דודו טופז

דודו טופז (20 בספטמבר 1946 – 20 באוגוסט 2009) היה קומיקאי, שחקן, תסריטאי, מחזאי, סופר, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה ישראלי. חתן פרס כינור דוד. כונה בפי התקשורת הישראלית "הראשון בבידור", על שם תוכנית הטלוויזיה שלו, ו"מלך הרייטינג", בשל הצלחתו המסחרית הנרחבת כמנחה תוכניות בידור ואירוח פופולריות. התאבד בתא המעצר לאחר שנעצר בחשד שהזמין ביצוע מעשי אלימות שגרמו חבלות לאנשי תקשורת שונים.

Dudu Topaz

ביוגרפיה

טופז נולד בחיפה בשם דוד גולדנברג ללילי ואליהו גולדנברג. אביו היה קריין, שחקן ובמאי תיאטרון. במסגרת שירותו הצבאי השתתף טופז בצוות הווי של להקת הגדנ"ע, ושר כסולן את השיר "נח היה איש צדיק ותמים". לאחר שחרורו מצה"ל למד באקדמיה למשחק בלונדון.

תחילת דרכו

טופז החל את קריירת המשחק בתיאטרון חיפה, במקביל להופעות בידור שהעלה ברחבי ישראל. בשנות השבעים היה משתתף בולט בתוכנית הרדיו הקומית "לצון נופל על לצון", לצידם של דודו דותן, יואל ריפל, דלית אורמיאן, אבשלום קור ואחרים.

עבודתו הראשונה בטלוויזיה הייתה כמורה לאנגלית בטלוויזיה החינוכית בתוכנית "EVERYMAN'S ENGLISH, שעורי אנגלית עם דודו טופז" בשנת 1969 ועל ידי במאי הטלוויזיה יוסי הלחמי. כמו כן היה שותף בכתיבת התסריטים לסדרה "רגע עם דודלי". בתחילת שנות השמונים החל להנחות שעשועוני טלוויזיה בערוץ הראשון. המצליח מביניהם והמזוהה איתו ביותר היה השעשועון "שחק אותה", עבורו זכה עם המפיק איציק קול ב"פרס כינור דוד". טופז השתתף גם בשלוש פרודיות על השעשועון "שחק אותה": מתיחה שצולמה לסרט של יהודה ברקן שבה מתרחשת סדרת תקלות בעת צילום השעשועון, פרק בסדרה "זהו זה!" ומערכון במופע היחיד שלו "פליטת פה". במופע "פליטת פה" נתן טופז דוגמאות לבדיחות שכביכול לא הורשה לספר במהלך השעשועון.

טופז הנחה לאחר מכן גם את השעשועונים "צא מזה", "תן קו", "חפש ת'פיפס" ואת שעשועון השידוכים "זה מה יש", הוא גם הנחה את תחרות מלכת היופי.

סרטים בהם הופיע

כשחקן, בשנת 1972 השתתף בסרט ז'אקו והיצאניות בבימויו של פול סמית, ובשנת 1985 בסרט מניו יורק באהבה, סרטו של עמוס קולק. ב-1988 השתתף טופז בתפקיד הראשי בסרט "תל אביב-לוס אנג'לס", בדמות מודי גזית. טופז כתב את התסריט שהיו בו יסודות אוטוביוגרפיים, ובהם את רצונו להתפרסם ולהצליח כבדרן בישראל ומחוצה לה.

ב-27 ביוני 1981, בסיום מערכת הבחירות לכנסת העשירית, נאם טופז בעצרת הבחירות המסכמת של המערך בכיכר מלכי ישראל, ובה אמר: "תענוג לראות את הקהל הזה, ותענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אסיפות בחירות... הצ'חצ'חים של הליכוד הם במצודת זאב. הם בקושי שין גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות". "הארץ" דיווח ביומן מערכת הבחירות, בעריכת הכתב לענייני מפלגות של העיתון אמנון ברזילי, על דבריו הבוטים של טופז ועמד על משמעותם, כשהוא העיתון היחיד שעושה זאת.

למחרת, בעצרת הבחירות המסכמת של הליכוד באותו מקום, מתח מנחם בגין ביקורת חריפה על האמירה הזו באומרו: "עד אתמול לא הכרתי את המילה צ'חצ'חים ולא ידעתי מה פירושה, אך אמש שמעתי את הבדרן..." וכאן הסתכל בגין בדף להיזכר בשם שקרא בעילגות מכוונת "דודו טופס" ובהטעמה מלעילית, והמשיך: "...מכנה את אנשי הליכוד צ'חצ'חים", ואת המילה האחרונה ביטא בגין במלרע. בגין השתמש בתקרית כדי להלהיב את הקהל וללכד את הציבור המזרחי סביב הליכוד, ובכך ייתכן שהוכרעו הבחירות. בעקבות האירוע הושעה טופז מהערוץ הראשון וחזר להנחות בטלוויזיה רק לאחר 3 שנות הפסקה.

"פליטת פה" והצגות יחיד נוספות

לאחר שוך הסערה, בשנת 1984, יצא טופז בתוכנית בידור בשם "פליטת פה", הצליח להתחבב על הקהל שבו פגע, וגרף הכנסות גבוהות. בחלק מהמערכונים שבתוכנית הציג טופז אנשים פשוטים וחביבים עם מבטא מרוקאי בולט. אחד המערכונים עסק בבעייתיות השפה העברית והפואנטה שלו הייתה שדבריו בתקרית הצ'חצ'חים הובנו לא נכון.

תוכנית יחיד מצליחה זו כללה סיפור מסגרת: התוכנית הייתה מונולוג של ישראלי השוהה בנמל התעופה בן-גוריון וממתין למטוס כדי לרדת מהארץ. המונולוג מציג את לבטיו ואכזבותיו של האיש ממדינת ישראל אך גם את יתרונותיה, המשכנעים אותו לבסוף לא לעלות על הטיסה ולהישאר בישראל. התוכנית כללה מערכוני סטנד-אפ כמו "דברים קטנים ומעצבנים", שבו דיבר טופז על דברים קטנים ומעצבנים כשקית חלב אשר "צפה במקרר מלא חלב", או מעדן חלב שמגיע בזוגות שלא ניתנים להפרדה. בנוסף כללה התוכנית שירים סאטיריים כמו "מכתב מלבנון" (למנגינה של ז'אק ברל), חיקויים של אברהם שפירא ואריאל שרון שכביכול משתתפים בשעשועון הטלוויזיה "שחק אותה", חיקויים של אישים נוספים כגון שמואל פלאטו-שרון ועוד. הלהיט הגדול ביותר היה המערכון "משפחה בטיול" שכתב לטופז מנחם זילברמן וטבע את המשפט: "רק משה רצה אורנג'דה, אמרתי לו מה יש'ך מאורנג'דה משה?" ואת המשפט "אתם לא יכולים לזרוק אשפה מהחלון כמו אנשים תרבותיים?!" מערכון זה הושמע רבות ברדיו וצוטט גם במקומות אחרים כמו בסרט "אחד משלנו". לבד מטופז וזילברמן השתתפו בכתיבת המערכונים יואל ריפל ואמנון דנקנר. את טופז ליווה המוזיקאי יוסי סידי והמשיך בכך לאורך כל הקריירה.

המופע "פליטת פה" הועלה במשך חודשים ארוכים ומדי פעם נוסף לו, לתקופה קצרה, מערכון קצר בנושא אקטואלי, כגון חיקוי לריאיון שנתן אורי גלר.

בינואר 1987 יצא טופז בתוכנית בידור בשם "בלי חשבון" שכללה מערכונים סאטיריים נוספים על זיוף דולרים, חדשות עתידיות על מצב המדינה ואת מערכון ההמשך למשה והאורנג'דה – "משפחה במלון". התוכנית הצליחה מאוד אך לא הגיעה לשיאים של "פליטת פה". התוכנית כללה מערכונים מאת מאיר שלו, יואל ריפל, מנחם זילברמן וטופז עצמו.

תוכנית יחיד נוספת בכיכובו נקראה "צורה לנו". התוכנית דנה בנבחרי הציבור וכללה את השירים "מדד ירד בדרום ספרד", על משקל "ברד ירד בדרום ספרד" מהמחזמר גבירתי הנאווה ואת השיר "פסטיבל שירי צמיחה" שלעג לתוכנית הכלכלית של יצחק מודעי ולשרי ממשלת האחדות הראשונה של יצחק שמיר ושמעון פרס. מנגינת השיר הייתה מנגינתו של הלהיט "שני חברים יצאו לדרך" שהתפרסם בביצועה של אילנית. תוכנית היחיד האחרונה שלו בתקופה זו נקראה "בטיפול נמרץ".

תוכניות היחיד ("פליטת פה", "בלי חשבון" ו"צורה לנו") הופקו על ידי עמרם פלד, שהיה בזמנו המנכ"ל והבעלים של "אולפני חן", וזכו להצלחה רבה.

ב-7 ביוני 1993 הנחה טופז תוכנית רדיו בקול ישראל בשם "אבא שלי מיוחד", לרגל 15 שנה למותו של אביו אליהו גולדנברג, בהפקת הרמתי ובהשתתפות אורחים שליוו את אביו בחייו, בהם בנו הצעיר מיקי גולדנברג, השחקנים שמוליק סגל, שמוליק עצמון, יוסי ידין, יצחק ארצי, משה טימור ועוד.

טופז הנחה גם את תוכנית הרדיו "ציפורי לילה משוחחות" שאליה התקשרו המאזינים לדון בחוויותיהם ובעיותיהם.

תור הזהב הטלוויזיוני

בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים המשיך טופז להגיש תוכניות ושעשועונים בערוצים השונים, בהן שעשועון ההיכרויות "זה מה יש" בערוץ 1, "דודו מספר לגולו" בערוץ 2 הניסיוני ו"טוטו משפחתי" בערוץ 3 בכבלים. ב-1993 הגיש את תוכנית הבידור "סופשבוע" בערבי שבת בערוץ 1 (לסירוגין עם רבקה מיכאלי). בתוכנית זו הופיעו לראשונה בטלוויזיה מספר בדרנים ואמני סטנד-אפ, בהם: שלום אסייג, ישראל קטורזה, אבי גרייניק ועידן אלתרמן, צביקה הדר, נאור ציון ואורנה בנאי. הקריירה הטלוויזיונית של טופז נסקה בסמוך לתחילת שידורי ערוץ 2 המסחרי, ובשנת 1994 הוא החל להנחות בו תוכנית בשם "רשות הבידור", תוכנית מוקלטת ששודרה בערבי שישי בזכיינית "קשת". על מנת ליצור קשר בלתי אמצעי עם הקהל, בזמן שידור התוכנית יצא טופז עם צוות צילום והפתיע אנשים בביתם בעת שצפו בתוכנית. מאוחר יותר שונה שם התוכנית ל"הראשון בבידור" והיא שודרה בשידור חי בימי ראשון. גם בתוכנית זו המשיך טופז בקשר עממי עם הצופים, ויזם פעילות של השכנת שלום בין אנשים מסוכסכים, כגון קרובי משפחה שרבו ביניהם. קטעים אלו הוקלטו מראש, ובזמן התוכנית הוצגו הצדדים המסוכסכים כאשר הם יושבים בקהל. בתוכנית המשיך טופז לתת במה לבדרנים ולקומיקאים מתחילים, כגון אלי פיניש ומריאנו אידלמן, אדיר מילר ועוד. התוכנית נודעה בכך שבכל פעם "הומצא משהו חדש" והגיעו לשיאים חדשים, כגון חלוקת פרסי ענק לאנשים במצוקה. במהלך אחת התוכניות, שבמרכזה עמד אירוע של נחיתת חוצנים לכאורה (כשלמעשה זאת הייתה ציפי שביט בתחפושת ומסכה), נשבר שיא הרייטינג עד אותה תקופה - 46.8% אחוזי צפייה.

בשנת 1998 שודר בערוץ 2 הסרט הקצר "טרמפיסטים". טופז כתב את התסריט והשתתף כשחקן בדקותיו האחרונות של הסרט. הסרט שודר אף הוא בזכיינית "קשת", וכיכבו בו גדי יגיל ואורלי פרל. באותה שנה השתתף בסרט "סופר בוי".

הופעות אחרונות בטלוויזיה

בתקופה זו תועד טופז במשך כחמש שנים על ידי הדוקומנטריסט דורון צברי עבור סרט על חייו, אשר נקרא "מלך הרייטינג". הסרט הושלם בשנת 2001 והוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים, אולם טופז טען כי הסרט מציג אותו באור שלילי וביקש לגנוז אותו. הסרט יועד לשידור ב"קשת", אך גם זו גנזה אותו משידור ומאז סוף שנת 2002 היה זמין להשאלה בחינם למנויי "האוזן השלישית". הסרט "מלך הרייטינג" שודר לראשונה בטלוויזיה רק באוקטובר 2013 בערוץ 10.

לקראת המכרז השני להפעלת ערוץ 2 ובעקבות פולמוס ציבורי על התנהגותו של טופז החליטה "קשת", הזכיינית המשדרת את "הראשון בבידור", להקפיא את תוכניתו. לקראת סוף 2004 הוחלט ב"קשת" שלא להתקשר יותר עם טופז, גם לא לסדרה חדשה. ההחלטה ספגה ביקורת רבה שהציגה אותה כמוּנעת מניסיון של "קשת" לזכות במכרז ערוץ 2 שנערך באותה תקופה.

במהלך שנת 2005 העלה טופז את המחזמר התנ"כי "משה", מעין גרסה מודרנית לסיפור יציאת מצרים. אחד מבניו של טופז, עומר, השתתף במחזמר, וטופז עצמו כתב אותו, אך לא השתתף בו כשחקן מלבד כקולו של אלוהים. את הפרויקט תכנן טופז במשך שנים (עוד בתחילת שנות התשעים העלה מופע יחיד כושל שעסק במשה רבנו). המחזמר "משה" הורד מהבמה לאחר תקופה קצרה בעקבות ביקורות קשות. באותה שנה עבד טופז על מופע היחיד "אין לי זמן" בסימן היעדרותו הכפויה מהטלוויזיה, ובו דיבר על חייו האישיים והמקצועיים. המופע רץ בהצלחה רבה ברחבי ישראל.

בנובמבר 2005 החל להגיש את תוכנית הטלוויזיה "הכל זז עם דודו טופז" בזכיינית ערוץ 2 "רשת", בתוכנית היו מספר פינות ובהן טופז עזר לאנשים, חילק פרסים, אירח מפורסמים ועוד. בסוף התוכנית שודרה פינה בשם "סיפורים לפני השינה" ובה סיפר טופז סיפורים לילדים. התוכנית שודרה 3 פעמים בשבוע ברצועה שבין 19:00 ל-20:00 וזכתה לרייטינג גבוה; אולם בעקבות רצונו של טופז לחזור לשעות הפריים-טיים, ובקשתה של הזכיינית "רשת" להפחית משכרו, החליט טופז שלא להמשיך לעונה נוספת של התוכנית.

מיד לאחר סיום החוזה עם "רשת", הצטרף לערוץ 10. מספטמבר 2006 הגיש שם את התוכנית "הכל עשר עם דודו טופז". התוכנית זכתה לרייטינג נמוך. מעברו של טופז מערוץ 2 לערוץ 10 תוקשר ודובר זמן רב, לאחר שנערך מכרז על עתיד שידורו בין שני הערוצים. באותה עת, מהרגע שעבר לערוץ 10 ותוכניתו שודרה ביום רביעי, החלה 'מלחמת שידורים' בין ערוץ 2 לערוץ 10, שכתוצאה ממנה הוציאה הזכיינית 'קשת' מאות אלפי דולרים כדי להתחרות בשידורים איכותיים אל מול טופז.

במאי 2007 הודיע טופז רשמית שאינו מתכוון להמשיך ולהגיש את "הכל עשר" או תוכניות אירוח כמותה, ובכוונתו להתרכז בפרויקטים אחרים, כגון שעשועון שהגה וסדרה קומית על חייו.

בספטמבר 2007 שודרה בערוץ 10 הסדרה הדוקומנטרית האוטוביוגרפית "דודו מחפש אהבה" בכיכובו של טופז שאף יצר אותה.

בסוף 2007 החל טופז להופיע בתפקיד ראשי בטלנובלה "בובות" של HOT, הופעתו האחרונה בטלוויזיה. בסוף שנת 2008 העלה מופע בידור בשם "טעם החיים", וכן פתח בלוג אישי באתר "תפוז", בו שיתף את הגולשים בחוויותיו ובעיקר התרעם על כך שאינו רצוי בטלוויזיה. המופע כשל והופסק לאחר מספר הופעות קטן.

מעורבות פוליטית

טופז הביע מדי פעם את רצונו להשתלב בפוליטיקה, ואף להיות ראש ממשלה. השתתפותו במערך ההסברה של "המערך" בשנת 1981 הסתיימה בתקרית הצ'חצ'חים. לקראת הבחירות לכנסת ה-16 התפקד למפלגת "ישראל אחרת" והגיע לעצרת פתיחת מסע ההסברה של המפלגה, אולם פעילותו במפלגה זו לא הייתה בולטת במיוחד והמפלגה חדלה לתפקד כשלא עברה את אחוז החסימה. במהלך כהונתה של הכנסת ה-16 התפקד למפלגת שינוי אך גם שם לא התבלט בפעילותו.

שערוריות בשנות התשעים והאלפיים

לאורך השנים היו לטופז תקריות אשר פגעו בתדמיתו: תקרית הצ'חצ'חים; שערוריות הטרדות המין; נשיכת זרועה של השחקנית האורוגוואית נטליה אוריירו בשידור חי בשעה שהתארחה בישראל והתראיינה בתוכניתו; דחיפת גלידה לפרצופו של נער, תקרית שבעקבותיה שילם פיצויים; שבירת משקפיו של מבקר הטלוויזיה מאיר שניצר בשנת 1995; ב-2006 הגיע עם צוות צילום לביתו של מבקר הטלוויזיה רענן שקד והזמינו "לרדת למטה, לדבר"; אמירות גזעניות של טופז כנגד העדה המרוקאית צוטטו בעיתונות מדי פעם. באחת ההזדמנויות הוא אמר "בתור אחד שהיה נשוי למרוקאיות אני מכיר את המנטליות של 'מגיע לי'." התבטאויותיו של טופז כנגד העדה נפסקו בעקבות איומים בתביעה לדין עקב עברה על חוק איסור לשון הרע.

בשנת 2006 תבע טופז את חברת "פרץ בוני הנגב" בטענה שלא עמדו בהסכם שמיזם בנייה יקרא "מרכז טופז" וחלק ממנו יקרא "דודולנד" ובתמורה יעזור טופז בשיווק המיזם אחרי שיקומו

ב-31 במאי 2009 נעצר על ידי המשטרה בחשד שיזם תקיפות של מספר אנשים: מנכ"ל "קשת", אבי ניר, שברכו, אפו וכף ידו נשברו, המשנה למנכ"ל "רשת", שירה מרגלית, שהותקפה בנוכחות בנה וארובת עינה נשברה, וסוכן השחקנים בועז בן-ציון שהוכה בפניו.

טופז נחשד שתכנן לפגוע באנשי תקשורת נוספים, בהם צביקה הדר, אברי גלעד, ארז טל, עמוס רגב וכן בגרושתו רוני חן ובבעלה השחקן חיים זנאתי. המניע למעשים בהם נחשד היה זעמו על כך שלא ניתנה לו תוכנית בערוץ 2, וקנאתו באנשי תקשורת מצליחים אחרים.

טופז תחילה הכחיש את מעורבותו בתקיפות, אך הודה במעשיו ימים ספורים לאחר מעצרו. טופז היה חולה סוכרת, וב-4 ביוני הזריק לעצמו מנת יתר של אינסולין בתא מעצרו באבו כביר. ההנחה הייתה שניסה להתאבד ולכן הוגברה השמירה עליו. ב-18 ביוני הוגש נגדו כתב אישום. חרף הגברת השמירה עליו, ב-20 באוגוסט 2009 התאבד טופז באמצעות כבל של קומקום חשמלי שבו השתמש כדי לחנוק את עצמו במקלחת שבתאו בבית המעצר ניצן ברמלה. טופז ניצל את העובדה שהמקלחת היא המקום היחיד בתא שאינו מפוקח במצלמות וכך הצליח להשלים את התאבדותו מבלי שאיש ישים לב.

הפרשה וההתאבדות סוקרו רבות בתקשורת. לאחר התאבדותו שודר בערוץ 10 הסרט "מותו של מלך הרייטינג", המסקר את הפרשה, ובחדשות ערוץ 2 שודרו מספר דקות מתוך סרט תיעודי בבימויו של אילן שושן, אשר בו תועד טופז בשבועות שלפני מעצרו. קטעים נוספים מהסרט שודרו במסגרת תוכנית התחקירים "360" של הזכיינית "רשת" בפברואר 2011.

בשנת 2012 התגלה כי המכון לרפואה משפטית שמר את לבו של טופז אשר הוצא מגופו במהלך הנתיחה שלאחר המוות, כך שטופז נקבר בלעדיו, ללא ידיעת המשפחה. ב-30 במאי 2012 נקבר הלב בבית העלמין ירקון בנוכחות בני המשפחה. לאחר חשיפת הפרשה הגיש אחיו של טופז, מיקי גולדנברג, תביעת פיצויים נגד המדינה. זמן קצר לאחר מכן פרופ' יהודה היס מנהל המכון פוטר על ידי סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, לאחר שנחשף כי המכון שמר אלפי איברים ללא ידיעת המשפחות. באוגוסט 2013 הסכימה המדינה לשלם למיקי גולדנברג במסגרת פשרה פיצויים בסך כ-300 אלף שקל.

בשנת 2015 יצא לאור הספר "לא רלוונטי" שכתב נמרוד דניאל, סגן ניצב בדימוס, קצין אגף החקירות והמודיעין של מרחב ירקון באותה עת ומי שניהל את חקירת פרשה. הספר מבוסס על סדרת אירועי התקיפה ופענוח תיק החקירה.

בפברואר 2020 שודרו בערוץ 12 שני פרקים בתוכנית חשיפה של חיים אתגר בשם "תיק דודו טופז", אשר סקרו את פרשת התקיפות, החקירה, המעצר וההתאבדות של טופז.