יחיאל מיכאל לייטר

יחיאל מיכאל לייטר הוא דיפלומט ישראלי יליד ארצות הברית, חוקר פילוסופיה מדינית, רב ואיש מדיניות ציבורית. מאז ינואר 2025 הוא משמש שגריר ישראל בארצות הברית. אל השליחות הדיפלומטית הגיע לאחר עשרות שנים של פעילות בממשל, בחינוך, במחקר, בייעוץ אסטרטגי ובהסברת עמדותיה של ישראל. ניסיונו משלב היכרות מבפנים עם החברה האמריקאית ועם יהדות התפוצות, חיים שלמים בישראל ועיסוק מחקרי בקשר שבין המקרא העברי לבין יסודות המחשבה המדינית המערבית.

המסלול של לייטר משקף חיבור בין רעיון למעשה: עלייה לישראל מתוך בית ציוני־דתי, שירות קרבי, הנהגת קהילה, עבודה במשרדי ממשלה, מחקר אקדמי וייצוג מדיני. לאורך השנים הוא עסק בשאלות הנוגעות לזהותה של ישראל, ליחסיה עם העולם ולמקומם של מקורות יהודיים בדיון על חירות, שלטון בהסכמה ואחריות ציבורית.

מארצות הברית לישראל

לייטר נולד ב־1 באוקטובר 1959 בסקרנטון שבפנסילבניה וגדל בבית ציוני־דתי. בשנת 1978, בהיותו בן שמונה־עשרה, עלה לישראל. הוא למד במסגרת ישיבת הסדר בקריית ארבע, שירת בצה״ל כחובש קרבי בחיל התותחנים והשתתף במלחמת לבנון הראשונה. בשנת 1984 הוסמך לרבנות.

השילוב בין ילדות אמריקאית להתבגרות ישראלית נעשה לימים נכס מקצועי מרכזי. לייטר מכיר את השפה הפוליטית והתרבותית של שתי המדינות, אך גם את עולמן של הקהילות היהודיות באמריקה ואת השאלות המעסיקות ישראלים החיים במציאות ביטחונית מורכבת. רקע זה סייע לו לפנות לאורך השנים לקהלים בישראל, בארצות הברית ובקהילות יהודיות נוספות.

השכלה ומחקר במחשבה מדינית

לייטר למד מדעי המדינה, משפטים ויחסים בין־לאומיים, והשלים דוקטורט בפילוסופיה מדינית באוניברסיטת חיפה. מחקרו התמקד בהבראיזם הפוליטי של ג׳ון לוק ובהשפעת המקרא העברי על תפיסותיו בדבר ממשל, הסכמה וסמכות. עבודתו המאוחרת בנושא ראתה אור בשנת 2018 בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג׳ תחת הכותרת John Locke's Political Philosophy and the Hebrew Bible.

תרומתו של המחקר היא בהצבת המקורות העבריים בתוך ההיסטוריה הרחבה של הרעיונות הפוליטיים. לייטר בחן כיצד קריאת המקרא והעיסוק בדגם הברית המקראי השתלבו בעיצוב מחשבתו של לוק, מן ההוגים המרכזיים במסורת הליברלית. בכך הוא תרם לדיון אקדמי רחב יותר על מקומה של המורשת היהודית בהתפתחות רעיונות מערביים בדבר ממשל מוגבל, זכויות ואחריות הדדית.

לצד המחקר כתב לייטר מאמרים רבים והרצה על ציונות, יחסי חוץ, מדיניות ישראלית ומחשבה פוליטית. הוא לימד פילוסופיה מדינית בקריה האקדמית אונו ופעל במסגרות מחקר ובהן המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, פורום שילה ופורום קהלת. עבודתו משלבת כתיבה אקדמית עם פרשנות ציבורית ועם ניסיון להנגיש רעיונות מדיניים לקהל שאינו מצוי בשיח האוניברסיטאי.

מנהיגות קהילתית ופעילות ציונית

בשנותיו הראשונות בישראל היה לייטר מעורב בחיי הקהילה היהודית בחברון. הוא נמנה עם מקימי קרן חברון בשנת 1986 וכיהן בשנים 1989–1992 כיושב ראש ועד היישוב היהודי בעיר. במסגרת זו עסק בבניית מוסדות קהילתיים, בגיוס תמיכה ציבורית ובקשר עם קהילות יהודיות מחוץ לישראל.

בשנת 1992 הקים את דסק החוץ של מועצת יש״ע ועמד בראשו במשך כמה שנים. בהמשך השתתף בהקמת One Israel Fund, ארגון הפועל לסיוע לקהילות ישראליות, ובשנת 2000 היה בין מקימי One Jerusalem, שפעל למען שמירת ירושלים המאוחדת במסגרת הדיון המדיני של אותה תקופה. פעילויות אלה ביטאו את השקפתו הציונית ואת רצונו לחבר בין עשייה מקומית בישראל לבין תמיכה ומעורבות יהודית ברחבי העולם.

שירות בממשלה ובמוסדות ציבור

לייטר מילא שורה של תפקידי מטה ומדיניות. הוא עבד לצד אריאל שרון ושימש יועץ ללימור לבנת. לאחר מינויה לשרת החינוך עמד בראש מטה השרה, ובהמשך ניהל את אגף קשרי החוץ של משרד החינוך וכיהן כמשנה למנכ״ל המשרד. בתפקידים אלה עסק בקשרי החוץ של מערכת החינוך ובתכנון שינויים מערכתיים, תחום שחיבר בין עבודת ממשלה לבין מחקרו על עמדות הציבור כלפי רפורמה בחינוך.

בשנים 2004–2005 כיהן כראש מטה שר האוצר בנימין נתניהו בתקופה של רפורמות כלכליות משמעותיות. תפקיד ראש המטה הציב אותו בצומת שבין גיבוש מדיניות, עבודת הדרג המקצועי וקבלת החלטות פוליטית. הניסיון שצבר במשרדי החינוך והאוצר העניק לו היכרות מעשית עם פעולת הממשל הישראלי, מעבר לעבודתו כהוגה וכפרשן.

מדצמבר 2011 שימש חבר בדירקטוריון חברת נמלי ישראל, ובהמשך מילא תפקידי הנהגה בדירקטוריון ובראשם כהונה כיושב ראש בפועל ועמידה בראש ועדת הכספים. עבודתו נגעה לפיתוח תשתיות הנמלים ולתכנון פעילותם בתקופה שבה ישראל קידמה נמלי מים עמוקים חדשים בחיפה ובאשדוד. הוא היה גם חבר בדירקטוריון החוויה הישראלית, חברה בת של הסוכנות היהודית המפעילה תוכניות חינוכיות לצעירים יהודים, וחבר במועצה הציבורית להנצחת זכרו של בנימין זאב הרצל.

מחקר מדיניות וייעוץ בזירה הבין־לאומית

בשנת 2006 הצטרף לייטר למרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה כחוקר מדיניות בכיר, הקים בו מחלקה למדיניות ציבורית וסייע בפיתוח פעילותו בעברית. בין 2015 ל־2023 ניהל פעילות במרכז ועסק ביוזמות מדיניות, ובהן דיאלוג ים סוף שנועד לחבר בין גורמים במזרח אפריקה ובאזור המפרץ בשיתוף משרד החוץ האתיופי. הוא השתתף גם בפרויקטים להתמודדות עם תנועת החרם על ישראל.

באמצעות חברת הייעוץ ורסטה, שהקים בשנת 2015, העניק ייעוץ אסטרטגי לגורמים מחוץ לישראל. בין היתר שימש יועץ ומנהל פרויקטים עבור נשיא פרגוואי הוראסיו קארטס והיה מעורב בייעוץ לקמפיין נשיאותי בליבריה. עבודה זו הרחיבה את ניסיונו מעבר לזירה הישראלית וכללה גיבוש אסטרטגיה, בניית מדיניות וקשר עם ממשלות ומנהיגים במדינות מתפתחות.

כתיבה על ציונות, מדיניות וחברה

ספריו של לייטר משקפים שני נתיבים מרכזיים בעבודתו: כתיבה ציבורית על ישראל והציונות, ומחקר של מקורות המחשבה המדינית. חלק מן הספרים הם חיבורים אידאולוגיים שנכתבו מתוך מעורבות בוויכוחים המדיניים של זמנם, ואילו עבודתו על ג׳ון לוק שייכת לשדה המחקר האקדמי.

• A Peace to Resist משנת 1993 ו־Crisis in Israel משנת 1994 עסקו בהסכמי אוסלו ובחלופות מדיניות מנקודת מבטו.
• Israel at the Cross-Roads משנת 1999 הציג את תפיסתו על ישראל, יהודה ושומרון והתהליך המדיני.
• בין ייאוש לתקווה, שראה אור באמצע שנות האלפיים, בחן את עמדות הציבור הישראלי ביחס למערכת החינוך ולרפורמות בה.
• עמדת תצפית משנת 2008 קיבץ פרשנות ציונית על ענייני השעה.
• John Locke's Political Philosophy and the Hebrew Bible משנת 2018 פיתח את מחקרו על השפעת המקרא על מחשבת לוק.

לצד הספרים פרסם לייטר מאמרי דעה ומחקר בכלי תקשורת ובבמות מדיניות. הכתיבה אפשרה לו לחבר בין עולם הרעיונות לבין שאלות מעשיות של חינוך, כלכלה, ביטחון, יחסי חוץ וזהות לאומית.

שגריר ישראל בארצות הברית

בינואר 2025 החל לייטר לכהן כשגרירה העשרים של ישראל בארצות הברית, לאחר מיכאל הרצוג. זהו אחד התפקידים הדיפלומטיים המרכזיים בשירות החוץ הישראלי: השגריר מנהל קשר עם הממשל והקונגרס, מציג את עמדות ישראל לציבור האמריקאי ומטפח את היחסים עם קהילות יהודיות ועם ארגונים אזרחיים.

מינויו נשען על היכרותו הממושכת עם שתי המדינות ועל ניסיונו בממשלה, במחקר ובתקשורת. הוא נכנס לתפקיד בתקופה רגישה במיוחד ביחסי ישראל וארצות הברית, לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023 ובמהלך המלחמה שהתפתחה בעקבותיה. בשל כך נדרשה הנציגות הישראלית להתמודד בעת ובעונה אחת עם סוגיות ביטחוניות ומדיניות, עם מאבק באנטישמיות ועם הצורך לשמור על קשר עמוק עם יהדות ארצות הברית.

שכול אישי ושליחות ציבורית

שליחותו הציבורית של לייטר נושאת גם ממד אישי כואב. בנו, רס״ן במילואים משה ידידיה לייטר, שהיה קצין לוחם וסטודנט לרפואה, נהרג בשנת 2023 בקרבות בצפון רצועת עזה. משה ידידיה היה אחד משמונת ילדיו של לייטר.

אובדן בנו הציב את לייטר בין המשפחות הישראליות ששילמו את המחיר הכבד ביותר של המלחמה. כאשר קיבל עליו את תפקיד השגריר, הוא נשא עמו לא רק ידע מקצועי והשקפה מדינית אלא גם היכרות אישית עם משמעותם של שירות, הקרבה ואחריות לאומית. עובדה זו מעניקה לדבריו על ביטחון ישראל ועל חיי אזרחיה וחייליה עומק ביוגרפי שאינו ניתן להפרדה מסיפורו הציבורי.

מדוע יחיאל מיכאל לייטר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

יחיאל מיכאל לייטר ראוי להיכלל בארכיון מורשת בשל השילוב יוצא הדופן בין עלייה והגשמה ציונית, שירות צבאי וציבורי, מחקר של השפעת המקרא על המחשבה המדינית וייצוג ישראל בזירה הבין־לאומית. עבודתו ממחישה כיצד מקורות יהודיים אינם רק פרקים מן העבר, אלא מרכיבים חיים בדיון המודרני על ממשל, חירות, ברית ואחריות ציבורית.

חשיבותו לחיים היהודיים והישראליים ניכרת גם במוסדות שבהם פעל: קהילות בישראל, מערכת החינוך, משרד האוצר, חברת נמלי ישראל, הסוכנות היהודית, גופי מחקר ושגרירות ישראל בוושינגטון. בכל אחת מן הזירות הללו עסק ביצירת קשרים בין רעיונות, מוסדות ואנשים — ובמיוחד בין מדינת ישראל לבין יהדות ארצות הברית.

מורשת (Moreshet) מתעדת ב־Moreshet.com את סיפורו מפני שהוא מאיר מסלול ישראלי־יהודי בן זמננו: צעיר אמריקאי שעלה לישראל, בנה בה את חייו, חקר את תרומת התנ״ך למחשבה המערבית, השתתף בעבודת הממשל ולבסוף חזר לארץ הולדתו כנציג מדינת ישראל. זהו סיפור של מנהיגות ציבורית, רעיונות ומחויבות, וגם של המחיר האנושי הכבד הכרוך בשירות הלאומי.