רומן פולנסקי

ילדות, נעורים ומשפחה

נולד בשם ריימונד רומן תיירי ליבלינג (Rajmund Roman Thierry Liebling) בפריז שבצרפת לרישארד ולבולה (לבית כץ-פרזדבורסקה), ששינו את שם משפחתו מ"ליבלינג" ל"פולנסקי". אביו היה יהודי ואמו קתולית ממוצא יהודי-למחצה. בשנת 1937 הוא שב עמם למולדתם בפולין. במלחמת העולם השנייה נספתה אמו באושוויץ, אך אביו שרד את מחנה מטהאוזן. פולנסקי עצמו ניצל מן ההשמדה כאשר נמלט מגטו קרקוב ב-24 מרץ 1943 והוסתר על ידי משפחות פולניות כנוצרי קתולי בשם רומק וילק.

אחרי המלחמה התאחד פולנסקי עם אביו והחל ללכת בעקבות חלומו על קריירה בתעשיית הסרטים. הוא השתתף בתוכניות רדיו לילדים, למד בבית ספר לאמנויות ובסיועו של אנדז'יי ויידה, במאי הקולנוע הפולני הנודע, התקבל לבית הספר לקולנוע בלודז'. עם חבריו ללימודים, שאחדים הפכו לשותפיו, נמנו הבמאי יז'י סקולימובסקי (אנ'), המלחין קז'יסטוף קומדה, התסריטאי קובה גולדברג והמפיק ג'ין גוטובסקי (אנ').

פולנסקי נחשב סטודנט מבריק לקולנוע. אחרי סיום לימודיו בשנת 1959 יצר את הסרט "סכין במים", שלאחריו עזב את פולין ללא שוב. אז גם נפרד מאשתו השחקנית ברברה קוייאטקובסקה.

ב-20 בינואר 1968 נישא לשחקנית האמריקאית שרון טייט.

ב-9 באוגוסט 1969, כשפולנסקי עצמו היה בלונדון, פרצו לביתו בלוס אנג'לס אנשי חבורת צ'ארלס מנסון הידועים כ"המשפחה", חבורת פשע בראשותו של המנהיג הכריזמטי מנסון, אשר הייתה בעלת אידאולוגיה היפית מעוותת, ורצחו את שרון טייט, רעייתו של פולנסקי, שהייתה אז בחודש השמיני להריונה. פולנסקי, שבור ממעשה הרצח, שב לאירופה זמן קצר אחרי ההלוויה.

ב-1989 פולנסקי נישא לעמנואל סנייה. בהמשך נולדו לזוג שני ילדים, הבת מורגן והבן אלוויס. פולנסקי וילדיו מדברים פולנית בבית.

אישום בעבירות מין והימלטות לאירופה

בשנת 1977, הואשם פולנסקי בארצות הברית בשורה של עבירות מין בקטינה בת 13. הוא הודה בעסקת טיעון בבעילת קטינה, הורשע ונשלח להסתכלות פסיכיאטרית, לפני גזר הדין. ב-1 בפברואר 1978, לאחר ששהה ארבעים ושניים יום בכלא להסתכלות פסיכיאטרית, ולפני קביעת עונשו, הוא נמלט מארצות הברית לבריטניה ומשם לצרפת. מאז נמנע פולנסקי מביקורים במדינות שעשויות היו להסגירו לארצות הברית כגון בריטניה. ב-27 בספטמבר 2009 נעצר פולנסקי בציריך בצו הסגרה, לבקשת האמריקאים, כדי להסגירו ולסיים את ההליכים המשפטיים נגדו. ב-12 ביולי 2010 הודיע משרד המשפטים בשווייץ כי החליט לא להסגיר את פולנסקי לארצות הברית. ב-3 במאי 2018 האקדמיה האמריקאית לקולנוע סילקה את פולנסקי משורותיה במסגרת המלחמה שלה נגד עבירות מין בתעשייה.

בשנת 2018 הפסיד בתביעת דיבה שהגיש נגד העיתונאי והמפיק הישראלי מתן עוזיאל ונדרש לשלם לעוזיאל 20 אלף שקלים על הוצאות משפט.

בשנת 2017 השחקנית רנטה לנגר האשימה אותו באונס שהוא לכאורה ביצע כאשר היא הייתה בת 15.

סרטים ראשונים

כבר מתחילת לימודיו זכתה יכולתו הקולנועית המיוחדת של פולנסקי להכרה, במיוחד אחרי סרטו "שני אנשים וארון", שהיה לסרט הסטודנטים הפולני הראשון שיצא בהפצה מסחרית. אחרי סיום לימודיו בשנת 1959 יצר פולנסקי את הסרט "סכין במים" (1962), שזיכה אותו בפרסום עולמי והעניק לו מועמדות ראשונה לאוסקר.

בשנת 1964 השתתף פולנסקי עם קלוד שברול, ז'אן-לוק גודאר ואחרים בסרט אפיזודות בשם "הנוכלים הטובים בעולם". הסרט לא עורר הדים, אך סימן את תחילתה של השותפות בכתיבת תסריטים עם ז'ראר בראך, שנמשכה כמעט שלושים שנה, עד לסרט "ירח מר."

בשנת 1965 עבר פולנסקי ליצור בבריטניה ויצר את הסרט "רתיעה", דיוקן קודר בשחור-לבן של איבוד שפיות הדעת ורצח בכיכובה של קתרין דנב הצעירה. שנה אחרי כן יצר פולנסקי את "ללא מוצא", על גנגסטר המוצא מקלט באי קטן ומתעמת עם זוג - דונלד פלזנס כבעל הרופס ופרנסואז דורליאק (אחותה של דנב) כאשתו הבזה לו.

בשנת 1967 יצר פולנסקי את "סלח לי, אבל אתה נושך את צווארי", קומדיה שחורה על ערפדים וציידי ערפדים כושלים. במהלך הסרט פגש פולנסקי בכוכבת המתחילה שרון טייט ונישא לה בראשית שנת 1968. מן הסרט נותרו לפולנסקי גם זכרונות כואבים, כאשר המפיק, מרטי רנשוהוף, נטל את הסרט ובלי ידיעתו או אישורו של פולנסקי קיצץ מתוכו עשרים דקות בגרסה שהוצגה בארצות הברית. פולנסקי ראה בכך שחיטה של הסרט וכינה את הגרסה האמריקנית "ילד תלידומיד".

מאוחר יותר באותה שנה, יצר פולנסקי את "תינוקה של רוזמרי", סרט על אישה (מיה פארו) החושדת שמזימה שטנית נרקמת סביב העובר שברחמה. כרגיל אצל פולנסקי, ההכרעה אם מדובר בנקודת מבטה של האישה ושפיותה המתערערת או במציאות ממשית נותרת פתוחה עד סוף הסרט. בהסתכלות לאחור, בראיון שהעניק בשנת 1999, ערב יציאת "השער התשיעי" טען פולנסקי כי הסרט היה חשוב לקריירה שלו, משום שהיה הסרט הראשון "שלא עשיתי בתקציב של שני גרוש. אפשר לראות שהיה לי כאן כסף." בעלה של פארו בסרט היה ג'ון קסאווטס, שהפך מאוחר יותר לאחד מבמאי הקולנוע העצמאי המעניינים בשנות השבעים.

מקבת', צ'יינהטאון, טס

בשנת 1971, שוב בבריטניה, יצר פולנסקי את "מקבת'", עיבוד קודר ואלים במיוחד למחזה מקבת' של שייקספיר ושנה מאוחר יותר את "מה?", קומדיית אבסורד.

אחריהם, שב פולנסקי לארצות הברית ויצר את סרטו היחיד בלוס אנג'לס, "צ'יינהטאון". בסרט, הבנוי למראית עין כפילם נואר - סרט אפל קלאסי, מגלה בלש (ג'ק ניקולסון) כי האישה המסתורית (פיי דאנאוויי) מסתירה הרבה יותר סודות מכפי שנדמה תחילה. תפקיד מיוחד בסרט יש לבמאי ג'ון יוסטון המגלם את נח קרוס, אביה של דאנאווי. פולנסקי ניווט בין ניקולסון, שהיה לדעתו "השחקן הכי נוח לעבודה שהיה לי", ודאנאוויי, שהייתה לטעמו "השחקנית הקשה ביותר שהייתה לי", והצליח ליצור סרט שהקנה לו הצלחה מסחרית וביקורתית ושלל מועמדויות לאוסקר (הזוכה היחיד היה התסריטאי רוברט טאון, את רוב הפרסים לקח הסרט "הסנדק 2)".

פולנסקי מופיע בסרט בתפקיד קטן של בריון, החותך את אפו של הגיבור (ג'ק ניקולסון) בטענה כי זה מה שקורה למי שדוחף את אפו לאן שאינו צריך. לאקט חיתוך האף משמעות סמלית, בסרט שבו רבדים פסיכולוגיים עמוקים, ועוסק בנושאים כיחסיותה של האמת וגילוי עריות, ובחירתו של פולנסקי בתפקיד האדם שחותך את אפו של הגיבור החטטן אינה מקרית.

בתפנית חדה ואופיינית, שב פולנסקי לאירופה ויצר סרט קודר ודחוס נוסף ("הדייר", 1976) על אדם שדעתו נטרפת בהדרגה (הוא עצמו שיחק בתפקיד הראשי). הסוף, כרגיל בסרטיו של פולנסקי, רע ומר. במקביל, החל פולנסקי מופיע בתיאטרון בתפקיד מוצרט במחזה "אמדיאוס".

בשנת 1979 יצר פולנסקי את "טס", על פי ספרו של תומאס הארדי, "טס לבית דרברוויל", עם נסטסיה קינסקי הצעירה בתפקיד הראשי (פולנסקי וקינסקי היו נאהבים לזמן מה אחרי יציאת הסרט). הסרט זכה להצלחה והניב שלושה פרסי אוסקר (צילום, ארט ותלבושות) ופרס סזאר לסרט ולפולנסקי עצמו. בסרט זה גם החל שיתוף הפעולה המוצלח של פולנסקי עם התסריטאי ג'ון בראונג'ון, עמו שיתף פעולה בשלושה סרטים נוספים.

למרות הצלחת "טס" נתקל פולנסקי בקשיים ניכרים בגיוס כספים עבור פרויקטים חדשים, בין השאר בגלל היעדר האפשרות לפעול בהוליווד (הוא צפוי למאסר ארוך אם ישוב למדינה). סרטו הבא של פולנסקי נוצר רק שבע שנים אחרי כן, בשנת 1986. "הפירטים", בכיכובו של וולטר מאטאו, שעורר ציפיות רבות לפני צאתו, הוכתר אז ככישלון וכאכזבה. סרט זה נחשב כסרטו הכושל ביותר של פולנסקי.

שנות הביניים ו"הפסנתרן"

בשנת 1988 ביים פולנסקי את הסרט "פרנטיק", מותחן על פרופסור אמריקני (האריסון פורד) המחפש אחר אשתו הנעלמת ברחבי פריז (לסרט נקודה ישראלית - מסתבר שאשתו של הפרופסור הייתה מסובכת במרדף של סוכני מוסד אחר רכיב לפצצת אטום עיראקית). הצעירה המסייעת לו בחיפוש היא השחקנית והדוגמנית עמנואל סנייה, אשתו לעתיד.

סנייה המשיכה וכיכבה גם בסרטו הבא של פולנסקי, "ירח מר", משנת 1992. בסרט שומע זוג (יו גרנט וקריסטין סקוט-תומאס בתפקידם הקולנועי המשמעותי הראשון) את סיפור אהבתם של כאילו-סופר אמריקני (פיטר קויוטי) ונערה שתמימותה אבדה (סנייה) והופך בדרך למעורב בסופו המר כמוות. הסרט השנוי במחלוקת (בעיקר בגלל סצינות מין נועזות, לפחות לטעמו של הקהל האמריקני) לא זכה להצלחה גדולה.

במהלך עשר השנים הבאות יצר פולנסקי רק שני סרטים: "העלמה והמוות" (1994) הדחוס והמצומצם עם בן קינגסלי וסיגורני ויבר, ו"השער התשיעי" (1999) עם ג'וני דפ וסנייה, עיבוד לספר "מועדון דיומא", שנראה כחזרה של פולנסקי לנושא החוזר אצלו של השטן שבאדם.

בעיני רבים נחשב פולנסקי בראשית המאה ה-21 במאי שתש כוחו, אך פולנסקי שב והפתיע בסרטו הבא, "הפסנתרן" משנת 2002. הסרט התבסס על ספרו האוטוביוגרפי של הפסנתרן ולדיסלב שפילמן (בגילומו של אדריאן ברודי), המתאר את חייו בתקופת כיבוש פולין במלחמת העולם השנייה. שפילמן עצמו אמר כי יש רק במאי אחד המסוגל וראוי לביים את הסרט, רומן פולנסקי. לפי תיאורו של בנו של שפילמן, אף שלא זכה לראות את הסרט (הוא נפטר זמן מה לפני שיצא לאקרנים) רווח לו לדעת כי פולנסקי נטל על עצמו את המשימה. הסרט זכה להצלחה רבה וזיכה את פולנסקי בפעם הראשונה בפרס אוסקר כבמאי.

ב-2005 ביים פולנסקי את הסרט "אוליבר טוויסט" עיבוד לספר באותו שם מאת צ'ארלס דיקנס. ב-2011 זכה בפרס לומייר לבמאי הטוב ביותר על סרטו סופר הצללים. ב-2011 זכה בפרס לומייר למפעל חיים.

פולנסקי כבמאי קולנוע

במאים כבילי ויילדר או ארנסט לוביטש כתבו סיפורים וצילמו אותם. אצל פולנסקי, כמו אצל אלפרד היצ'קוק, הדברים שלובים והסיפור מוצג ומעורר תחושות מסוימות בגלל האופן שבו הוא מוצג.

דוגמה לכך מצויה באחת הסצנות הפותחות של "תינוקה של רוזמרי" בו הזוג הצעיר (ג'ון קסאבטס ומיה פארו) עולה במעלית כדי לראות את הדירה שבה יתרחש עיקר הסיפור בסרט. פולנסקי רוצה להעביר לצופה את המסר שמשהו אינו כשורה בבית הדירות הזה. משהו טורד מנוחה ומרושע. הדרך בה הוא בוחר להעביר לצופה את המסר פשוטה בתכלית: כאשר הזוג עולה במעלית לדירה, במקום לצלם אותו כמקובל "מלפנים", עם הדמויות עומדות על רקע גב המעלית, הוא מצלם אותו "מאחור" ויוצר תחושה שלמעלית אין כלל קיר אחורי. המעלית מציאותית לכל פרטיה, אך הצילום מהצד "הלא נכון" מערער את התפישה המקובלת לגבי האופן שבו עליה במעלית צריכה להיראות.

פולנסקי משתמש בתכסיס קולנועי דומה, אף כי למטרות אחרות, בסצנת הכותרות של הסרט "ירח מר", בה מצולם הים מתוך הספינה השטה שתשמש לסרט סיפור מסגרת. הים מצולם מזווית מעט "נמוכה מדי" היוצרת אי-שקט ותחושה של אובדן כיוון ושליטה, ומבשרת את אובדן השליטה והכיוון שיהיו בסרט.