יחזקאל סהר

יחזקאל סהר (סחרוב) (10 בינואר 1907 – 28 בספטמבר 1998) היה המפכ״ל הראשון של משטרת ישראל. במשך עשור, מ־1948 עד 1958, עמד בראש המשימה המורכבת של הקמת משטרה למדינה שזה עתה קמה: ארגון כוח האדם, עיצוב מדיניות השירות והנחת התשתית המוסדית שעליה התפתחה משטרת ישראל לאורך השנים. חייו שילבו פעילות ציבורית, שירות צבאי ודיפלומטי, קשר עמוק לתרבות היהודית ותמיכה באמנות הישראלית.

שורשים ירושלמיים ושירות ציבורי

סהר נולד בירושלים בשנת 1907, בן דור שלישי בארץ, לרבקה לבית בן־טובים וליצחק מרדכי סחרוב, שהיה סוחר עצים. משפחתו הייתה נטועה בחיי היישוב הישן והחדש: סבו מצד אביו היה הרב יחזקאל סחרוב, וסבו מצד אמו, יצחק אייזיק בן־טובים, היה מאנשי העלייה הראשונה. לסהר היו שלושה אחים — ישראל, אליהו ואהרון — שהמשיכו את עסקי אביהם ופיתחו אותם, וכן שתי אחיות, זהובית ומרים.

בשנות השלושים למד בבית הספר הגבוה לכלכלה בלונדון, אך לא השלים את לימודיו לאחר שגויס לפעילות לרכישת נשק עבור ההגנה באירופה. בין 1936 ל־1940 שימש מזכירו של חיים ויצמן. התפקיד הפגיש אותו עם מרכזי ההנהגה הציונית ועם האתגרים המדיניים והמעשיים שעמדו בפני היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופה שקדמה להקמת המדינה.

שירות במלחמת העולם השנייה וסיוע לניצולים

בין 1941 ל־1946 שירת סהר בצבא הבריטי כמפקד פלוגת תובלה בדרגת מייג׳ור. הוא השתתף במערכות בצפון אפריקה, בקרב אל־עלמיין ובמהלך פלישת כוחות בעלות הברית לאיטליה ולאוסטריה. במסגרת שירותו זכה להערכה מצד פקודיו, ובסיום המלחמה היה מעורב בארגון עלייתם לארץ ישראל של ניצולי מחנות המוות.

המעבר מן השירות הצבאי הבריטי לפעילות הציונית שיקף את התמורות הדרמטיות של שנות המלחמה: סהר השתמש בניסיון שרכש בארגון, בפיקוד ובהפעלת מערכות גדולות כדי לסייע בבניית מוסדותיה של המדינה שבדרך ובקליטת יהודים שניצלו מן ההשמדה.

בניית משטרת ישראל

לאחר שחרורו מן הצבא הבריטי עבד סהר במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. בשנת 1947 הטיל עליו דוד בן־גוריון לתכנן את הקמתה של משטרת ישראל העתידית. המשימה דרשה לחשוב מראש על מבנהו של שירות ביטחון פנים אזרחי במדינה שעדיין לא קמה — על חלוקת סמכויות, על מסגרת פיקודית ועל יצירת שירות ארצי שיוכל לפעול בתנאי חירום ובמציאות חברתית מורכבת.

ב־14 במאי 1948, עם הקמת המדינה, מונה סהר למפקח הכללי הראשון של משטרת ישראל. בן־גוריון ביקש ממנו גם לעברת את שם משפחתו, וסחרוב בחר בשם סהר. בתקופת כהונתו גובשה מדיניות המשטרה ונקבעה המסגרת הבסיסית של הארגון. סהר כיהן כמפכ״ל עד סוף מאי 1958, ובכך היה לדמות המרכזית בעיצוב שנותיה הראשונות של המשטרה ובהפיכתה ממיזם של מדינה צעירה למוסד ציבורי ארצי.

חשיבות כהונתו אינה מסתכמת בעצם היותו הראשון בתפקיד. הוא נדרש ליצור נורמות עבודה, שרשרת פיקוד וזהות ארגונית בשעה שמוסדות המדינה כולם התגבשו במקביל. התשתית שנבנתה בתקופתו הייתה חלק מן המערכת הממלכתית ששירתה את אזרחי ישראל בעשורים שלאחר מכן.

שליחות דיפלומטית וחזרה לחיים הציבוריים

לאחר פרישתו מן המשטרה מונה סהר לשגריר ישראל באוסטריה, תפקיד שמילא עד 1960. השליחות הרחיבה את פעילותו מן הזירה הביטחונית־מנהלית אל הייצוג המדיני של ישראל באירופה. בהמשך נדרש לחזור לישראל בעקבות עדותו במשפט הדיבה שהגיש עמוס בן־גוריון נגד ״שורת המתנדבים״. בעקבות העדות נמתחה עליו ביקורת בפסק דין של בית המשפט העליון; הוא הועמד לדין, הורשע בעדות שקר ונידון לקנס ולמאסר על תנאי. באוקטובר 1968 חנן אותו נשיא המדינה זלמן שזר.

לאחר מכן פנה לעסקים, ובשנים שלאחר מלחמת ששת הימים עסק גם בתיווך קרקעות ביהודה ושומרון.

אמנות, יודאיקה ומוזיקה

לצד תפקידיו הציבוריים היה סהר אספן נודע של אמנות ושל יודאיקה. הוא תמך באמנים ישראלים רבים, שחלקם היו גם ידידיו, ובכך תרם ליצירת מרחב של היכרות, עידוד וחסות לאמנות המקומית. מעורבותו לא הסתפקה באיסוף פרטי: הוא יזם בחיפה את הקמת מוזיאון מאנה כץ, המוקדש לצייר היהודי־צרפתי. היוזמה חיברה בין אמנות יהודית באירופה לבין התרבות הישראלית המתפתחת, וסייעה לשמר את יצירתו של אמן יהודי בעל זיקה עמוקה למסורת ולחיי העם.

סהר עסק גם במוזיקה והיה זמר. בין השירים המזוהים עמו נמנים ״יפים הלילות בכנען״, ״מכורתי״, ״שה וגדי״ ו״שירת החליל״. פעילות זו מציגה צד אחר באישיותו — לא רק איש מוסדות ופיקוד, אלא אדם שהיה מעורב גם ביצירה ובתרבות העברית.

משפחה והנצחה

יחזקאל סהר נשא לאישה את דינה לבית גינזבורג, ולשניים נולדו שלושה בנים. בינואר 2002 נקרא המטה הארצי של משטרת ישראל בירושלים על שמו. ההנצחה מבטאת את מקומו בתולדות המשטרה ואת ההכרה בתפקידו כמייסד וכמעצב של אחד המוסדות המרכזיים בחיי המדינה.

מדוע יחזקאל סהר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

יחזקאל סהר ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שפעל בכמה מן הצמתים המכוננים של החיים היהודיים והישראליים במאה העשרים. הוא השתתף במאמץ להצלת ניצולי מחנות המוות ובהעלאתם לארץ, סייע בתכנון מוסדות המדינה שבדרך, והיה האדם שהוביל את הקמתה הראשונית של משטרת ישראל. עבודתו כמפכ״ל הראשון השפיעה על האופן שבו מוסד ציבורי מרכזי נבנה ומתפקד במדינת ישראל.

לצד שירותו הציבורי, סהר חיבר בין ממלכתיות, זיכרון יהודי ותרבות ישראלית: בשליחותו הדיפלומטית ייצג את המדינה הצעירה, ובאיסוף יודאיקה, בתמיכה באמנים וביוזמת מוזיאון מאנה כץ סייע לשמר ולהנגיש חלקים מן התרבות היהודית והאמנותית. גם פעילותו כזמר מוסיפה לדמותו ממד תרבותי אישי. משום כך, סיפור חייו — על הישגיו, על מוסדות שבנה ועל התרבות שבה תמך — מוסיף עומק לתיעוד של תקומת ישראל ולמורשתם של האנשים שעיצבו את חייה. זהו בדיוק סוג הסיפור שראוי לשמר ב־Moreshet.com.