אפרים סידון

ביוגרפיה

אפרים סידון נולד בתל אביב וגדל ברמת גן. לאחר שירותו הצבאי התגורר מספר שנים בקיבוץ ניר יצחק ולאחר מכן למד היסטוריה ותיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים, שם המשיך להתגורר שנים רבות. בהיותו בקיבוץ שיחק במחזה "מחכים לגודו" והמשיך לשחק גם בהיותו סטודנט. הוא החל את כתיבתו בעיתון הסטודנטים "פי האתון", בו השתתפו בכתיבה סאטירית גם ב. מיכאל, קובי ניב וחנוך מרמרי. חבורה זו המשיכה ל"zoo הארץ", מדור הסאטירה של השבועון "העולם הזה" שהופיע בין 1973 ל-1976 (שלקט ממנו בשם "ZOO ארץ ZOO?" יצא בשנת 1975). בשנים 1974–1976 יצרה החבורה את "ניקוי ראש" סדרת הסאטירה הנודעת של הטלוויזיה הישראלית, כתבה את הקברטים הסאטיריים "איך אנחנו נראים" (1972) ו"המלחמה האחרונה" (1974) שהוצגו בתיאטרון "בימות" ובנוסף כתב גם לתוכנית "זהו זה!" בראשיתה.

בשנות השמונים כתב סידון יחד עם ב. מיכאל את הסדרה הקומית המצליחה "קרובים קרובים" שהציבה מראה עקומה על המשפחה הישראלית ה"ממוצעת" ועסקה גם בסאטירה. בשנות התשעים כתב סדרת טלוויזיה קומית נוספת בשם "חצי המנשה". שתי הסדרות שודרו בטלוויזיה החינוכית.

לאורך כל שנות השמונים, כתב סידון מערכונים רבים ששודרו בתוכנית הבידור "סיבה למסיבה" של הערוץ הראשון (ערוץ הטלוויזיה היחידי באותה עת), בהם חיקה הבדרן טוביה צפיר דמויות של פוליטיקאים ישראלים. במיוחד זכור השיר הפארודי "עם אחד עם שר אחד" (פרפרזה על שיר ההתרמה "עם אחד עם שיר אחד"), בו גילם צפיר כמה משרי ממשלת האחדות של שמיר ופרס. הוא גם כתב מספר תוכניות בידור סאטיריות שהועלו על הבמה בכיכובו של צפיר, כשאחת המצליחות שבהן הייתה "חגיגות סיום הרוטאציה" בשנת 1986. סידון כתב גם לתוכנית הסאטירה הטלוויזיונית "האגף הסגור" ששודרה בין השנים 1990–1991.

סידון היה הכותב הראשי של התוכנית הסאטירית "החרצופים", ששודרה בשנות התשעים בערוץ 2. תוכנית זו צחקה על הפוליטיקה הישראלית (בתקופת ממשלות נתניהו וברק), כשהיא משתמשת בבובות בדמות הפוליטיקאים.

בין השנים 1987 עד 2002 היה בעל טור שבועי מחורז בעיתון "מעריב", בו הביע בצורה הומוריסטית עמדות פוליטיות וחברתיות מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית. לפני כן כתב גם בעיתון דבר. כתב, יחד עם אבנר אברהמי, מדור קומיקס שהתבסס על התנ"ך בעיתון "כותרת ראשית" שהופיע אחר כך בשני ספרים.

בשנת 2003 כתב את הקברט הסאטירי "השמיים הם הגבול", בו כיכבו טוביה צפיר, שלמה וישינסקי ושרון אלימלך, ושהוצג בתיאטרון הקאמרי.

בשנת 2010 כתב עם ב. מיכאל את המחזה "נפגעי חרדה שהוצג בתיאטרון הבימה, וביים מוטי קירשנבאום. ב-2015 שוב שיתף פעולה עם ב. מיכאל וקירשנבאום בכתיבת הקברט הסאטירי "רואים ת'סוף".

סידון נחשב גם לסופר ילדים מוכשר, הוא כותב בחרוזים ובצורה הומוריסטית, בעיקר אגדות ילדים ועל ספורי התנ"ך, כשחלק מספריו אוירו על ידי יוסי אבולעפיה וחלקם על ידי דני קרמן. ספר הילדים המוכר ביותר שלו הוא "מעלה קרחות", סיפור אלגורי על עיר של קרחים המשמש כמשל על תופעת ה"עדר" או הקונפורמיזם המוחלט. כמו כן חיבר הצגות ומחזות זמר לילדים כמו "טרזן וג'יין", "ספר הג'ונגל" (על-פי ספרו של רודיארד קיפלינג) ו"פצפונת ואנטון" (על פי ספרו של אריך קסטנר). הוא כתב גם מחזות תיאטרון דרמטיים, כמו המחזה "מזריץ'" המתרחש בתקופת השואה.

חיים אישיים

סידון מתגורר בשכונת כוכב הצפון בתל אביב, נשוי ואב לשני ילדים, אחד מהם הוא יהונתן סידון, עיתונאי בעיתון הירושלמי כל העיר.

מכּתביו: