יצחק הרצוג

יצחק הרצוג, המכונה בוז׳י הרצוג, הוא נשיא מדינת ישראל ה-11, עורך דין, מדינאי ואיש ציבור ישראלי. הוא כיהן כחבר הכנסת, שר, ראש האופוזיציה, יו״ר מפלגת העבודה והמחנה הציוני, יו״ר הסוכנות היהודית, ומאז 7 ביולי 2021 נשיא מדינת ישראל. דמותו מחברת בין כמה ממסלולי ההנהגה המרכזיים של ישראל: משפט וממשל, פוליטיקה מפלגתית, רווחה וחברה, יחסי ישראל והתפוצות, מאבק באנטישמיות, דיפלומטיה נשיאותית וניסיון מתמשך לאחות קרעים בחברה הישראלית.

חשיבותו של הרצוג במורשת ישראלית ויהודית אינה נובעת רק מן התפקיד הנשיאותי עצמו. הוא בן למשפחה שהייתה מעורבת בעיצוב המדינה והעם היהודי במשך דורות: סבו הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג היה הרב הראשי של אירלנד ובהמשך הרב הראשי האשכנזי של ארץ ישראל ושל מדינת ישראל; אביו חיים הרצוג היה אלוף בצה״ל, שגריר ישראל באו״ם ונשיא המדינה השישי; אמו אורה הרצוג הקימה את המועצה לישראל יפה ופעלה בתחומי חברה, סביבה ואזרחות. בתוך הרצף הזה בנה יצחק הרצוג מסלול עצמאי של שירות ציבורי, שעיקרו ניסיון לחבר בין מוסדות המדינה לבין העם היהודי כולו.

שורשים משפחתיים, ילדות וחינוך

יצחק הרצוג נולד בתל אביב ב-22 בספטמבר 1960, א׳ בתשרי ה׳תשכ״א. הוא גדל במשפחה שראתה בשירות הציבורי דרך חיים. אביו, חיים הרצוג, היה באותן שנים דמות ביטחונית ודיפלומטית מרכזית, ולימים כיהן כנשיא המדינה במשך עשור. אמו, אורה, הייתה ממייסדות המודעות הסביבתית והאזרחית בישראל. אחיו מיכאל הרצוג נעשה אף הוא דיפלומט בכיר ושגריר ישראל בארצות הברית.

בילדותו גדל הרצוג בשכונת צהלה בתל אביב. הוא למד בבית הספר היסודי בצהלה ובבית הספר צייטלין, ובהמשך עבר עם משפחתו לניו יורק כאשר אביו שימש כשגריר ישראל באומות המאוחדות. בתקופה זו למד בבית הספר היהודי רמז במנהטן, נחשף מקרוב לדיפלומטיה ישראלית, לקהילה היהודית האמריקאית ולשפה שבה מדינת ישראל מציגה את עצמה בעולם.

החינוך הזה היה יוצא דופן: מצד אחד ילדות ישראלית, צבאית וציבורית; מצד אחר מפגש יומיומי עם יהדות התפוצות, עם מוסדות יהודיים אמריקאיים ועם מערכת היחסים הרגישה בין ישראל לעולם היהודי. לאורך כל דרכו הציבורית ישוב הרצוג אל השאלה הזאת: כיצד שומרים על קשר חי, מכבד ועמוק בין מדינת ישראל לבין קהילות יהודיות שונות כל כך זו מזו.

שירות צבאי, משפטים וראשית הדרך הציבורית

לאחר שובו לישראל התגייס הרצוג לצה״ל ושירת ביחידה 8200 של חיל המודיעין. במילואים הגיע לדרגת רב-סרן. השירות ביחידת מודיעין מרכזית חיבר אותו לעולם הביטחון, המידע והאחריות הלאומית, אף שלא הפך את הקריירה הצבאית למרכז חייו.

הרצוג למד משפטים באוניברסיטת תל אביב, לצד לימודים אקדמיים נוספים בארצות הברית. בהמשך עבד כעורך דין והיה שותף בכיר במשרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות׳, שהפך לאחד ממשרדי עורכי הדין הבולטים בישראל. במסגרת זו עסק בין היתר בתחומי תקשורת, טלקומוניקציה וחברות בין-לאומיות, ונחשף מקרוב להתפתחות הכלכלה הישראלית, ההיי-טק והרגולציה בתחומי תשתית ותקשורת.

עוד לפני שנבחר לכנסת היה פעיל בזירה הציבורית והמפלגתית. הוא היה מקורב לראשי מפלגת העבודה, שימש כיועץ וכאיש ארגון, ובשנים 1999–2001 כיהן כמזכיר הממשלה בממשלת אהוד ברק. תפקיד מזכיר הממשלה לימד אותו את עבודת הקבינט, תיאום בין משרדי ממשלה, סדרי ממשל, קשרי כנסת-ממשלה ופעולת המדינה מבפנים.

חבר כנסת ושר: רווחה, דיור, תיירות ותפוצות

בשנת 2003 נבחר הרצוג לכנסת מטעם מפלגת העבודה. הוא כיהן בכנסות ה-16 עד ה-20, ובמהלך השנים מילא שורה של תפקידים מיניסטריאליים. בשנת 2005 מונה לשר הבינוי והשיכון, ובהמשך כיהן כשר התיירות, כשר הרווחה והשירותים החברתיים וכשר לענייני תפוצות, חברה ומאבק באנטישמיות.

בתפקידיו הממשלתיים ניכרה נטייתו לעסוק בחברה, רווחה ואוכלוסיות פגיעות. כשר הרווחה פעל לקידום התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, לחיזוק מערך הסיעוד לקשישים, להגדלת סיוע לניצולי שואה, לקידום ביטחון תזונתי ולחיזוק שירותי הרווחה. הוא היה מזוהה גם עם רעיונות של שילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה, ובהם קידום התפיסה שלפיה יציאה לעבודה אינה צריכה להביא לאובדן אוטומטי של קצבת נכות.

בתפקיד שר לענייני תפוצות ומאבק באנטישמיות עסק הרצוג בקשרי ישראל עם קהילות יהודיות בעולם ובעליית האנטישמיות. זה היה תחום שהתאים במיוחד לרקע המשפחתי והביוגרפי שלו: אדם שגדל גם בישראל וגם בתוך מרחב יהודי-אמריקאי, ומבין כי עתיד העם היהודי אינו נקבע רק בירושלים או בתל אביב, אלא גם בניו יורק, פריז, לונדון, בואנוס איירס, מלבורן וקהילות רבות אחרות.

ראש מפלגת העבודה וראש האופוזיציה

בשנת 2013 נבחר הרצוג ליו״ר מפלגת העבודה, לאחר שגבר על שלי יחימוביץ׳. בעקבות זאת הפך לראש האופוזיציה. הוא ניסה לעצב מחדש את מפלגת העבודה כמפלגה מדינית-חברתית המסוגלת להציע חלופה שלטונית לבנימין נתניהו, תוך שילוב בין תפיסה ביטחונית, אחריות חברתית, חתירה להסדר מדיני ושמירה על אופייה היהודי והדמוקרטי של ישראל.

לקראת הבחירות לכנסת ה-20 הקים יחד עם ציפי לבני את רשימת המחנה הציוני. הרשימה זכתה ב-24 מנדטים בבחירות 2015 והייתה לסיעת האופוזיציה הגדולה בכנסת. אף שלא הצליחה להרכיב ממשלה, היא סימנה רגע שבו הרצוג התייצב כמועמד ממשי לראשות הממשלה וכמי שניסה לאחד מחנה מרכז-שמאל רחב סביב חלופה מדינית ואזרחית.

בתפקיד ראש האופוזיציה ניהל הרצוג מאבקים פרלמנטריים וציבוריים, עסק בנושאי ביטחון ומדיניות חוץ, וניסה לקדם יוזמות מדיניות אזוריות. הוא תמך עקרונית בפתרון שתי המדינות, אך הדגיש גם את הצורך בהסדרים ביטחוניים, יוזמה אזורית והכרה במציאות מדינית משתנה. גם כאשר עמדותיו עוררו ביקורת משמאל ומימין, הוא ניסה להציג קו של ציונות מדינית מתונה, פרגמטית וביטחונית.

יו״ר הסוכנות היהודית: גשר בין ישראל לתפוצות

בשנת 2018 נבחר הרצוג פה אחד ליו״ר הסוכנות היהודית. עם כניסתו לתפקיד עזב את הכנסת ואת תפקיד ראש האופוזיציה. המעבר מן הפוליטיקה המפלגתית אל הסוכנות היהודית היה משמעותי: הוא עבר מזירת מאבק ישראלית פנימית אל מוסד היסטורי שתפקידו לחבר בין מדינת ישראל, עלייה, קהילות יהודיות, חינוך יהודי, ביטחון קהילתי וזהות יהודית ברחבי העולם.

כיו״ר הסוכנות הדגיש הרצוג את הסכנה שבקרע בין ישראל לבין יהדות התפוצות, את הצורך להיאבק באנטישמיות ואת החשיבות של זהות יהודית חיה בקרב הדור הצעיר. לאחר הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג בשנת 2018 ולאחר אירועים אנטישמיים נוספים באירופה ובארצות הברית, הציב את ביטחון הקהילות היהודיות ואת המאבק באנטישמיות במרכז סדר היום.

בתקופתו הובילה הסוכנות היהודית מהלכים שנועדו לחזק את הקשר בין ישראל לבין העם היהודי, ובכלל זה תוכנית אסטרטגית לעשור הבא, מחויבות לעקרונות מגילת העצמאות, תמיכה בקהילות יהודיות והתייחסות רחבה יותר לשאלות של פלורליזם, המשכיות יהודית ושייכות. הרצוג ראה בתפקיד זה שליחות היסטורית: לא רק ניהול מוסד ותיק, אלא שמירה על מרקם היחסים בין חלקי העם היהודי.

בחירה לנשיא המדינה

בשנת 2021 התמודד הרצוג לנשיאות מדינת ישראל. ב-2 ביוני 2021 בחרה בו הכנסת לנשיא ה-11 של מדינת ישראל ברוב של 87 קולות מול 26 למרים פרץ — הרוב הגדול ביותר שקיבל מועמד לנשיאות בתולדות המדינה. ב-7 ביולי 2021 נכנס לתפקידו. הוא היה לנשיא הראשון שנולד בישראל לאחר הקמת המדינה, ולבן הראשון של נשיא ישראלי שהפך בעצמו לנשיא המדינה.

נשיאותו החלה בתקופה של מגפת הקורונה, מתחים פוליטיים עמוקים וחברה ישראלית מפולגת לאחר רצף מערכות בחירות. כבר מראשית כהונתו ביקש הרצוג להציג את בית הנשיא כמקום של חיבור, דיאלוג וממלכתיות. הוא הדגיש את הצורך באיחוי קרעים, בשפה אזרחית מכבדת, בקשר עם יהדות העולם ובחיזוק תחושת השותפות בין אזרחי ישראל.

אופיו של מוסד הנשיאות בישראל אינו ביצועי כמו תפקיד ראש הממשלה, אך דווקא משום כך הוא דורש יכולת סמלית, מוסרית וציבורית. הרצוג ניסה להשתמש בתפקיד כדי לכנס, להרגיע, לבקר, לייצג ולתווך — בין יהודים לערבים, בין ימין לשמאל, בין דתיים לחילונים, בין ישראל לתפוצות ובין המדינה לבין העולם.

יוזמות נשיאותיות: דיאלוג, אקלים ועם יהודי משותף

אחת היוזמות המזוהות עם נשיאותו היא זמן לדבר, מהלך שנועד להתמודד עם הקיטוב בחברה הישראלית וליצור מרחבים של שיחה, הסכמה וניהול מחלוקות. סביב יוזמה זו פותחו פעילויות בבית הנשיא ומחוצה לו, מתוך תפיסה כי חברה דמוקרטית אינה נדרשת להסכים על הכל, אך חייבת לדעת כיצד להתווכח בלי לפרק את המסגרת המשותפת.

בתחום האקלים הקים הרצוג את פורום האקלים הישראלי בבית הנשיא, מתוך הכרה בכך שמשבר האקלים הוא גם אתגר אזרחי, כלכלי ובין-לאומי וגם הזדמנות לשיתוף פעולה אזורי. בכך המשיך גם קו משפחתי: אמו אורה הרצוג הייתה ממייסדות הפעילות הסביבתית האזרחית בישראל.

יוזמה חשובה נוספת היא קול העם, מועצה שנועדה לחבר בין יהודים בישראל, בצפון אמריקה ובשאר העולם סביב אתגרי העתיד של העם היהודי. היוזמה מבטאת את תפיסתו העקבית של הרצוג כי העם היהודי אינו רק קהילה היסטורית או זיכרון משותף, אלא רשת חיה של אחריות הדדית שצריכה לדבר, להתייעץ ולבנות עתיד יחד.

משבר הרפורמה המשפטית וניסיון התיווך

בשנת 2023, על רקע המחלוקת החריפה סביב הרפורמה המשפטית, הפך הרצוג לדמות מרכזית בניסיון לתווך בין הממשלה, האופוזיציה וחלקים שונים בציבור. הוא נשא נאומים לאומה, קרא לעצירת החקיקה ולפשרה רחבה, והציג את מתווה העם כחלופה שנועדה למנוע קריסה חוקתית וחברתית.

תפקידו במשבר הזה המחיש את גבולות הכוח ואת חשיבותו של מוסד הנשיאות. הנשיא אינו יכול לכפות הסכם פוליטי, אך הוא יכול להתריע, לכנס, להציע שפה ולשמש כתובת ציבורית למי שמחפש מוצא מן הקיטוב. הרצוג ניסה למלא בדיוק את המרחב הזה: לא כשחקן מפלגתי, אלא כמוסד ממלכתי המבקש לשמור על המסגרת המשותפת.

גם מי שחלקו על הצעותיו הכירו בכך שהמשבר הציב את נשיא המדינה במרכז אחד הוויכוחים הגדולים בתולדות הדמוקרטיה הישראלית. מבחינת מורשת ציבורית, זהו פרק חשוב: ניסיון להשתמש בנשיאות ככוח של ריסון, פשרה ואזהרה בתוך מערכת פוליטית סוערת.

7 באוקטובר, מלחמת חרבות ברזל והמאבק על החטופים

לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל, התמקדו הרצוג ורעייתו מיכל בחיזוק המורל הלאומי, ביקור פצועים ומשפחות שכולות, ליווי משפחות החטופים, נאומים ממלכתיים והצגת עמדת ישראל בפני העולם. נשיא המדינה הפך בתקופה זו לקול סמלי של כאב, עמידה, זיכרון ודרישה להשבת החטופים.

הרצוג הופיע רבות בתקשורת הבין-לאומית, הגן על זכותה של ישראל להגן על עצמה, הזהיר מפני אנטישמיות גוברת והדגיש את ממדי האסון שפקד את ישראל. הוא גם קרא להקמת ועדת חקירה ממלכתית או עצמאית, בלתי פוליטית, שתבחן את כשלי המודיעין והביטחון שהובילו לאסון.

במציאות של מלחמה ממושכת, עקורים מבתיהם, חטופים, קהילות פגועות ומחלוקת פוליטית חריפה, נשיאותו של הרצוג נבחנה לא רק בטקסים ובנאומים, אלא ביכולת להעניק שפה ממלכתית לחברה כואבת. זהו אחד ממבחניו החשובים ביותר כנשיא.

דיפלומטיה נשיאותית ויחסי ישראל בעולם

כהונתו של הרצוג התאפיינה בפעילות דיפלומטית רחבה. הוא היה הנשיא הישראלי הראשון שביקר באיחוד האמירויות, וביקר גם במדינות רבות נוספות, בהן יוון, קפריסין, טורקיה, ירדן, ארצות הברית, איטליה, הונגריה, אתיופיה, אוסטרליה, קזחסטן, פנמה וקוסטה ריקה. בחלק מן הביקורים הדגיש את הקשר עם קהילות יהודיות מקומיות ואת חשיבות המאבק באנטישמיות.

במרץ 2022 ביקר בטורקיה ונפגש עם הנשיא רג׳פ טאיפ ארדואן, כחלק מתהליך חידוש היחסים בין ישראל לטורקיה לאחר שנים של מתיחות. ביולי 2023 נאם בפני שני בתי הקונגרס של ארצות הברית לציון 75 שנים למדינת ישראל, ובנאומו הדגיש את הברית בין ישראל לארצות הברית, את האיום האיראני, את הסכמי אברהם ואת זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

בשנים שלאחר 7 באוקטובר קיבלה הדיפלומטיה הנשיאותית ממד נוסף: ייצוג ישראל מול ביקורת בין-לאומית, שימור קשרים עם מנהיגים, תמיכה בקהילות יהודיות החוות אנטישמיות, והצגת כאבם של החטופים והנפגעים בפני העולם. הרצוג פעל בתוך מרחב שבו הנשיא אינו מנהל מדיניות חוץ פורמלית, אך קולו יכול להשפיע על האופן שבו מדינת ישראל נתפסת ומובנת.

משפחה, כתיבה ואישיות ציבורית

הרצוג נשוי למיכל הרצוג, עורכת דין, ולבני הזוג שלושה בנים. במהלך כהונתו כנשיא מילאה מיכל הרצוג תפקיד ציבורי בולט לצד בעלה, בעיקר בקשר עם משפחות חטופים, משפחות שכולות, קהילות יהודיות ואירועים ממלכתיים.

לצד פעילותו הפוליטית והנשיאותית פרסם הרצוג כתיבה בתחומי חברה וכלכלה, ובהם הספר תוכנית עבודה — מתכון לרווחה כלכלית, שיצא בעת כהונתו כשר הרווחה. הכתיבה הזאת משקפת את תפיסתו כי המדינה צריכה לשאת באחריות בתחומי רווחה, חינוך, בריאות, תעסוקה והגנה על אוכלוסיות מוחלשות.

סגנונו הציבורי של הרצוג אינו בנוי על כריזמה מתפרצת או רטוריקה מתלהמת, אלא על שפה מתונה, משפטית, ממלכתית ומגשרת. יש הרואים בכך כוח; אחרים רואים בכך מגבלה. אולם דווקא הסגנון הזה מתאים למוסד הנשיאות כפי שהוא מבין אותו: לא מקום של פקודה, אלא מקום של כינוס, שכנוע, ריכוך מחלוקת וייצוג רצף היסטורי.

מדוע יצחק הרצוג ראוי לציון כערך חשוב במורשת

יצחק הרצוג ראוי לציון כערך חשוב בארכיון מורשת (Moreshet) מפני שסיפורו מחבר בין דורות של הנהגה יהודית וציונית לבין שירות ציבורי ישראלי בן זמננו. הוא נושא שם משפחה הקשור ברבנות הראשית, בדיפלומטיה, בצה״ל, בנשיאות המדינה ובקשר עם יהדות העולם, אך תרומתו האישית עומדת בפני עצמה: חבר כנסת, שר רווחה, ראש אופוזיציה, יו״ר הסוכנות היהודית ונשיא שניסה להפוך את בית הנשיא לבית של דיאלוג, זיכרון, אחריות יהודית ואחדות אזרחית.

Moreshet.com מתעד את הרצוג משום שמורשת יהודית וישראלית אינה רק סיפור של ניצחונות צבאיים או הישגים מדיניים, אלא גם של מוסדות, גשרים, שיחות קשות, אחריות הדדית וקשר בין חלקי העם. מקומו של יצחק הרצוג במורשת (Moreshet) נובע מן הדרך שבה פעל לחבר בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות, בין פוליטיקה לרווחה, בין נשיאות לסולידריות, ובין זיכרון משפחתי עמוק לבין אתגרי המאה ה-21: קיטוב, אנטישמיות, מלחמה, משבר אמון ושאלת העתיד המשותף של העם היהודי ומדינת ישראל.