מקור ראשון

עורכו הראשי של העיתון הוא חגי סגל.

היסטוריה

"מקור ראשון" נוסד כשבועון בחודש יולי 1997 במטרה ליצור עיתון בלתי תלוי בעל אופי יהודי לאומי[דרוש מקור]. היוזם הוא הרב שמואל טל, והעיתון אף היה בבעלותו, עורך העיתון היה עמנואל שילה. ההקמה בפועל נעשתה על ידי משפחת ליסטנברג, משפחה דתית לאומית העוסקת ביהלומים ומושבה בבלגיה ובתל אביב. למשימת הקמת העיתון גויס תחילה העיתונאי מאיר עוזיאל, שצירף אליו את העיתונאים מיכאל רוזוליו ויוני אריאל. רוזוליו היה בעבר כתב ב"ידיעות אחרונות" וברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, וממקימי רדיו "קול הים האדום". יוני אריאל היה העורך הכלכלי של הג'רוזלם פוסט. המערכת הוקמה במשרדי "פרסומי ישראל" בגבעת שאול בירושלים, והורכבה מעיתונאים ועורכים דתיים וחילונים.

עורכי העיתון בשנותיו הראשונות היו ברובם חילונים, בהם מאיר עוזיאל ועופר שפירא.

מרגע הקמתו העיתון נאבק על קיומו הכלכלי. ההכנסות היו נמוכות ומצבו הכלכלי הידרדר עד שבסוף אוקטובר 1999 נסגר העיתון, והבעלים הכריזו על פשיטת רגל.

לאחר כחמישה שבועות, בדצמבר 1999, "מקור ראשון" הוקם מחדש, תחת חברה בשם "מקור ראשון החדש" - מהלך שאפשר לרוכש, ד"ר מייקל כריש, ליהנות ממוניטין העיתון מבלי לשאת בחובות העבר. כריש פעל להרחבת מאגר המנויים ולביסוסו הכלכלי של העיתון אך ספג גם הוא הפסדים כבדים. הוא החזיק בעיתון כארבע שנים עד שנת 2003 אז מכר את העיתון לאיש העסקים שלמה בן-צבי. מאחורי בן צבי עמדה משפחת הנדבן היהודי בריטי, קונרד מוריס ובעקבות הרכישה בוצעו בעיתון שינויים משמעותיים. בן צבי יזם מבנה מחודש לעיתון, שכלל הרחבה ניכרת של מספר העמודים והמוספים, גיוס כותבים מוערכים ומעבר לפורמט ברודשיט.

עד אמצע 2007 הופיע "מקור ראשון" כשבועון. ב-25 באפריל 2007, תקופה קצרה לאחר שבן צבי רכש את העיתון הוותיק "הצופה", מוזגו העיתונים והמהדורה היומית החלה להופיע תחת הלוגו "מקור ראשון - הצופה". לעורך העיתון היומי מונה תחילה יואב שורק ולאחר מכן אריאל כהנא.

ביוני 2009 הוכרז כי העיתון יחל בהוצאת מהדורה יומית דיגיטלית אשר תצא בצהריי היום ותופץ באימייל למנויים, בהשקעה של חצי מיליון ש"ח. מהדורה מיוחדת זו הייתה נפרדת מזו שהודפסה בבוקר ימי חול ומהדורת יום שישי, וכללה 35 עובדים. המהדורה החזיקה חודשיים והפסיקה פעולתה עם גיליון אחרון ב-29 ביולי 2009.

ב־23 בספטמבר 2014 הופק הגיליון האחרון של העיתון היומי. מתאריך זה מודפס רק עיתון סוף־שבוע.

תחת בן צבי מקור ראשון הגדיל את נוכחתו בשיח הציבורי בישראל ואת מנעד תחומי העיסוק. עם זאת גם בתקופת שלמה בן צבי סבל מקור ראשון מגרעון כלכלי, כמו גם מניהול תזזיתי שהביא לריבוי הוצאות. מיד עם רכישת העיתון הועברה המערכת מפתח תקווה לבית קלקא בתל אביב ומשם לגן הטכנולוגי במלחה שבירושלים. מוספים נפתחו ונסגרו, עיתונאים, כותבים ומנהלים גויסו ופוטרו. כדי להתגבר על המשבר הורה בן צבי על קיצוצי שכר וצעדי התייעלות נוספים. בד בבד, לאחר שעובדים גילו כי לא קיבלו הפרשות סוציאליות ושכרם עוכב זמן רב, הם פתחו במאבק כנגד הנהלת העיתון. בנובמבר 2008 דווח על קשיים כספיים אליהם נקלע העיתון ועובדי העיתון אף הגישו לבית המשפט בקשה לפירוק העיתון. העיתון התמודד עם המשבר על ידי קיצוץ בתוכן, העלאת מחירים, פיטורי עובדים, סגירת אתר האינטרנט וארכיון הכתבות של העיתון, וצעדים נוספים. חרף הקשיים הפנימיים העיתון המשיך לצאת באופן סדיר.

בינואר 2019 נפסק שכתבה שפורסמה ב"מקור ראשון" בשנת 2012 הייתה בגדר הוצאת דיבה, והעיתון חויב לפצות את התובע ב-80,000 ש"ח ועוד 40,000 ש"ח הוצאות משפט.

בספטמבר 2012 רכש בן צבי את עיתון מעריב. הוא שילב את כותבי מקור ראשון במעריב ובאתר העיתון מעריב nrg. עם זאת, רכישת הענק הביאה את שני העיתונים לקריסה. העיתונים, שבאותה עת כבר היו לפותים זה בתוך זה, הן בתוכן הן בניהול, נקלעו להליך פירוק. ב-9 במרץ 2014 אושרה בקשתו של בן צבי לצו הקפאת הליכים לחודשיים לעיתונים "מקור ראשון" ו"מעריב".

ב-30 במרץ 2014 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את מכירת העיתון ל"ישראל היום" ב-14 מיליון שקלים ואת מכירת אתר nrg תמורת 3 מיליון שקלים. ביצוע המכירה התעכב עקב בדיקה ממושכת של הממונה על ההגבלים העסקיים דייוויד גילה. עובדי העיתון יצאו למאבק ציבורי, וב-30 באפריל 2014 אושרה הרכישה. תוכני העיתון פורסמו באתר nrg עד לינואר 2018, אז נסגר אתר nrg והחליף אותו אתר חדש של "מקור ראשון". ארכיון nrg, ובכלל זה כתבות "מקור ראשון" שפורסמו באתר, זמינים באינטרנט תחת הדומיין של "מקור ראשון".

לפי סקר TGI מינואר 2018, החשיפה אליו בסופי השבוע עומדת על 3.8 אחוזים.

מבנה העיתון

מאז 2005 כולל מקור ראשון את המוספים הבאים:

מוספי עבר

מ-1 בינואר 2005 ועד פברואר 2006 הופיע מדי שבוע 'השבועון', מוסף תרבות ומדריך שידורים והצגות. את 'השבועון' ערכה תמר נשר-רטי. סגן העורכת היה שי צלר.

בתחילת דרכו של העיתון בפורמט החדש הופיע מוסף נופש, שהפך לדו-שבועי ועד מהרה בוטל.

ביוני 2006, חודשים אחדים לאחר ביטול 'השבועון', נוסף מוסף דו-שבועי שנקרא 'שישי ישראלי', שתוכנן להפוך לשבועון. הוא היה מוסף כרומו, בפורמט קטן, ובו מדורים, טורים, ובעיקר כתבות מגזין בנושאי אקטואליה ואקטואליה רכה. לאחר כשלושה חודשים הוא בוטל.

המוספים כלכלה בעריכת הכלכלן ערן בר-טל וספורט בעריכת דותן מלאך, היו בעבר מוספים נפרדים, אך מאז ט"ו באב תשע"ב הם חדלו להופיע כמוספים נפרדים, ונכנסו אל תוך דפי המגזין "מוצש".

במשך תקופה מסוימת הוציא העיתון את שבת הגדול - מוסף הגות מורחב, שהופיע שלוש פעמים בשנה בעריכת יואב שורק, ואף את מקורי - עלון שבת שהופץ חינם בבתי הכנסת וכלל כתבות מקוצרות מהעיתון "מקור ראשון" ומדורים נוספים, אך הוא חדל להופיע בשלהי 2010.

צדק - חדשות ופרשנות מעולם המשפט, הדין וההלכה. ערך: יהודה יפרח.

המוסף "שבת"

מוסף "שבת" של "מקור ראשון" הוא מוסף בנושאי הגות, ספרות ומחשבה תורנית היוצא מאז שנת תשס"ד (2004). עורך המוסף מאז הקמתו ועד שנת תשע"ב היה יואב שורק, העורך כיום הוא הרב אלחנן ניר ועורך מדור ביקורת הספרים הוא ד"ר שמואל פאוסט.

מוסף 'שבת' משלב תכנים יהודיים מובהקים עם תכנים ספרותיים ואמנותיים כלליים - במתכונת דומה למוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ. תחומי עיסוקו רחבים יותר ממוסף ספרותי רגיל, וכן היקפו - 24 עמודים כמעט לכל אורך שנות הופעתו. המוסף זוכה להערכה רבה ונחשב במה מכובדת, שבה מפרסמים סופרים, משוררים, מתרגמים, חוקרים, ותלמידי חכמים באופן שוטף, והוא משמש גם במה לפרסום סיפורים קצרים ושירה. פורמט המוסף עבר שינויים קלים בלבד מאז הופיע לראשונה. בשער מופיעה יצירת אמנות (ציור או צילום) ובצידה ציטוט.

תקופה קצרה המוסף יצא במתכונת דומה כמוסף התרבות של העיתון מעריב בשם "ערב שבת", והכיל חומרים ייחודיים ובהם טור שבועי של דב אלבוים ואת טורו של יאיר שלג. המדורים במוסף הם: מאמר קבוע על פרשת השבוע שכותבו משתנה מחומש לחומש; "ערכים מלקסיקון יהודי" - מדורו של הפרופ' שלום רוזנברג; מדור ביקורת שירה של יונתן ברג; מדור ביקורת מוזיקה של עמיחי חסון; "לפנאי ולפנים" – טור של חיותה דויטש; "בשפה אחרת" - סקירה חודשית של כתבי עת מן העולם מאת זאב שביידל; "ישן מפני חדש" טור ספרים של אדמיאל קוסמן; מדור העוסק ברבנות בקהילות יהודיות בעולם אותו כותב הרב אליהו בירנבוים.

ביקורת

הקו הליברלי של העיתון בענייני אמונה, הלכה וצניעות ספג ביקורת מכמה גורמים בציבור הדתי לאומי. בסיוון תשע"א פרסם הרב ישראל רוזן מאמר ביקורת על מוסף 'שבת' של העיתון בעלון שבת בשבתו, ובו כינה את המוסף "קונסרבטיבי" ואת עורכו, יואב שורק, "מטיף ומדיח". בטבת תשע"ז התייחס הרב שמואל טל בריאיון לעלון עולם קטן לפניו הנוכחיות של העיתון אותו הקים, ביקר את אי-מחויבותו של העיתון להלכה, את היותו במה למאמרי כפירה, ואת רמת הצניעות שלו; ואמר שהוא גרוע בעיניו הרבה יותר מאשר עיתון חילוני מוצהר. בתגובה לדברי הרב טל, טען עורך העיתון חגי סגל כי אין שחר לטענות. למאמר הגיבו הרב ארל'ה הראל והרב הראל דביר אשר חיזקו את דברי הרב טל וענו לטענותיו של חגי סגל.