צבי ינאי

ביוגרפיה

ינאי נולד בפֶּסקַרָה שבאיטליה בשם סַנְדרוֹ טוֹט. אביו, קלמן טוֹט, היה זמר אופרה נוצרי פרוטסטנטי הונגרי-רומני, ואמו יוּצי גַלַמבּוֹש הייתה רקדנית יהודייה ממוצא הונגרי. השניים לא נישאו, והופיעו יחדיו ברחבי איטליה. צבי ינאי היה בן הזקונים שלהם, אחרי שתי אחיותיו ואחיו. מסיבה לא ברורה ננטש אחיו רוֹמוֹלוֹ אצל האומנת ששכר הזוג לתינוק בקטנזארו שבמחוז קלבריה שבדרום מערב איטליה, ועקבותיו אבדו.

הוריו של ינאי לא קיבלו נתינות איטלקית ובתחילת מלחמת העולם השנייה גורש אביו של ינאי להונגריה, חזר למשפחתו בעיר אורדאה שבטרנסילבניה, וככל הנראה מת ממחלה ב-1942 או 1943. האם נשארה עם שלושת הילדים בעיירה קסטיליון פיורנטינו, סמוך לפירנצה שבטוסקנה. ב-1942 עברו ינאי ואחיותיו טקסי מעבר לנצרות קתולית. האם התפרנסה מהוראת גרמנית, ועם השתלטות הצבא הגרמני על האזור עבדה כמתורגמנית לצבא הגרמני. בתחילת 1944 מתה האם, שסבלה מבעיות לב, ואידה ברונלי-לנטי, שהייתה האומנת, התנדבה לטפל בשלושת היתומים. החיילים הגרמנים, שלא ידעו על הרקע היהודי של המשפחה, סיפקו להם מזון והסיעו אותם לאמהּ של האומנת בעיירה מונסליצ'ה, שמדרום לפדובה, כאשר החזית התקרבה לקסטיליון פיורנטינו.

לאחר שהבריטים כבשו את מונסליצ'ה, ראש העיר, שידע כי הילדים יהודים, יצר קשר עם חיילי הבריגדה היהודית ששהתה באיטליה. אחיה של האם, פאלי גלמבוש, שהתגורר אז בארץ ישראל ועברת את שמו לשאול ינאי, ביקש מחיילים בבריגדה לברר מה עלה בגורל אחותו וילדיה. הקשר שנוצר עם צבי איפשר להעלות את שלושת הילדים לארץ ישראל, וביולי 1945 הם הפליגו מנאפולי לחיפה, על סיפון האניה "מטרואה", כאשר צבי ינאי היה בן 10. לאחר שהות קצרה במחנה המעצר בעתלית, נקלטו שלושת הילדים לבית טוט בקיבוץ רמת דוד.

בשנת 1952, בגיל 17, התגייס ינאי לצה"ל והתנדב לצנחנים. הוא עבר הכשרה כלוחם ושירת כמדריך צניחה. לאחר מיזוג יחידה 101, יחידת הקומנדו בפיקוד אריאל שרון, עם גדוד הצנחנים 890 ומינוי שרון כמפקדו, לחם ינאי בפעולות התגמול ובמבצע סיני. ביולי 1956 השתתף באליפות העולם לצניחה חופשית שהתקיימה בברית המועצות, ולרגל נסיעה זו שינה את שם משפחתו מטוט לינאי, כשם המשפחה של דודו. בשנת 1956 השתחרר מהצבא, לאחר שנה של שירות קבע. במלחמת ששת הימים השתתף כאיש מילואים בכיבוש רמת הגולן, ובמלחמת יום הכיפורים לחם בחטיבת הצנחנים 317 במבצע קינוח.

בשנת 1970 הצטרף לחברת יבמ ישראל, הקים וניהל את מחלקת ההסברה וקשרי החוץ, והיה דובר החברה. במסגרת זו ערך את כתב העת שבהוצאת החברה, "מחשבות", החל מהגיליון ה-16 שלו, ושינה את אופיו משיווקי-מסחרי לעיסוק בהגות ובמדע. ינאי היה עורך כתב העת עד לסגירתו בשנת 1996. בשנותיו האחרונות של כתב העת התקיימו, בהנחיית ינאי, כנסים שנתיים של "מחשבות בעל פה".

בשנת 1990 הגיש ינאי תוכנית טלוויזיה בתחום הקולנוע בשם "סיפורי בדים", ביחד עם רחל גורדין. כמו כן הנחה בטלוויזיה תוכנית ראיונות עם מדענים בשם "דברים בגו", והגיש תוכניות רדיו על מדע. בשנת 1991 יעץ למועצה הציבורית של בית הספר התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים. ב-1993 היה יועץ שר הבריאות דאז, אהוד אולמרט, בנושא הרפורמה במערכת הבריאות. בשנת 1993 מונה על ידי שולמית אלוני לתפקיד מנכ"ל משרד המדע וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1997.

ינאי הרצה בפורומים שונים על פילוסופיה, תרבות ומדע ויעץ לחברות היי-טק בנושא פילוסופיה ארגונית.

ב-2006 יצא ספרו "שלך, סנדרו". בשנת 2008 הוענק לו פרס ספיר על ספר זה.

לצבי ינאי ארבעה ילדים: שניים מנישואיו הראשונים לנעמי ינאי בשנת 1960, ותאומים מבת זוגו דליה הוכברג.

צבי ינאי נפטר ב-16 בדצמבר 2013 בגיל 78 ונטמן בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא. בת זוגו תרמה את אוסף ספריו, שבו כ-1,500 ספרים, לספרייה שהוקמה בדאלית אל כרמל.

במלאת חמש שנים למותו נקראה סמטה ליד בית מגוריו ברמת גן בשם "משעול ינאי".

על יצירתו:

מכּתביו:

{{{1}}}