע השבועון על הקשר של ילדים לספרות, לעברית ולחברה הישראלית. תולדותיו מאירות גם את המעבר מעיתון עצמאי לשיתוף פעולה בין עיתוני ילדים ואת התמורות שחלו בהרגלי הקריאה. לכן שימור סיפורו ב־Moreshet.com מעניק לדורות הבאים עדות מוחשית לאופן שבו עיתון שבועי יכול לעצב דמיון, סקרנות ואזרחות תרבותית.