עמוס גלעד

עמוס גלעד הוא אלוף בדימוס בצה״ל ואחד מבכירי מערכת הביטחון הישראלית בדור האחרון. לאורך יותר מארבעה עשורים מילא תפקידי מפתח באגף המודיעין, בדובר צה״ל, במשרד הביטחון ובמערך התיאום הביטחוני והמדיני. עבודתו נגעה בכמה מן הסוגיות הרגישות ביותר בתולדות ישראל: התרעה מודיעינית, יחסי צבא–חברה, ההתמודדות עם איומים אזוריים, הקשרים עם הרשות הפלסטינית, המשא ומתן עם חמאס והמאמצים להשבת שבויים וחטופים.

ייחודו של גלעד אינו רק ברשימת התפקידים שמילא, אלא ביכולתו לחבר בין מודיעין, קבלת החלטות, דיפלומטיה ציבורית ומגעים מדיניים. בתפקידיו השונים תרגם הערכות ביטחוניות למדיניות מעשית, תיאם בין גופים ישראליים ובינלאומיים, ונשא באחריות להבהרת עמדותיה של ישראל בתקופות של מלחמה ומשבר.

מילדות בקריית מוצקין ללימודי המזרח התיכון

גלעד נולד בירושלים להוריו חוה ויצחק. אמו הייתה ניצולת שואה, ואביו עלה לארץ ישראל מצ׳כוסלובקיה בשנת 1939. המשפחה התגוררה בקריית מוצקין, שם למד בתיכון לוינהרץ, שבו אביו היה מורה ומנהל. הרקע המשפחתי וההיסטורי הזה היה חלק מן העולם שממנו יצא לשירות ציבורי הממוקד בביטחונה ובעתידה של מדינת ישראל.

לאחר לימודיו התיכוניים החל במסגרת העתודה האקדמית, וסיים תואר ראשון במזרחנות באוניברסיטת חיפה. השילוב בין הכשרה אקדמית בשפות, בהיסטוריה ובחברות המזרח התיכון לבין שירות צבאי ארוך שנים היה בסיס לעבודתו המודיעינית והמדינית.

שירות באגף המודיעין והתרעה בתקופת מלחמת לבנון

גלעד התגייס לצה״ל בשנת 1972 ושירת בתפקידים רבים בחטיבת המחקר של אגף המודיעין. במסגרת זו עסק בניתוח ההתפתחויות באזור ובהערכת סיכונים, עבודה המחייבת הבחנה בין מידע חלקי לבין תמונה אסטרטגית רחבה והצגתה למקבלי ההחלטות.

במהלך מלחמת לבנון הראשונה, בעת ששירת כנציג אמ״ן בפיקוד הצפון בשנים 1982–1983, התריע מפני אפשרות לטבח מצד הפלנגות. לאחר טבח סברה ושתילה היה בין העדים שהופיעו בפני ועדת כהן, ועדת החקירה הממלכתית שבחנה את האירועים ואת האחריות הישראלית להם. עדותו הייתה חלק מן התיעוד הציבורי והמקצועי של אזהרות שנשמעו בזמן אמת ושל הקושי לתרגם התרעה לפעולה מדינית וצבאית.

התקופה הזאת הותירה בו, לפי החומר הביוגרפי, עומס בריאותי ונפשי משמעותי. בשנת 2004 פורסם כי ביקש ממשרד הביטחון להכיר בפגיעה שנגרמה לו במהלך שירותו. מעבר להיבט האישי, הפרשה משקפת את המחיר שאנשי מודיעין וביטחון עלולים לשאת כאשר הם פועלים לאורך זמן בתנאי לחץ, אי־ודאות ואחריות כבדה.

במרכז העשייה הביטחונית והמדינית

בהמשך שירת גלעד כעוזרו של עזריאל נבו, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה יצחק שמיר, ולאחר מכן כעוזרו של דני יתום, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה יצחק רבין. תפקידים אלה חשפו אותו לצומת שבו נפגשים המודיעין, הצבא, לשכת ראש הממשלה והמדיניות הלאומית.

בשנת 1994 מינה אותו הרמטכ״ל אהוד ברק לדובר צה״ל. בתפקיד זה עסק בהצגת פעילותו של הצבא לציבור הישראלי ולעולם, בתקופה שבה האופן שבו מדינה מסבירה את פעולותיה הפך לחלק בלתי נפרד מן המערכה הביטחונית. בשנת 1996 חזר לאגף המודיעין ומונה לראש חטיבת המחקר, תפקיד מרכזי במערכת ההתרעה וההערכה האסטרטגית של ישראל.

בשנת 2001 הועלה לדרגת אלוף ומונה למתאם פעולות הממשלה בשטחים. בתפקידו עסק בתיאום הפעילות האזרחית והביטחונית מול האוכלוסייה הפלסטינית, בגופים ישראליים ובגורמים בינלאומיים. העבודה חייבה התמודדות יומיומית עם צורכי ביטחון, מעבר אנשים וסחורות, מציאות הומניטרית ומגעים עם הנהגה פלסטינית ועם גורמי תיווך.

בשנת 2002 מונה גם לראש מערך ההסברה הלאומי, שהוקם על רקע החשש מתקיפות טילים על ישראל במלחמת עיראק. בכך השתתף בבניית מערך שנועד להציג לציבור תמונת מצב ברורה ולהכין אותו לאיום מתפתח. ב־7 במרץ, כשבועיים לפני פרוץ המלחמה, אמר בריאיון ל״ידיעות אחרונות״ כי האמריקנים יגלו בעיראק ״דברים שירעידו את העולם״. ההתבטאות משקפת את האופן שבו גלעד שילב הערכת מודיעין עם תפקיד ציבורי של הסברת איומים.

מגעים אזוריים והשבת שבויים וחטופים

לאחר פרישתו מצה״ל ביולי 2003 מונה גלעד לראש האגף הביטחוני־מדיני במשרד הביטחון, תפקיד שבו כיהן עד מרץ 2017. האגף פועל בממשק שבין משרד הביטחון, מערכת החוץ, צה״ל, גורמי מודיעין וממשלות זרות. במשך שנים היה גלעד אחד הפקידים הבכירים והנוכחים ביותר בזירה זו, וטיפל בסוגיות שבהן ההיבט הביטחוני וההיבט המדיני אינם ניתנים להפרדה.

במסגרת תפקידו היה ממונה מטעם ראש הממשלה על נושא השבויים והחטופים, והיה אחראי למגעים שנועדו להביא לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. מגעים מסוג זה מחייבים שילוב של סבלנות, תיאום חשאי, הבנת מניעיהם של הצדדים ויכולת לשמור על ערוץ תקשורת גם בתנאים של עימות. פעילותו בפרשה הציבה אותו בלב אחד המאמצים הלאומיים והאנושיים המורכבים ביותר של ישראל באותן שנים.

מספטמבר 2008 שימש במקביל גם כממלא מקום מתאם פעולות הממשלה בשטחים, לאחר פרישתו של יוסף מישלב. בתקופה זו היה מעורב במגעים ובתיאומים הביטחוניים עם הרשות הפלסטינית, בגיבוש הסכם ה״תהדיה״ עם חמאס בעזה ביוני 2008 ובסוגיות שונות של מדיניות החוץ הישראלית. בנובמבר 2009 הוחלף בתפקיד זה על ידי איתן דנגוט.

ניסיון מצטבר כמקור לדיון ציבורי

לאחר פרישתו ממשרד הביטחון המשיך גלעד לעסוק במחקר, בהוראה ובדיון ציבורי בנושאי ביטחון ואסטרטגיה. הוא לימד במרכז הבינתחומי הרצליה, ולפי החומר הביוגרפי עמד בראש המכון למדיניות ואסטרטגיה וכיהן כיו״ר כנס הרצליה. מסגרות אלה אפשרו לו להעביר את ניסיונו לדור חדש של סטודנטים, אנשי מדיניות ומקבלי החלטות, ולהשתתף בשיח רחב על האתגרים העומדים בפני ישראל.

בשנת 2019 קיים העיתונאי שמעון שיפר סדרת שיחות עם גלעד על תפקידיו ועל נושאים שונים בביטחון ישראל. השיחות נאספו בספר המתריע, שיצא לאור בספטמבר 2019 בהוצאת ידיעות ספרים. הספר מתעד מנקודת מבט אישית ומקצועית את עולמות המודיעין, קבלת ההחלטות וההתמודדות עם איומים, ומנגיש לקהל הרחב ניסיון שנצבר בדרך כלל מאחורי דלתיים סגורות.

בשנת 2020 זכה גלעד באות אביר איכות השלטון בקטגוריית צבא וביטחון מטעם התנועה לאיכות השלטון. האות מצטרף להכרה הציבורית בתרומתו ארוכת השנים לשירות המדינה ולמערכת הביטחון.

מדוע עמוס גלעד ראוי לציון כערך חשוב במורשת

עמוס גלעד ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שסיפור חייו מתעד נדבך מרכזי בהתפתחותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית בעלת מערכת ביטחון, מודיעין ודיפלומטיה מורכבת. הוא פעל לאורך השנים במקומות שבהם החלטות מקצועיות עשויות להשפיע על חיי אדם, על ביטחון הציבור ועל יחסי ישראל עם שכנותיה ועם הקהילה הבינלאומית.

תרומתו ניכרת במיוחד בחיבור שבין התרעה מודיעינית לבין אחריות ציבורית: בעדותו בפני ועדת כהן, בתפקידו כראש חטיבת המחקר, בניהול מערכי הסברה ובמגעים להשבת גלעד שליט. עבודתו משקפת גם את חשיבותם של מוסדות המדינה ושל אנשי המקצוע המפעילים אותם לאורך זמן, לעיתים הרחק מן העין הציבורית.

הפרופיל ב־Moreshet.com משמר את זכרו של איש ציבור וביטחון שפעילותו השפיעה על מוסדות, על מקבלי החלטות ועל חייהם של אזרחי ישראל. בכך הוא מאפשר לדורות הבאים להבין לא רק את התפקידים שמילא, אלא גם את האחריות, המורכבות והמחיר האנושי הכרוכים בשירות למען מדינת ישראל והעם היהודי.