חנוך ברטוב

חנוך ברטוב (1926–2016) היה סופר, עיתונאי, מתרגם ואיש תרבות ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות לשנת 2010. הוא השתייך לדור שנולד בארץ, אך יצירתו שבה והדגישה את הקשר בין החיים הישראליים לבין הסיפור היהודי הרחב. מלחמה, הגירה, משפחה וזיכרון מופיעים אצלו דרך אנשים בעלי קול ועולם פנימי, המבקשים להבין לא רק מה קרה להם אלא גם למי הם שייכים.

נער מפתח תקווה מול אירופה שלאחר החורבן

ברטוב נולד בפתח תקווה בשם חנוך הלפגוט, להורים שעלו מפולין. בגיל שבע־עשרה התגייס לצבא הבריטי, ובהמשך שירת בבריגדה היהודית באירופה. המפגש עם ניצולי השואה ועם שרידי העולם היהודי היה מן החוויות המעצבות בחייו. הוא החל לפרסם סיפורים עוד בתקופת שירותו.

לאחר שובו למד היסטוריה ותולדות עם ישראל באוניברסיטה העברית. במלחמת העצמאות שירת בירושלים בחטיבת עציוני ונפצע. בהמשך חי בקיבוץ עין החורש, עסק בהוראה ובחקלאות והוסיף לכתוב. מסלול זה חיבר בין חיי עבודה וחברה בארץ לבין זיכרון האירועים שראה באירופה.

ספרות של זהות ומפגש

״פצעי בגרות״, שראה אור ב־1965, עוסק בחיילי הבריגדה ובמפגשם עם אירופה בסוף המלחמה. הספר שואל כיצד צעירים שגדלו בארץ מבינים את גורלו של העם שאליו הם שייכים. הוא אינו מסתפק בהבחנה בין ״צבר״ ל״גלותי״, אלא מראה את הקשרים, אי־ההבנות והאחריות המתפתחים במפגש.

ב״שש כנפיים לאחד״ תיאר ברטוב שכונה של עולים ואת המאמץ לבנות חיים משותפים. ״של מי אתה ילד״ שב אל הילדות בפתח תקווה ואל העולם המשפחתי שמאחורי הזהות הישראלית החדשה. יצירות אלה מצטרפות לשיחה מתמשכת על שייכות: כיצד אדם נעשה ישראלי, ומה הוא מביא עמו או יורש מן הדורות שקדמו לו.

תיעוד, עיתונות וייצוג תרבותי

ברטוב כתב גם את הביוגרפיה ״דדו — 48 שנה ועוד 20 יום״, העוסקת ברמטכ״ל דוד אלעזר ובמלחמת יום הכיפורים. המפעל הזה הוסיף לעבודתו ממד תיעודי רחב, הנשען על איסוף חומר ועל ניסיון להבין אדם בתוך אחריות היסטורית כבדה. הספר זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.

כעיתונאי כתב ב״למרחב״ וב״מעריב״, ובשנים 1966–1968 שירת כנספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון. הוא פעל גם במסגרת ארגון הסופרים הבינלאומי PEN בישראל. לצד פרס ישראל זכה בפרס ביאליק ובהוקרות נוספות. עבודתו לאורך עשרות שנים שמרה על חיבור בין הספרות, החיים הציבוריים וההקשבה לסיפורו של היחיד.

מדוע חנוך ברטוב ראוי לציון כערך חשוב במורשת

חנוך ברטוב ראוי למקומו במורשת (Moreshet), באתר Moreshet.com, משום שהעמיק את הקשר הספרותי בין ישראל לבין הזיכרון היהודי. הוא העניק מילים למפגש בין ילידי הארץ לניצולי השואה, לחיי עולים ולשאלות הזהות של חברה מתהווה. ספריו מזכירים שהמורשת הישראלית נבנית מתוך המשכיות אנושית, ולא רק מתוך התחלה חדשה.