אסא כשר

אסא כשר נולד בישראל לסופר שמעון כשר, בנו של הרב מנחם מנדל כשר, ולצפורה, בתו של הרב יעקב רבינוביץ', רבה של רוגולי, בנו של הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים. אחיו הוא פרופ' רימון כשר. בצעירותו היה כשר מקורב לסבו הרב מנחם מנדל כשר, ועזר בעריכת כתביו. בשנות ה-70 הוריד את הכיפה כדי לבדל את עצמו מאנשי גוש אמונים.

כשר למד בלמד בתיכון עירוני א' תל אביב. למד מתמטיקה באוניברסיטה העברית במסגרת העתודה האקדמית, ובשנת 1963 סיים תואר שני במתמטיקה, מתמטיקה שימושית, והיסטוריה ופילוסופיה של המדעים. את עבודת הגמר עשה בהנחיית פרופסור מיכאל רבין. את שירותו הצבאי עשה באחת היחידות המסונפות לממר"ם. בשנת 1964 החל לעבוד כמדריך במתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן. את עבודת הדוקטורט סיים ב-1971 בהנחייתו של פרופסור יהושע בר-הלל, והיא עסקה בפילוסופיה של השפה. באותה שנה יצא לארצות הברית לשנת מחקר והוראה באוניברסיטת טקסס באוסטין כמלגאי פולברייט.

בשנת 1975 מונה לפרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב, ובשנת 1979 מונה לפרופסור מן המניין. כשר חיבר כמאה וחמישים פרסומים מדעיים. בשנת 1971 ייסד יחד עם אלכס בלום את כתב העת "Philosophia" - הרבעון הישראלי לפילוסופיה, והוא משמש כעורכו הראשי (עד 1975 במשותף עם בלום). הוא מכהן כעורך מדעי הרוח של המהדורה השנייה של "האנציקלופדיה העברית". היה בעל טורים קבועים בעיתונים "מעריב" ו"תל אביב". כיום הוא מופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה, וקודם לכן כיהן כראש הקתדרה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. כשר משמש כסגן יו"ר המרכז לאתיקה בירושלים, כחבר מערכת בכתב העת הבינלאומי Journal of Military Ethics

כשר זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית על ספרו "אתיקה צבאית". בשנת תש"ס (2000), הוענק לו פרס ישראל לחקר הפילוסופיה הכללית, פרס בו זכה גם סבו, ארבעים שנה קודם לכן.

כשר היה שותף לחיבור "רוח צה"ל" - הקוד האתי של צבא ההגנה לישראל. הקוד יונק את ערכיו ממורשת ישראל, ערכי המוסר של היהדות, ערכי הדמוקרטיה וכללי המשפט הבינלאומי. בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה חיברה ועדה, ביחד עם כשר, מסמך העוסק בסוגיות מוסריות הייחודיות למצב של עימות מוגבל המתנהל בשטחים מאוכלסים. ביחד עם האלוף עמוס ידלין חיבר כשר מאמר המציג נימוקים מוסריים לסיכולים הממוקדים נגד פעילי טרור. בית המשפט העליון התייחס, בין היתר, למסמך זה בפסק הדין שעסק בחוקיות השימוש באמצעי זה בשטחים.

עיסוקו של כשר באתיקה צבאית משך ביקורת ציבורית. בעקבות כתבה שפורסמה ב-1997 ב"ידיעות אחרונות", בה נטען כי הוא מגן באופן בלתי ביקורתי על ה"ממסד הצבאי" ומציג עצמו כדובר של ההורים השכולים, כשר הגיש תביעת דיבה נגד מי שצוטטו בכתבה כמי שאמרו את הדברים. הנתבעים טענו בבית המשפט שדבריהם המהותיים הוצאו מהקשרם וסולפו על ידי העיתונאי, ולחלופין שאמרו את הדברים במסגרת ויכוח אקדמי לגיטימי. שופטת בית משפט השלום דחתה את התביעה. כשר הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ומשך אותו כשהנתבעים הסכימו להתנצל על הדברים שאמרו, ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ". טענה אחרת היא כי כתיבתו פועלת במסגרת מסורת פילוסופיית השפה הרגילה, המצמצמת את עיסוקה להנהרת מושגים המשמשים בשפה מבלי לבחון את הקשרם הממסדי והחברתי ואת תוקפם המוסרי, ובכך גם היא משוללת תוקף מוסרי.

כשר היה חבר בוועדות ציבוריות שונות, והיה יו"ר של אחדות מהן. בשנת 2005 הגישה את המלצותיה ועדה בראשותו הוועדה לגיבוש האתיקה של הפצת מידע על ניירות ערך באמצעות האינטרנט.

בנובמבר 2006 הוזמן כשר להופיע בפני ועדת וינוגרד לחקירת אירועי מלחמת לבנון השנייה, כעד מומחה בנושאי אתיקה צבאית. כשר נשאל על סוגיות מוסריות שונות, כגון הלגיטימציה של היציאה למלחמה בנסיבות הקיימות, חוקיות הירי על מחסני תחמושת המוסתרים בתוך בניינים רבי-קומות, ושאלות שונות הנוגעות למידת הטמעת ערכי צה"ל בצבא.

בתחילת ינואר 2007 הגישה את המלצותיה ועדה בראשותו שמונתה על ידי מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו לשם בדיקת הופעתה של פרסומת סמויה בתוכניות טלוויזיה.

בין השנים 2008–2012 היה חבר בוועדת שמגר שעסקה בקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים ונעדרים.

ביוני 2014 מחה כשר על מדיניות היד הקפוצה של צה"ל בכל הנוגע לחלוקת אותות לחימה, ובמפגש עם חברי פורום "רצועת הביטחון מלחמה ללא שם" הסכים שיש להעניק אות לחימה לחיילים שלחמו בלבנון מיוני 1982 עד מאי 2000.

לאחר פרשת אלאור אזריה גיבה את תגובת פיקוד צה"ל וסבר כי השסע בעם מדומה וגינה את אלה שתקפו את בית הדין הצבאי. בעקבות מתן פסק הדין בערעורו של אזריה אמר כשר שהעונש שנגזר על אזריה נמוך מדי, ומשקף "פגיעה בקוד האתי ובערכים של חיי אדם וטוהר הנשק".

ביוני 2017 פורסם מסמך שחיבר לבקשת שר החינוך נפתלי בנט, המסדיר ומגביל פעילות פוליטית והתבטאויות פוליטיות של מרצים. ההצעה נתקלה בביקורת חריפה. תוך יום מפרסום המסמך, חתמו כאלף מרצים על עצומה בה הם מתחייבים להתעלם מן המסמך, בטענה שאין לשלטון זכות להתערב בהתבטאויות באקדמיה.

באפריל 2020 מתח כשר ביקורת על התנהלות משרד הבריאות והממשלה במהלך משבר הקורונה. בראיון שנערך עמו התייחס כשר לסוגיות מוסריות, אתיות וערכיות שהתעוררו במהלך המשבר.

ב-1992 הוצב במקום ה-110 ברשימת מרצ לבחירות לכנסת השלוש עשרה, בבחירות הארבע עשרה הוצב במקום ה-105. לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע הצטרף למפלגת ותיקי ישראל בראשותו של דני יתום.  

ב-2020 הצטרף למועצת החרום הציבורית למשבר הקורונה ומתח ביקורת על חיסון ילדים נגד קוביד-19 שמטרתו להגן על מבוגרים.

משפחתו

רעייתו, נעמי כשר, היא דוקטור המלמדת פילוסופיה במכללה האקדמית תל אביב-יפו ובאוניברסיטת חיפה, ומתמחה בהגותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ.

לאסא ונעמי כשר נולדו שלושה ילדים והם מתגוררים ברמת גן. בכורם יהורז, שהיה מפקד פלוגה בדרגת רב-סרן בחיל השריון, נהרג בתאונה בעת טיול בסיני ב-5 באוקטובר 1991. יהורז כשר נהרג בעת שהיה בחופשת לימודים, ולא בשירות פעיל, ולכן הוכר כשר כאב שכול רק בעקבות אישורה של ועדת חריגים שדנה בכך, וקבעה שינוי מדיניות כללי בסוגיה זו. כשר הקים את "עמותת יהורז" להנצחת זכר בנו, במסגרתה תרמה משפחתו מועדון סגל וספריות לגדוד שבו שירת בנו, וכן קרן פרסים וקורס על 'מדע, טכנולוגיה ומוסר' בטכניון. לזכרו נבנה פסל, נכתבו שתי יצירות מוזיקליות, יצאו לאור ספרים אחדים, בהם על 'מידות ורגשות' ועל 'אתיקה צבאית', ונערכו הרצאות וקונצרטים.

בעריכתו:

ראיונות:

מכּתביו: