חנוך ברטוב
חנוך ברטוב (13 באוגוסט 1926 – 13 בדצמבר 2016) היה סופר, מתרגם ופובליציסט ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות.
ביוגרפיה
חנוך ברטוב נולד בפתח תקווה בשם חנוך הֶלְפְגוֹט, להורים שעלו לארץ ישראל מפולין כשנה לפני לידתו. ברטוב למד בפתח תקווה בבית ספר דתי ובגימנסיה על שם אחד העם. בגיל 13 נשבע אמונים ל"הגנה". לאחר שנתיים של עבודה בליטוש יהלומים ובריתוך התגייס ב-1943 (בן 17) לרגימנט הארץ ישראלי שבצבא הבריטי, ואחר כך בחטיבה היהודית הלוחמת – תחילה בארץ ישראל ואחרי כן באיטליה ובארצות השפלה. בסך הכל שירת ברטוב כשלוש שנים בצבא הבריטי. באותה העת החל לכתוב. סיפורו הראשון ראה-אור בכתב העת "הגלגל".
משהשתחרר מהצבא הבריטי החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים היסטוריה ותולדות עם ישראל. במלחמת העצמאות הפסיק את לימודיו ושירת כמפקד צוות מקלעים כבדים במסייעת של גדוד בית חורון של חטיבת עציוני. השתתף ונפצע בקרב הדמים בארמון הנציב. בהמשך שרת בצה"ל בירושלים. לאחר המלחמה המשיך בלימודיו ונבחר למזכירות גוש ארץ ישראל העובדת באוניברסיטה, כנציג מפ"ם. במקביל, המשיך ביצירתו, אם כי היא עדיין לא הייתה סדירה. סיפורים פרי עטו נתפרסמו באותה העת בכתבי עת שונים ("משא", "בשער", "אורלוגין" ועוד). שירים שלו התפרסמו בעל המשמר. בסוף 1952 תואר בדבר כ"משורר צעיר מקבוצת משא".
כשסיים את לימודיו התיישב בקיבוץ עין החורש לחמש שנים, ועסק בהוראה ובחקלאות. הוא עיברת אז את שמו לברטוב – ראשי-תיבות של שם סבו, בני רבי טוביה דב (בר). בעת שהותו בקיבוץ נתפרסמו הרומנים הראשונים שלו - "החשבון והנפש" (1953) ו"שש כנפיים לאחד" (1954) בהוצאת ספרית פועלים.
בשנת 1956 עבר לתל אביב. בתל אביב החל לעסוק בעיתונאות, כעורך לילה בעיתון "למרחב", כשליח העיתון בארצות הברית בשנים 1958–1960, וכבעל טור בעיתון עד לשנת 1970. מ-1966 ועד 1968 שימש נספח תרבות בשגרירות ישראל בבריטניה. משנת 1971 ועד 1991 היה חבר מערכת "מעריב". שימש כנשיא הסניף הישראלי של איגוד הסופרים הבינלאומי, PEN.
אזרח כבוד של פתח תקווה לשנת 2009.
חיים אישיים
אשתו, יהודית לבית שימר ילידת בוצ'אץ שבפולין, נפטרה בשנת 1998. בנו, עמר ברטוב, הוא היסטוריון. בתו, גילת בורקהרדט, היא פסיכולוגית.
ב-2016, שלושה שבועות לפני פטירתו, נישא למיכל אורון, פרופסור לספרות עברית ומיסטיקה יהודית. [דרוש מקור]
ב-13 בדצמבר 2016 נפטר בביתו, בגיל 90.
יצירתו
לאורך השנים פרסם ברטוב תשעה רומנים, שישה קובצי סיפורים, שלושה ספרי מסע, ביוגרפיה, ספרי מסות, נובלות וסיפורים תיעודיים. יצירותיו תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית, רוסית ויוונית. על במת התיאטרון הישראלי הוצגו שני מחזות שכתב. ספרו האחרון, "קריאה עיוורת", ראה אור ב-2013 בהוצאת הספריה החדשה.
ברטוב זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 1978 על ספרו "דדו - 48 שנה ועוד 20 יום". זכה בפרס עגנון לספרות לשנת 2006, על ספרו "מתום עד תום". ובפרס בוכמן לספרות מטעם יד ושם. בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה. ב-2008 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים. בשנת 2010 זכה בפרס ישראל בתחום ספרות ליוצרים.
- חנוך ברטובhe.wikipedia.org