יהושע פס

יהושע פס הוא רב, מחנך ומנהיג ארגוני ישראלי־אמריקאי, ממייסדי ארגון נפש בנפש והמנהל הכללי שלו. מפעל חייו מתמקד באחת המשימות המרכזיות של הציונות המעשית: לסייע ליהודים המבקשים לעלות לישראל לעבור מן הרצון והחזון אל מימוש הכרוך בדיור, עבודה, בירוקרטיה, חינוך והשתלבות בקהילה חדשה.

מאז הקמת נפש בנפש בשנת 2002 היה פס שותף לבניית מודל קליטה מתואם לעולים מצפון אמריקה, ובהמשך גם מבריטניה. במקום להתייחס לעלייה כרגע חד־פעמי של הגעה לישראל, הארגון פיתח רצף של הכנה, ייעוץ וליווי הנמשך לפני המעבר ולאחריו. על פי הנתונים שנמסרו בחומרי הפרופיל, שירותיו ליוו במצטבר יותר ממאה אלף עולים. השפעתו של פס ניכרת אפוא לא רק בארגון שהקים, אלא בחייהן של משפחות שביקשו לבנות בישראל בית, קריירה וקהילה.

מניו יורק אל הנהגה רבנית וחינוכית

פס נולד בניו יורק ב־9 ביולי 1973. הוא למד בישיבה יוניברסיטי והשלים תואר ראשון בביולוגיה ובחינוך. לאחר תקופה שבה לימד בניו יורק ובניו ג'רזי, בחר להתמקד בחינוך יהודי. בהמשך השלים תואר שני בחינוך בבית הספר עזריאלי לחינוך ולמינהל יהודי והוסמך לרבנות בישיבת רבינו יצחק אלחנן של ישיבה יוניברסיטי.

ראשית דרכו המקצועית שילבה הוראה, רבנות ובניית מוסדות קהילתיים. הוא השתתף בתוכנית עמיתים ללימודי יהדות בבוקה רטון שבפלורידה, ולאחר מכן מונה לעוזר רב ובהמשך לרב עמית בבית הכנסת בוקה רטון. הוא היה חבר בבית דין של מועצת רבנים אורתודוקסית, ייסד וניהל את מכון הלן יוליוס רייטר ללימודי יהדות ושימש גם מנהל חינוכי במצעד החיים.

התפקידים האלה העניקו לו היכרות מעשית עם צרכיהן של קהילות יהודיות: לימוד והעמקת זהות יהודית, הנהגה רבנית, חיבור לישראל והפיכת רעיונות גדולים לתוכניות שאנשים יכולים להשתתף בהן. בשנת 2000 הוענק לו פרס מנהיגות רבנית מטעם הקהילות היהודיות המאוחדות בשיקגו, כהוקרה על פעילותו החינוכית והקהילתית.

הקמת נפש בנפש

טרגדיה אישית שהובילה למעשה ציבורי

במרץ 2001 נרצח נפתלי לנצקרון, בן דודו בן ה־13 של פס, בפיגוע טרור בישראל. לדברי פס, האובדן האישי חיזק את החלטת משפחתו לעלות לישראל. במהלך ההכנות למעבר הוא נחשף מקרוב לפער שבין רצונם של יהודים מצפון אמריקה לעלות לבין הקושי המעשי לממש את ההחלטה.

פס חבר לאיש העסקים והפילנתרופ טוני גלברט. השניים שוחחו עם מועמדים לעלייה ובחנו מדוע רבים שואפים לחיות בישראל אך נרתעים מן התהליך. מן הבדיקה עלו ארבעה חסמים מרכזיים: אי־ודאות כלכלית, בירוקרטיה מורכבת, שאלות תעסוקה והצורך למצוא קהילה מתאימה. התובנה החשובה הייתה שהזדהות ציונית לבדה אינה פותרת את הבעיות האלה; דרושה תשתית מקצועית שתסייע לאנשים לקבל החלטות ולבצע אותן.

מודל מעשי לעלייה ולקליטה

בשנת 2002 הקימו פס וגלברט את נפש בנפש. פס עצמו עלה לישראל באותה שנה עם טיסת הצ'רטר הראשונה של הארגון. בכך התחבר סיפורו האישי למודל שהוא סייע ליצור: המייסד היה גם עולה שהתמודד עם המעבר ועם הצורך לבנות מחדש את חיי המשפחה והעבודה בישראל.

הארגון ריכז תחת מסגרת אחת מידע והכוונה בנושאי זכויות, מסמכים, תכנון כלכלי, תעסוקה והשתלבות חברתית. הוא פיתח קשרי עבודה עם רשויות וגופים ישראליים, סייע לעולים להבין את שלבי התהליך וחיבר אותם לקהילות ולמשאבים רלוונטיים. התמיכה התעסוקתית הייתה רכיב מהותי במיוחד, משום שהיכולת למצוא עבודה התואמת את הכישורים והניסיון משפיעה ישירות על סיכויי המשפחה להשתקע בישראל לאורך זמן.

גם לטיסות העלייה המאורגנות היה תפקיד מעבר ללוגיסטיקה. הן העניקו לעולים תחושת מסע משותף וקבלת פנים ציבורית, והציגו את העלייה לא רק כמעבר פרטי אלא כחלק מסיפור יהודי וישראלי רחב יותר. לצד הרגע הסמלי, המודל של נפש בנפש הדגיש את העבודה הממושכת והפחות נראית לעין: טיפול בטפסים, תכנון מקצועי, מענה לשאלות וחיבור לרשת תמיכה.

השפעה על העלייה ועל החברה הישראלית

תרומתו העיקרית של פס היא ביצירת גשר מוסדי בין קהילות יהודיות דוברות אנגלית לבין מדינת ישראל. גשר כזה משפיע בשני הכיוונים. הוא מסייע לעולים להכיר את המערכות הישראליות, ובה בעת מסייע למוסדות בישראל להבין טוב יותר את ניסיונם, כישוריהם וצרכיהם של מי שמגיעים ממדינות אחרות.

העולים שלוו באמצעות המערכת שבנה הארגון הגיעו לישראל כיחידים וכמשפחות והשתלבו בקהילות, במקומות עבודה ובמקצועות מגוונים. פס לא יצר את רצונם לעלות ולא היה הגורם היחיד בקליטתם, אך הוא סייע לצמצם חסמים שהיו עלולים למנוע את המעבר או להקשות על ההתבססות לאחריו. זהו סוג של השפעה שנמדד בהחלטות ממשיות: משפחה שמצליחה להבין את זכויותיה, בעל מקצוע שמאתר מסלול תעסוקה, או עולה שמוצא קהילה שבה יוכל להשתלב.

היקף הפעילות גם הפך את נפש בנפש לגורם מוכר בשיח על עלייה ממדינות המערב. המודל שהוביל פס המחיש כי קליטה מוצלחת מחייבת שילוב בין חזון לאומי לבין שירות מקצועי ממוקד באדם. בכך הוא תרם לתפיסה מודרנית של עלייה: לא רק הבאת יהודים לישראל, אלא יצירת תנאים שיסייעו להם לבנות בה חיים בני קיימא.

הכרה ציבורית

פעילותו של פס זכתה להכרה מצד מוסדות יהודיים וציוניים. בשנת 2011 הוענק לו פרס מוסקוביץ' לציונות על תפקידו בהקמת תנועת העלייה של נפש בנפש לדוברי אנגלית. בשנת 2013 העניקה ישיבה יוניברסיטי לפס ולשותפו טוני גלברט תוארי דוקטור לשם כבוד, ביטוי להערכת המוסד לעבודתם למען העם היהודי ומדינת ישראל.

בשנת 2017 כלל אותו הג'רוזלם פוסט ברשימת חמישים היהודים המשפיעים שלו. בשנת 2024 הוענק לו באירוע של הדסה־ישראל פרס "בונה ישראל". ההכרה המצטברת מצביעה על רוחב פעילותו: רב ומחנך שהפך ניסיון קהילתי למפעל ארגוני בעל השפעה בינלאומית.

חיים בישראל ומנהיגות מתמשכת

פס בנה את חייו בישראל במקביל להובלת הארגון שהקים. הוא מתגורר בבית שמש עם רעייתו ושבעת ילדיהם. הבחירה לחיות בישראל מעניקה לעבודתו ממד אישי מובהק: הוא אינו עוסק בעלייה כרעיון מופשט בלבד, אלא כתהליך שהוא ומשפחתו עברו בעצמם.

סגנון תרומתו משלב רבנות, חינוך, יזמות חברתית וניהול. במקום להסתפק בעידוד רעיוני, הוא סייע לבנות מערכת המתמודדת עם הפרטים שקובעים אם חזון יצליח במציאות. במובן זה, עבודתו היא דוגמה לאופן שבו מנהיגות יהודית בת זמננו יכולה לחבר זהות, קהילה ומעשה מוסדי.

מדוע יהושע פס ראוי לציון כערך חשוב במורשת

יהושע פס ראוי להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שעבודתו נוגעת בלב הקשר שבין יהדות התפוצות למדינת ישראל. הוא זיהה כי עלייה אינה מתרחשת מכוח אידיאלים בלבד, ובנה עם שותפיו תשתית המתרגמת שאיפה ציונית לייעוץ, תעסוקה, טיפול בירוקרטי וחיבור קהילתי. התמיכה ביותר ממאה אלף עולים, כפי שמתועד בחומרי הפרופיל, מעניקה למפעל הזה משמעות אנושית ולאומית רחבת היקף.

תיעוד סיפורו ב־Moreshet.com חשוב גם משום שהוא מדגים צורה מעשית של בניין העם והארץ: הסרת מכשולים מחייהם של אנשים, חיזוק הקשר בין קהילות יהודיות לישראל וסיוע למשפחות להכות שורש בחברה הישראלית. מורשתו של פס נמצאת לא רק בפרסים שקיבל או בתפקידיו, אלא במוסד שבנה, בשיטת העבודה שפיתח ובחיים החדשים שעולים יכלו ליצור בעזרתם.