נעם שמשון סולברג

נעם שמשון סולברג הוא משפטן ישראלי, שופט בית המשפט העליון והמשנה לנשיא בית המשפט העליון. מאז מינויו לבית המשפט העליון בשנת 2012 הוא נמנה עם הקולות הבולטים במשפט הציבורי הישראלי, בתחומים כגון משפט חוקתי, משפט מינהלי, חופש ביטוי, פרטיות, לשון הרע, דיני בחירות, משפט פלילי ויחסי הרשויות במדינה יהודית ודמוקרטית.

סולברג מזוהה בציבור כשופט בעל גישה שמרנית-מרוסנת, אך תרומתו המשפטית רחבה יותר מן התווית הזאת. פסיקתו מבקשת להבחין בין ביקורת שיפוטית הכרחית לבין החלפת שיקול דעתן של הרשויות האחרות; בין זכויות אדם לבין גבולות סמכות; בין פרשנות חוק לבין יצירת הסדר חדש בידי בית המשפט; ובין משפט אזרחי מודרני לבין עומק תרבותי יהודי. בשל כך הוא דמות מרכזית להבנת הוויכוח הישראלי בן זמננו על בית המשפט העליון, שלטון החוק, סמכות הכנסת והממשלה, ואמון הציבור במוסדות המדינה.

שורשים משפחתיים, חינוך דתי-ציוני ושירות למדינה

סולברג נולד בחיפה ב-22 בינואר 1962 ליהודית ושאול סולברג, ניצולי שואה מהולנד. הרקע המשפחתי הזה מציב את חייו בתוך סיפור יהודי רחב של חורבן, הישרדות, עלייה, בנייה מחדש והשתלבות במוסדות המדינה. מצד אמו הוא קשור למשפחת הרב שמעון דה פריס, מן הדמויות החשובות במסורת היהודית ההולנדית.

הוא למד בישיבה התיכונית יבנה בחיפה ובהמשך בישיבת הר עציון באלון שבות. חינוך זה חיבר בין לימוד תורה, אחריות אזרחית, ציונות דתית ומחויבות לשירות. בהמשך התגייס לצה״ל, שירת בחיל האוויר וסיים את שירותו בדרגת רב-סרן. שילוב זה של חינוך דתי, השכלה משפטית ושירות צבאי ניכר גם בשפתו השיפוטית: שפה שמבקשת לראות במשפט כלי ממלכתי, אך גם חלק ממסורת מוסרית ותרבותית עמוקה.

לימודי משפטים ותחילת הדרך במערכות המשפט הציבורי

סולברג למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1990 סיים תואר ראשון במשפטים, ובהמשך השלים תואר שני במשפטים באותה אוניברסיטה בהצטיינות. במהלך לימודיו שימש עוזר הוראה ומחקר בפקולטה למשפטים, והיה קשור גם למועצה הלאומית לקידום שלטון החוק והדמוקרטיה.

לאחר לימודיו התמחה במחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, בבית המשפט העליון ובלשכת היועץ המשפטי לממשלה. בשנת 1991 הוסמך כעורך דין, ולאחר מכן שימש עוזר משפטי ליועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש. בשנים 1993–1994 שימש תובע בפרקליטות המדינה, ובהמשך היה עוזרם הבכיר של היועצים המשפטיים לממשלה מיכאל בן-יאיר ואליקים רובינשטיין.

השנים הללו העניקו לו היכרות עמוקה עם משפט ציבורי מבפנים: ייעוץ משפטי לממשלה, עבודת פרקליטות, סוגיות אזרחיות, שאלות סמכות, אחריות שלטונית והמתח הקבוע בין משפט למדיניות. במקביל שימש מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. כך נבנה אצלו בסיס מקצועי המשלב עבודה מעשית, הוראה, כתיבה משפטית והיכרות קרובה עם לב השירות המשפטי הציבורי בישראל.

שופט בירושלים ובית המשפט העליון

בשנת 1998 מונה סולברג לשופט בבית משפט השלום בירושלים. בשנת 2005 מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים. כהונתו בבתי המשפט בירושלים חשפה אותו למגוון רחב של תיקים: משפט אזרחי, משפט פלילי, משפט מינהלי, לשון הרע, חופש מידע, זכויות, דת ומדינה, ביטחון ומחלוקות ציבוריות רגישות. ירושלים, יותר מערים אחרות, מציבה בפני שופט מפגש יומיומי בין משפט, היסטוריה, קהילה, לאום ודת.

בינואר 2012 נבחר לבית המשפט העליון, וב-21 בפברואר 2012 החל לכהן כשופט העליון. מינויו היה משמעותי משום שסימן כניסה של קול משפטי המזוהה עם ריסון שיפוטי, פרשנות מדויקת וזהירות מוסדית. עם זאת, לאורך השנים התברר כי פסיקתו אינה ניתנת לצמצום לכותרת אחת. הוא כתב פסקי דין בתחומים שונים, לעיתים בדעת רוב ולעיתים בדעת מיעוט, ובנה בהדרגה שפה משפטית עקבית: כבוד לחוק, חשש מהרחבת יתר של כוח שיפוטי, אך גם נכונות להתערב כאשר הפגם המשפטי ברור ומהותי.

במרץ 2024 מונה לחבר הוועדה לבחירת שופטים. בינואר 2025 נבחר למשנה לנשיא בית המשפט העליון, וב-10 באפריל 2025 נכנס לתפקיד. לפי שיטת הסניוריטי הנהוגה בבית המשפט העליון, הוא צפוי לכהן כנשיא בית המשפט העליון לאחר סיום כהונתו של הנשיא יצחק עמית, אם לא יחול שינוי במערכת המינויים או בנסיבות האישיות והמוסדיות.

משנה לנשיא ויושב ראש ועדת הבחירות המרכזית

כהונתו של סולברג כמשנה לנשיא בית המשפט העליון מעניקה לו מעמד מרכזי בהנהגת הרשות השופטת. מעבר לכתיבת פסקי דין, מדובר בתפקיד הנוגע לסדרי עבודה, ניהול מוסדי, קביעת הרכבים, אחריות ציבורית וייצוג של בית המשפט בתקופה שבה היחסים בין הרשות השופטת לרשויות הנבחרות טעונים במיוחד.

נכון לספטמבר 2026 מכהן סולברג גם כיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-26. תפקיד זה מציב אותו בלב אחד המנגנונים החשובים ביותר בדמוקרטיה הישראלית. ועדת הבחירות אחראית על ניהול מערכת הבחירות, טוהר הבחירות, החלטות בנושא תעמולה, הגשת רשימות, סדרי הצבעה ושמירה על אמון הציבור בתהליך שבו האזרחים מממשים את ריבונותם.

במציאות שבה בחירות חשופות ללחצים פוליטיים, קמפיינים דיגיטליים, מידע כוזב, חשדות להתערבות ושיח ציבורי חריף, ראשות ועדת הבחירות אינה תפקיד טכני בלבד. היא דורשת הבנה משפטית, עצמאות, זהירות, סמכות ונכונות לתת החלטות מנומקות גם בתנאי לחץ. תפקיד זה משתלב היטב בתפיסתו הרחבה של סולברג: שמירה על מוסדות הדמוקרטיה באמצעות כללים, הליך, איזון ואמון.

ריסון שיפוטי ועילת הסבירות

אחד הנושאים המזוהים ביותר עם סולברג הוא עילת הסבירות. הוא אינו שולל ביקורת שיפוטית על המינהל הציבורי, אך מבקש לצמצם שימוש עמום ורחב מדי בעילה כאשר מדובר בהחלטות ערכיות או מדיניות של נבחרי ציבור. לשיטתו, בית המשפט צריך להיזהר מפני מצב שבו מושגים כלליים כגון סבירות ומידתיות הופכים לכלים שבאמצעותם השופט מחליף את שיקול הדעת של הממשלה, הכנסת או השרים.

עמדתו בנושא זה קיבלה מקום מרכזי בוויכוח הציבורי על הרפורמה המשפטית בישראל. כאשר דבריו שימשו כחלק מן הדיון הציבורי סביב תיקוני חקיקה, הבהיר סולברג כי מחשבתו המקורית הייתה מגמה פסיקתית ולא בהכרח תיקון חקיקתי. ההבחנה הזאת חשובה: היא מראה את המתח בין רעיון משפטי שנולד בתוך פסיקה ומאמרים לבין השימוש הציבורי והפוליטי שנעשה בו.

בפסק הדין בעניין התיקון לחוק יסוד: השפיטה שעסק בעילת הסבירות, סולברג התנגד לביטול התיקון, בין היתר בשל עמדתו העקרונית לגבי סמכותו של בית המשפט לבקר חוקי יסוד. בכך ביטא את תפיסתו העקבית: גם כאשר הסוגיה ציבורית ורגישה מאוד, בית המשפט צריך לבחון תחילה את מקור סמכותו ואת גבולותיו.

ביקורת חוקתית, הליך חקיקה וכבוד הכנסת

סולברג ידוע בגישה זהירה כלפי פסילת חקיקה ראשית של הכנסת. עם זאת, הוא אינו נמנע מהתערבות כאשר הפגם בעיניו הוא מהותי. דוגמה חשובה לכך היא פסק הדין בעניין מס ריבוי דירות, שבו כתב את חוות הדעת המרכזית של דעת הרוב שפסלה חוק בשל פגם משמעותי בהליך החקיקה. מבחינתו, שמירה על הכנסת אינה רק הימנעות מפסילת חוקים; היא גם הגנה על זכותם של חברי הכנסת להשתתף באופן ממשי ומודע בהליך החקיקה.

עמדה זו מבליטה צד חשוב בגישתו: ריסון שיפוטי אינו כניעה לרשות המחוקקת או המבצעת, אלא הקפדה על חלוקת תפקידים. הכנסת מוסמכת לחוקק, אך עליה לעשות זאת בהליך שמאפשר דיון אמיתי. הממשלה מוסמכת למשול, אך עליה לפעול במסגרת החוק. בית המשפט מוסמך לבקר, אך עליו לנמק את סמכותו ולהימנע מהרחבתה ללא בסיס ברור.

במובן זה, תרומתו של סולברג לשיח החוקתי בישראל היא ניסיון להחזיר את הדיון לשאלות יסוד: מי מוסמך להכריע, מכוח איזה חוק, באיזה הליך, באילו מגבלות, ובאיזו מידה רשאי בית המשפט להתערב בהחלטות של מוסדות אחרים.

משפט מינהלי, זכויות ואחריות מוסדית

במשפט המינהלי נחשב סולברג לשופט מרוסן, אך פסיקתו מראה כי הוא אינו אדיש לזכויות או לפגיעות ממשיות. הוא נוטה לבקש עילה משפטית ברורה: הפליה, חוסר סמכות, הליך פגום, פגיעה לא מידתית או חריגה מהחוק. כאשר עילה כזו קיימת, הוא נכון להתערב; כאשר היא אינה קיימת, הוא נזהר מלהחליף את שיקול הדעת של הרשות.

כך למשל, בפסקי דין שונים עסק בשאלות של דיור ציבורי, חופש מידע, מדיניות משרד הבריאות, מכרזים, דרכונים, לאום בתעודות רשמיות ועבודת רשויות מקומיות. בחלק מן המקרים סירב להתערב, ובאחרים קיבל עתירות או ביקר את התנהלות הרשויות. הקו המאחד אינו תמיד התוצאה, אלא אופן ההנמקה: חיפוש אחר עילה משפטית מוגדרת והימנעות ממושגי שסתום רחבים כאשר ניתן להכריע בכלים משפטיים מדויקים יותר.

בשנת 2025 פסק כי על הרבנות הראשית לאפשר לנשים לגשת לבחינות הלכתיות שהיא עורכת, לאחר שקבע כי חסימת נשים מהבחינות היא הפליה אסורה שאין לה הצדקה מספקת. פסיקה זו מדגימה כי גישתו המרוסנת אינה מובילה בהכרח לתוצאה שמרנית במובן החברתי הפשוט; היא יכולה להוביל גם להגנה על שוויון, כאשר הפגיעה המשפטית ברורה.

באותה תקופה עסק גם בסוגיות גיוס חרדים לצה״ל, והורה למדינה לגבש וליישם מדיניות אכיפה אפקטיבית כלפי מי שקיבלו צווי גיוס ולא התייצבו. גם כאן ניכרת שיטתו: לא הכרזה כללית בלבד, אלא דרישה להליך, מדיניות, שוויון באכיפה ועמידה בחובות המדינה.

חופש ביטוי, פרטיות, חופש מידע ולשון הרע

תחום נוסף שבו בולט סולברג הוא האיזון בין חופש הביטוי לבין זכויות אחרות. הוא עסק בתיקים הנוגעים לפרטיות, לשם טוב, לשון הרע, חופש המידע, עיתונות ופרסום. בפסיקתו ניכרת ההבנה שחופש הביטוי הוא תנאי לחברה דמוקרטית, אך אינו מבטל את כבוד האדם, פרטיותו או זכותו שלא להיפגע מפרסום שגוי וחלקי.

בפסק דין ידוע שעסק באיסור הפצת רומן הפוגע בפרטיות, כתב סולברג על האיזון בין חופש הביטוי הספרותי לבין גרעין הזכות לפרטיות. ההכרעה הדגישה כי כאשר הפגיעה בפרטיות קשה מאוד, ייתכן שתיסוג זכות הביטוי, אף שמדובר בביטוי ספרותי. פסק הדין מבטא את מאפיין כתיבתו: שימוש בכלים חוקתיים, משפט משווה, שיקול מוסרי ולעיתים גם מקורות מן התרבות היהודית.

בענייני לשון הרע, עוד בתקופתו בבית משפט השלום והמחוזי, נדרש סולברג לתביעות נגד עיתונים, עיתונאים ואישי ציבור. פסיקתו הדגישה כי פרסום חלקי עלול להיות מטעה גם כאשר חלקים ממנו נכונים, וכי תגובה קצרה אינה תמיד מתקנת את הרושם השלילי שנוצר אצל הקורא. לצד זאת הכיר בחשיבות הסגנון העיתונאי, בגוזמה ובמרחב הביטוי הדרוש לביקורת ציבורית.

בכך תרם סולברג לשאלות יסוד של החברה הישראלית: כיצד מגינים על עיתונות חופשית מבלי להפוך אדם פרטי או עובד ציבור להפקר; כיצד מבחינים בין ביקורת לבין פגיעה; וכיצד מאזנים בין זכות הציבור לדעת לבין פרטיות, ביטחון אישי והוגנות.

משפט אזרחי, פלילי וקניין רוחני

פסיקתו של סולברג אינה מוגבלת למשפט ציבורי. הוא עסק גם בדיני חברות, חוזים, נזיקין, קניין רוחני ומשפט פלילי. בתחום דיני החברות נדרש לשאלות של עסקאות עם בעלי שליטה ושל עניין אישי בהצבעות בעלי מניות. בתחום החוזים נטה לעיתים להדגיש את לשון ההסכם ואת הוודאות המשפטית.

בדיני נזיקין עסק בשאלות מורכבות של אחריות מוסדות רפואיים, סיכון, אוטונומיה, חיי אדם ואיכות חיים. בפסיקה הנוגעת לבתי חולים פסיכיאטריים, למשל, נדרש לאיזון בין הרצון להגן על חיי מטופלים לבין הצורך לאפשר להם סביבה אנושית וחופשית ככל האפשר. סוגיות אלה חושפות צד אחר בעבודתו: לא רק מוסדות המדינה הגדולים, אלא גם מצבים אנושיים עדינים שבהם המשפט נדרש להכריע בין ערכים כבדי משקל.

בתחום הקניין הרוחני והתחרות, בפסק דין משנת 2024 בעניין חברת התרופות סאנופי, קיבל את העמדה שלפיה מצג שווא לרשם הפטנטים יכול להוביל להעברת רווחים מכוח עשיית עושר ולא במשפט, כאשר הוא פוגע בתחרות. פסק דין זה מדגים את עיסוקו גם במשפט כלכלי מורכב, חדשנות, פטנטים ותחרות הוגנת.

במשפט הפלילי ניכרת בפסיקתו הקפדה על נטל ההוכחה, על אחריות נאשם, על גבולות הערעור ועל תפקידן של רשויות האכיפה. לעיתים היה בין המחמירים, ולעיתים בין המזכים או בין מי שסירבו להתערב בזיכוי. הקו המרכזי הוא נאמנות לכללי ההליך הפלילי: הרשעה רק מעבר לספק סביר, אך גם נכונות להטיל אחריות כאשר הראיות והדין מצדיקים זאת.

משפט עברי, סגנון כתיבה וזהירות מפני אמרות אגב

אחד המאפיינים התרבותיים של סולברג הוא שימוש במקורות מן המשפט העברי ומן המסורת היהודית. לעיתים אלה מופיעים כהרחבה רעיונית לאחר ההכרעה לפי הדין הישראלי, ולעיתים הם משתלבים בניתוח המשפטי עצמו. שימוש זה אינו הופך את המשפט הישראלי לדין דתי, אלא מציע לראות במקורות היהודיים חלק מאוצר תרבותי ומשפטי היכול להאיר שאלות של שכנות, אחריות, כבוד האדם, דיבור, צדק ומידתיות.

סולברג ידוע גם בזהירותו מפני אמרות אגב רחבות מדי. לא אחת העיר כי אין להכריע בשאלות חוקתיות או ציבוריות שלא נדרשות לתוצאה המעשית של ההליך. בעיניו, שופט אינו צריך להשתמש בכל תיק כדי לנסח תורה כללית. עליו להכריע במה שנדרש, לנמק, ולהותיר שאלות אחרות לעת מצוא.

סגנון זה חשוב במיוחד בבית משפט עליון. כל משפט בפסק דין עליון עשוי להשפיע על תיקים עתידיים, על רשויות המדינה ועל השיח הציבורי. זהירותו של סולברג משקפת תפיסה שלפיה כוחו של בית המשפט מחייב איפוק לשוני, דיוק והימנעות מהכרעות שאינן נחוצות.

חיים אישיים ועמידה ציבורית

סולברג מתגורר באלון שבות שבגוש עציון. הוא נשוי למאירה, ולהם חמש בנות. בתם הדס, שסבלה מתסמונת רט, נפטרה בשנת 2018 בגיל 33. עובדה אישית זו אינה חלק מתיק משפטי, אך היא מוסיפה ממד אנושי לדמות ציבורית שמזוהה לרוב עם פסיקה, עקרונות ומוסדות.

בשנת 2026, על רקע פסיקות והחלטות שעסקו בגיוס חרדים, הגיעו מפגינים לביתו וגרמו נזק. האירוע סימן את עוצמת הלחצים המופעלים על שופטים בישראל בתקופה של קיטוב ציבורי. מבחינה מוסדית, הוא המחיש כי עצמאות שיפוטית אינה רעיון מופשט בלבד; היא תלויה גם ביכולת של שופטים לפעול ללא מורא אישי, גם כאשר החלטותיהם אינן נוחות לקבוצות שונות.

הערת מערכת על עצם ההכללה

נעם סולברג נכלל באתר אף שדמותו ופועלו שנויים במחלוקת בקרב חלקים רחבים בציבור. ההכללה אינה קובעת כי ההשפעה חיובית או שלילית; היא משקפת את המקום המשמעותי שיש לדמות זו בעיצוב ההוויה, התרבות ואורח החיים בקרב הציבור, שבאופן טבעי ישנם הרואים בכך פעילות חיובית ואף הירואית וישנם הרואים בכך פעילות המנוגדת להשקפת עולמם. עצם קיומן של הערכות מנוגדות הוא חלק מן התיעוד ההיסטורי המצדיק את הכללת הדמות המשמעותית והמשפיעה הזו במורשת העם היהודי.

מדוע נעם שמשון סולברג ראוי לציון כערך חשוב במורשת

נעם שמשון סולברג ראוי לציון כערך חשוב בארכיון מורשת (Moreshet) מפני שהוא מן המשפטנים המרכזיים בעיצוב המשפט הישראלי בן זמננו. דרכו מחברת בין משפחת ניצולי שואה, חינוך דתי-ציוני, שירות בצה״ל, פרקליטות המדינה, לשכת היועץ המשפטי לממשלה, בתי המשפט בירושלים, בית המשפט העליון, הנהגת הרשות השופטת וראשות ועדת הבחירות המרכזית.

Moreshet.com מתעד את סולברג משום שמורשת יהודית וישראלית כוללת גם את האנשים שמעצבים את כללי המשחק של החברה: שופטים, משפטנים ועובדי ציבור שמנסחים את גבולות הכוח, את משמעות החוק, את אחריות הרשויות ואת היחס בין יהדות, דמוקרטיה, זכויות וריסון מוסדי. מקומו של נעם שמשון סולברג במורשת (Moreshet) נובע מן התרומה שלו לשיח על משפט וצדק בישראל — שיח שבו לשון החוק, מסורת יהודית, שלטון החוק ואמון הציבור נפגשים באחת הזירות החשובות ביותר של החיים הישראליים.