שולמית לפיד

שולמית לפיד, ילידת 1934, היא סופרת ומחזאית ישראלית שיצירתה נעה בין רומן היסטורי, ספרות בלשית, סיפורים ותיאטרון. ב"גיא אוני" ובספרי ליזי בדיחי יצרה עולמות שונים מאוד, אך בשניהם עומדים במרכז אנשים המבקשים לפעול בתוך חברה שאינה מעניקה להם מקום מובן מאליו. תרומתה לספרות העברית כוללת הרחבה של נקודות המבט, של הסוגות ושל השאלות שאפשר להביא אל קהל קוראים רחב.

בית של לשונות וראשית הכתיבה

לפיד נולדה בתל אביב, בתו של העיתונאי, הסופר והמתרגם דוד גלעדי. ילדותה וחלק מנעוריה עברו בסביבה הקשורה לעיתונות ולתרבות, ובהמשך למדה מזרחנות וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית. מגורים מחוץ לישראל בתקופות שונות הרחיבו את המפגש שלה עם לשונות וחיי חברה אחרים.

ספרה הראשון, קובץ הסיפורים "מזל דגים", ראה אור ב-1969. לצד הסיפורת כתבה מחזות, ובהם "הירושה" ו"רכוש נטוש". התיאטרון אפשר לה לבחון יחסים, זיכרונות ומתחים באמצעות דיאלוג ומפגש ישיר בין דמויות.

מבט נשי על ראשית ההתיישבות

"גיא אוני" חוזר אל נשות ואנשי העלייה הראשונה ואל ראשית ראש פינה. באמצעות גיבורה המצויה בתוך חיי היומיום של התקופה, נעשית ההיסטוריה גם סיפור של פרנסה, משפחה, בחירה והתמודדות אישית. כך מתרחב המבט על ההתיישבות מעבר לרשימת מוסדות ומאורעות.

בספר ההמשך, "חוות העלמות", נמשכת השיחה עם ראשית החברה העברית בארץ ועם מקומן של נשים בה. היצירות הן רומנים היסטוריים, ולכן משלבות מחקר עם דמיון, אך דווקא צורתן הספרותית מאפשרת לקוראים לחוש את מרקם החיים ואת המשמעות הפרטית של שינוי ציבורי גדול.

ליזי בדיחי והסיפור הישראלי העכשווי

ב"מקומון", שראה אור ב-1989, הציגה לפיד את העיתונאית ליזי בדיחי. עבודתה במקומון בבאר שבע והעקשנות שבה היא נכנסת לתעלומות מעניקות לספרים נקודת מבט מקומית ואנושית. ההצלחה של הדמות תרמה לביסוס הספרות הבלשית בעברית כמרחב היכול לעסוק גם בחברה הישראלית, ולא רק בעלילה המתרחשת במקום רחוק.

לצד סדרת המתח כתבה לפיד גם על זיכרון משפחתי ועל תל אביב של ילדותה, בין השאר ב"ואולי לא היו". פעילותה כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בשנות השמונים ביטאה מעורבות גם בחיי הספרות כמסגרת ציבורית. רוחב העשייה מחבר סקרנות אמנותית עם התמדה לאורך שנים.

מדוע שולמית לפיד ראויה לציון כערך חשוב במורשת

לפיד ראויה להיכלל באתר מורשת (Moreshet), בכתובת Moreshet.com, מפני שהעשירה את הדרכים שבהן ישראלים קוראים את עברם ואת חייהם בהווה. היא העניקה לנשים תפקיד מרכזי בסיפור ההיסטורי, בנתה דמות בלשית מקומית והביאה זיכרון אישי אל הספרות. מורשתה מצויה ביכולת לספר סיפור סוחף ובאותה עת לפתוח לקורא זווית ראייה שלא עמדה קודם במרכז.