מנחם ישראל גנץ
ראש המועצה האזורית מטה בנימין ויו״ר מועצת יש״ע, ממובילי ההנהגה המוניציפלית בהתיישבות
מנחם ישראל גנץ, המוכר בשם ישראל גנץ, הוא איש ציבור ישראלי, ראש המועצה האזורית מטה בנימין ויו״ר מועצת יש״ע. דרכו הציבורית צמחה מתוך השלטון המקומי: מחבר מליאת מועצה וסגן ראש מועצה המופקד על פיתוח פיזי, ועד לעמידה בראש אחת המועצות האזוריות הבולטות בישראל ובראש ארגון הגג של הנהגת ההתיישבות היהודית ביהודה, שומרון ובקעת הירדן.
השפעתו נובעת מן החיבור בין ניהול חיי היום־יום של קהילות לבין פעילות בזירה הלאומית. במסגרת תפקידיו הוא עוסק בפיתוח יישובים, בתיאום בין רשויות, בייצוג צורכי התושבים ובקידום עמדותיה של הנהגת ההתיישבות בפני מקבלי החלטות והציבור. בכך הוא פועל בנקודת המפגש שבין שירות מוניציפלי, ציונות מעשית, מדיניות לאומית והוויכוח המתמשך על עתידם של יהודה ושומרון.
ילדות, לימודים ושירות
גנץ נולד ב־5 במרץ 1978 לרב חיים גנץ ולפסיכולוגית ימימה גנץ. אביו נמנה עם מקימי ישיבת שבי חברון ולימים עמד בראש ישיבת מעלה אליהו בתל אביב. שנות ילדותו הראשונות עברו בימית שבחבל ימית. לאחר פינוי היישוב עברה המשפחה לקריית ארבע, שבה גדל במשך שנים רבות. המעבר מיישוב שפונה אל אחד המרכזים הקהילתיים הבולטים ביהודה ושומרון היה חלק מן הרקע האישי והציבורי שבתוכו התעצבה דרכו.
הוא למד בישיבת ירושלים לצעירים ולאחר מכן הצטרף למסלול ההסדר בישיבת דימונה–מצפה רמון. בצה״ל שירת בחטיבת גבעתי כלוחם וכמפקד. לאחר שירותו למד במשך כשמונה שנים בכולל לדיינות בפסגות, היישוב שבו קבע את ביתו.
לצד לימודיו התורניים רכש השכלה בתחומי הכלכלה והניהול: תואר ראשון בכלכלה ובמנהל עסקים מאוניברסיטת אריאל ותואר שני במנהל עסקים, בהתמחות במימון ובאסטרטגיה, מהאוניברסיטה העברית בירושלים. שילוב זה של לימוד תורני, ניסיון פיקודי והכשרה כלכלית־ניהולית סיפק לו בסיס לעבודתו במערכות ציבוריות העוסקות בתקציבים, תכנון ופיתוח.
מן העשייה הקהילתית אל הנהגת מטה בנימין
בשנת 2007 החל גנץ לכהן כחבר מליאת המועצה האזורית מטה בנימין. בתקופה זו היה חבר בהנהלת המועצה, בהנהלת מתנ״ס בנימין ובוועדת המכרזים. קודם לכן ובמקביל לשלבים הראשונים של פעילותו הציבורית עסק גם בניהול פרויקטים בעמותת אלע״ד ושימש עוזרו של דוד בארי.
בשנת 2013 מונה לסגן ולממלא מקום ראש המועצה האזורית מטה בנימין תחת ראש המועצה אבי רואה. במסגרת תפקידו הופקד על תחום הפיתוח הפיזי — תחום המשפיע במישרין על יכולתם של יישובים לצמוח, לקלוט משפחות ולספק לתושביהם תשתיות ושירותים ציבוריים.
הקמת היישוב עמיחי
אחת המשימות המובהקות שקיבל בתקופה זו הייתה ניהול יישומה של החלטת ממשלה 2583 להקמת היישוב עמיחי עבור מפוני עמונה. הקמת יישוב חדש חייבה להפוך החלטת מדיניות לעבודת תכנון וביצוע מעשית ולתאם בין הממשלה, המועצה והתושבים. מעורבותו בתהליך ממחישה את סוג העשייה שאפיין את התקדמותו בשלטון המקומי: חיבור בין החלטות לאומיות לבין פתרונות קהילתיים בשטח.
ראש המועצה האזורית מטה בנימין
בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו ב־30 באוקטובר 2018 התמודד גנץ מול שילה אדלר ונבחר לראש המועצה האזורית מטה בנימין. בשנת 2024 נבחר לכהונה נוספת כמועמד יחיד. כהונתו הציבה אותו בראש מועצה אזורית הכוללת קהילות רבות ושונות זו מזו, ונדרשת להתמודד עם צורכי פיתוח, חינוך, קהילה ושירותים מוניציפליים במרחב גאוגרפי נרחב.
תפקידו כראש מועצה אינו מסתכם בניהול מנגנון רשות מקומית. במציאות שבה תוכניות בנייה, תשתיות ותחבורה ביהודה ושומרון קשורות תכופות להחלטות ממשלה, לפעולת רשויות התכנון ולשאלות מדיניות, נדרש ראש המועצה לייצג את התושבים גם מול הדרג הלאומי. גנץ נעשה בעקבות זאת לדובר מרכזי של צורכי יישובי בנימין ושל תפיסת ההתיישבות שאותה הוא מייצג.
יו״ר מועצת יש״ע
ב־6 במאי 2024 נבחר גנץ ליו״ר מועצת יש״ע, לאחר שלמה נאמן. מועצת יש״ע היא גוף הגג של הנהגת הרשויות והיישובים היהודיים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. תפקיד היו״ר כולל יצירת עמדה משותפת בין ראשי רשויות וקהילות, ייצוג האינטרסים שלהן בפני הממשלה והכנסת והשתתפות בשיח הציבורי על התיישבות, ביטחון, תשתיות ומדיניות.
בחירתו לתפקיד הרחיבה את תחום פעולתו מבנימין אל הזירה הארצית. היא גם העניקה משקל לניסיונו המעשי בשלטון המקומי: במקום לעסוק במדיניות רק במונחים רעיוניים, הוא מביא לשיח את צורכיהם של תושבים ואת האתגרים המעשיים של ניהול יישובים. פעילות זו מציבה אותו בין הדמויות המשפיעות על סדר היום של ציבור המתיישבים ועל יחסיו עם מוסדות המדינה.
שירות לציבור וחיים אישיים
לצד תפקידיו הנבחרים פעל גנץ במשך שנים כחובש וכנהג אמבולנס במגן דוד אדום וככונן באיחוד הצלה. התנדבות זו היא רובד נוסף של שירות קהילתי ישיר: מתן מענה רפואי ראשוני בשעת חירום, לעיתים עוד לפני הגעתם של צוותים נוספים. הוא גם מתאמן בג׳ו־ג׳יטסו ובעל חגורה שחורה.
גנץ נשוי לתהילה, לבית רגב, אב לשבעה ילדים ומתגורר בפסגות שבבנימין. משפחתו קשורה לעולם הרבנות, הדיינות והחינוך הדתי, והוא עצמו משלב בעשייתו בין הרקע התורני שבו גדל לבין כלים מקצועיים מתחומי הכלכלה, האסטרטגיה והמינהל הציבורי.
השפעה על קהילות ועל השיח הישראלי
עיקר תרומתו של גנץ הוא בבניית יכולת מוסדית עבור הקהילות שאותן הוא מייצג. תכנון ופיתוח ברשות אזורית, הקמת יישוב עבור משפחות שפונו, תיאום בין ראשי רשויות וייצוג מול הממשלה הם תהליכים המשפיעים בפועל על מקום מגוריהם של אנשים, על השירותים שהם מקבלים ועל יכולתה של קהילה להתקיים לאורך זמן.
לעשייה זו יש גם משמעות רחבה יותר בתולדות ישראל. ההתיישבות ביהודה ושומרון היא מוקד של זהות, אמונה ומימוש ציוני עבור רבים, ובה בעת נושא למחלוקת ציבורית ומדינית עמוקה. תפקידיו של גנץ הופכים אותו לאחד מאנשי הציבור שבאמצעותם מתורגמת תפיסת ההתיישבות למוסדות, לתוכניות ולפעולה פוליטית ומוניציפלית.
הערת מערכת על עצם ההכללה
ישראל גנץ נכלל באתר אף שדמותו ופועלו שנויים במחלוקת בקרב חלקים רחבים בציבור. ההכללה אינה קובעת כי ההשפעה חיובית או שלילית; היא משקפת את המקום המשמעותי שיש לדמות זו בעיצוב ההוויה, התרבות ואורח החיים בקרב הציבור, שבאופן טבעי ישנם הרואים בכך פעילות חיובית ואף הירואית וישנם הרואים בכך פעילות המנוגדת להשקפת עולמם. עצם קיומן של הערכות מנוגדות הוא חלק מן התיעוד ההיסטורי המצדיק את הכללת הדמות המשמעותית והמשפיעה הזו במורשת העם היהודי.
מדוע מנחם ישראל גנץ ראוי לציון כערך חשוב במורשת
גנץ ראוי לתיעוד משום שעבודתו ממחישה כיצד הנהגה מקומית מעצבת מציאות לאומית. מהשתתפות במליאת מטה בנימין, דרך האחריות לפיתוח הפיזי ולהקמת עמיחי ועד לראשות המועצה האזורית ולהנהגת מועצת יש״ע, פעל במוסדות המשפיעים על חייהן של קהילות יהודיות ועל דמותו של המרחב הישראלי.
מורשת (Moreshet) מתעדת ב־Moreshet.com את סיפורו לא כהכרעה בוויכוח המדיני, אלא כחלק מהבנת הכוחות, המוסדות והמנהיגים שעיצבו את החברה הישראלית ואת ההתיישבות היהודית בת זמננו. השילוב בעשייתו בין שירות קהילתי, ניהול ציבורי וייצוג ארצי מעניק לפרופיל שלו חשיבות ממשית בתיעוד המורשת הישראלית והיהודית.
