יאיר לפיד

יאיר לפיד הוא פוליטיקאי ישראלי, ראש ממשלת ישראל לשעבר, ראש האופוזיציה, מייסד ויושב ראש מפלגת יש עתיד, עיתונאי, סופר ואיש תקשורת שהפך את נוכחותו הציבורית למפלגת מרכז בעלת השפעה מתמשכת. לפני כניסתו לפוליטיקה היה מן הפנים המוכרות בישראל בטלוויזיה, בעיתונות, בספרות ובתרבות הפופולרית; לאחר כניסתו לפוליטיקה בשנת 2012 הקים מפלגה חדשה, הוביל אותה להישג אלקטורלי גדול כבר בבחירות הראשונות, כיהן כשר האוצר, כשר החוץ, כראש הממשלה החלופי וכראש ממשלת ישראל בשנת 2022.

ייחודו של לפיד במורשת הישראלית הוא המעבר הישיר בין תקשורת המונים, כתיבה ציבורית, תרבות פופולרית ומנהיגות מדינית. הוא לא הגיע לפוליטיקה מתוך מסלול מפלגתי ותיק או מערכת צבאית בכירה, אלא מתוך יכולת לדבר עם הציבור הישראלי בשפה פשוטה, דרמטית ומוכרת. יש עתיד הפכה תחתיו לאחת המפלגות המרכזיות בישראל, ולפיד נעשה לדמות שמייצגת את עליית המרכז הפוליטי המודרני: ליברלי בנושאי דת ומדינה, ממוקד במעמד הביניים, פרו-מערבי, ציוני, ביטחוני ובעל שאיפה לממשל תקין.

שורשים משפחתיים, תל אביב וזיכרון אירופי

לפיד נולד בתל אביב ב-5 בנובמבר 1963. אביו, יוסף טומי לפיד, היה עיתונאי, איש ציבור, שר משפטים וניצול שואה יליד נובי סאד שביוגוסלביה; אמו, שולמית לפיד, היא סופרת ומחזאית ישראלית. מצד אביו נשא לפיד את זיכרון יהדות הונגריה ויוגוסלביה ואת טראומת השואה: סבו בלה למפל נרצח במאוטהאוזן, ובני משפחה נוספים נרצחו באושוויץ. מצד אמו הוא קשור למסורת עברית-עיתונאית מקומית, באמצעות סבו דוד גלעדי, מן המייסדים של העיתון מעריב.

ילדותו עברה בתל אביב ובלונדון, ובישראל גדל בין היתר בבית מגורי העיתונאים ביד אליהו. הסביבה הזאת השפיעה על דמותו: בית שבו עיתונות, ספרות, פולמוס ציבורי, זיכרון יהודי וחיים ישראליים יומיומיים היו חלק מן האוויר. הוא למד בגימנסיה העברית הרצליה אך סיים ללא תעודת בגרות, התמודד עם לקויות למידה, ובהמשך בנה קריירה רחבה דווקא בתחומי כתיבה, הופעה, עריכה וניסוח ציבורי.

את שירותו הצבאי עשה בעיקר ככתב בעיתון במחנה. לאחר שחרורו החל לעבוד בעיתונות האזרחית. גם פרט זה חשוב להבנת מסלולו: לפיד למד את ישראל דרך סיפורים, כותרות, ראיונות, טורים, טלוויזיה ושפת הרחוב, ולא רק דרך מוסדות פוליטיים פורמליים.

עיתונות, טלוויזיה ותרבות פופולרית

בשנות השמונים והתשעים בנה לפיד קריירה תקשורתית רחבה. הוא עבד במעריב, ערך את המקומון עיתון תל אביב, כתב טור שבועי קבוע במעריב ובהמשך בידיעות אחרונות, והפך לאחד מבעלי הטורים המזוהים ביותר עם ישראל העירונית, החילונית והמרכזית של סוף המאה ה-20 וראשית המאה ה-21. טורו הציע תערובת של סיפור אישי, מוסר ציבורי, רגש משפחתי, ביקורת חברתית והומור נגיש.

בטלוויזיה הנחה לפיד תוכניות אירוח וראיונות, ובהמשך את אולפן שישי, אחת הבמות המרכזיות ביותר של החדשות הישראליות. הופעתו הטלוויזיונית העניקה לו היכרות עמוקה עם מנגנון תשומת הלב הציבורית: כיצד מסר נבנה, כיצד אמון נוצר, כיצד סיפור אישי הופך לשאלה לאומית, וכיצד פוליטיקה מתווכת דרך שפה, מבט וקצב.

במקביל כתב ספרים, תסריטים, מחזות ופזמונים. בין ספריו נכללים ספרי מתח, ספרי ילדים, רומנים, קובצי טורים, הביוגרפיה זיכרונות אחרי מותי על אביו טומי לפיד, מסע אל העתיד ומלחמה וחלום. הוא כתב גם שירים שהולחנו ובוצעו על ידי אמנים ישראלים בולטים, ובהם רמי קלינשטיין וריטה. תרומתו התרבותית אינה נפרדת מדרכו הפוליטית: היא יצרה את השפה הציבורית שבאמצעותה פנה בהמשך לבוחרים.

מעמד הביניים והקמת יש עתיד

בינואר 2012 הודיע לפיד על עזיבת עולם התקשורת וכניסתו לפוליטיקה. באפריל אותה שנה רשם את מפלגת יש עתיד, ובמאי הציג את עיקרי דרכה. המפלגה הוצגה כמפלגת מרכז המבקשת לייצג את מעמד הביניים העובד, לשנות סדרי עדיפויות, לחזק חינוך, לשפר ממשל, להיאבק בשחיתות, לקדם שוויון בנטל ולחבר בין יהדות, דמוקרטיה ואחריות אזרחית.

סיסמת השאלה איפה הכסף, שהגיעה מן השפה העיתונאית והציבורית שלו, הפכה למסגרת פוליטית: ביקורת על תקציבים מגזריים, על מנגנונים ממשלתיים מנופחים, על אי-שוויון בנטל ועל תחושת העומס של משפחות עובדות. בבחירות 2013 השיגה יש עתיד 19 מנדטים והייתה למפלגה השנייה בגודלה בכנסת. זה היה אחד ההישגים המרשימים של מפלגה חדשה בפוליטיקה הישראלית המודרנית.

הצלחת יש עתיד הראתה כי לפיד הצליח לתרגם אמון תקשורתי לארגון פוליטי, למועמדים, לשטח, למסר ולמשמעת מפלגתית. מאז 2013 נשארה יש עתיד חלק קבוע מן המערכת הפוליטית, גם כאשר כוחה עלה וירד. בכך הפך לפיד מאיש תקשורת פופולרי למייסד מוסד פוליטי ממשי.

שר האוצר והניסיון לשנות סדרי עדיפויות

לאחר בחירות 2013 הצטרפה יש עתיד לממשלת בנימין נתניהו, ולפיד מונה לשר האוצר. הוא נכנס לתפקיד בתקופה של גירעון תקציבי גבוה וצורך בצעדי התאמה. בתקציב 2013–2014 קודמו העלאות מסים, קיצוצים, שינויי תקצוב וקיצוץ בקצבאות ילדים. צעדים אלה היו קשים ציבורית ופגעו בפופולריות שלו, אך הם גם הציבו אותו במבחן ראשון של אחריות ממשלתית: המעבר מסיסמה על סדרי עדיפויות לניהול משרד האוצר.

בתקופתו קודמה נבחרת הדירקטורים לחברות ממשלתיות, מהלך שנועד לחזק מקצועיות וממשל תאגידי במגזר הציבורי. הוא הוביל גם מאבק לשילוב חרדים בשירות צבאי או אזרחי ובשוק העבודה, כולל קיצוץ תקציבי ישיבות, שינוי כללי תמיכה והובלת חקיקה בנושא שוויון בנטל. מבחינתו, שאלת השירות והעבודה הייתה קשורה לא רק לכלכלה אלא למבנה האזרחות הישראלית.

יוזמת מע״מ אפס לרוכשי דירה ראשונה הייתה אחד ממהלכיו הבולטים בתחום הדיור, אך עוררה ביקורת מקצועית רחבה ולא הושלמה לפני פירוק הממשלה. בדצמבר 2014 פוטר לפיד מן הממשלה יחד עם ציפי לבני, והממשלה התפרקה. התקופה באוצר נותרה פרק מורכב בדרכו: היא חשפה את הפער בין תקווה ציבורית גדולה לבין מגבלות תקציביות, קואליציוניות ומינהליות.

אופוזיציה, כחול לבן והמרכז נגד נתניהו

בבחירות 2015 ירדה יש עתיד ל-11 מנדטים ולפיד עבר לאופוזיציה. בתקופה זו מיקם את עצמו כמנהיג מרכזי המאתגר את נתניהו, תוך הדגשת מאבק בשחיתות, פעילות פרו-ישראלית בזירה הבין-לאומית, חיזוק ועדת החוץ והביטחון והצגת חזון מדיני-ביטחוני המבקש להיפרד מן הפלסטינים תוך שמירה על גושי ההתיישבות ועל ביטחון ישראל.

לקראת בחירות 2019 התאחדה יש עתיד עם חוסן לישראל ותל״ם לרשימת כחול לבן, שנועדה להציג חלופה שלטונית רחבה לנתניהו. לפיד הסכים לוותר על בכירות מלאה לטובת שותפות עם בני גנץ, במסגרת הסכם רוטציה. אף שהאיחוד התפרק לאחר כניסת גנץ לממשלת אחדות עם נתניהו בשנת 2020, התקופה הוכיחה את נכונותו של לפיד לפעול בתוך מסגרת רחבה כדי לקדם חילופי שלטון.

במאי 2020 הפך לפיד לראש האופוזיציה. הוא הרבה לתקוף את ממשלת נתניהו-גנץ, את ניהול משבר הקורונה ואת התיקונים החוקתיים שאפשרו ממשלת חילופים רחבה. תפקיד ראש האופוזיציה הפך אותו לאחד הקולות המרכזיים של המחנה המתנגד לנתניהו, אך גם חיזק את דמותו כמנהיג ממלכתי הנדרש לקבל עדכונים ביטחוניים ולפעול מול מוסדות המדינה.

הקמת ממשלת השינוי

בבחירות 2021 הייתה יש עתיד לסיעה השנייה בגודלה בכנסת. לאחר שנתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה, קיבל לפיד את המנדט להרכבת ממשלה. הוא הוביל משא ומתן מורכב עם מפלגות שונות מאוד זו מזו: ימינה, כחול לבן, העבודה, ישראל ביתנו, תקווה חדשה, מרצ ורע״ם. התוצאה הייתה ממשלת ישראל ה-36, שהושבעה ביוני 2021 והייתה מן הקואליציות המגוונות ביותר בתולדות המדינה.

לפיד הסכים לכך שנפתלי בנט יכהן תחילה כראש הממשלה אף שליש עתיד היו יותר מנדטים מימינה. החלטה זו הייתה מרכזית בהקמת הממשלה, משום שהיא אפשרה חיבור בין ימין, מרכז, שמאל ומפלגה ערבית איסלאמית במסגרת אחת. מבחינת לפיד, זו הייתה הוכחה ליכולת פוליטית מסוג אחר: לא רק עמידה בראש מפלגה, אלא ויתור מחושב על התפקיד הראשון כדי לאפשר הקמת קואליציה.

ממשלת השינוי הציבה את לפיד במרכז פרק חשוב בתולדות הפוליטיקה הישראלית: ניסיון לנהל מדינה דרך הסכמות מעשיות בין מחנות רחוקים, לאחר שנים של קיטוב ובחירות חוזרות. גם לאחר נפילת הממשלה, עצם הקמתה נותרה נקודת ציון בהיסטוריה הפוליטית של ישראל.

שר החוץ: דיפלומטיה אזורית ויחסי ישראל עם העולם

בממשלת בנט-לפיד כיהן לפיד כשר החוץ וכראש הממשלה החלופי. במשרד החוץ ביקש לשקם ולחזק קשרים שנחלשו, להעמיק את הסכמי אברהם, ולבסס קשר חזק גם עם המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית לצד שמירת היחסים עם הרפובליקנים. הוא חנך את שגרירות ישראל באבו דאבי, ביקר במרוקו ובבחריין, חידש יחסים עם שוודיה והשתתף במפגשים רשמיים עם האיחוד האירופי.

אחד משיאי כהונתו כשר החוץ היה ייזום פסגת הנגב במרץ 2022, שבה השתתפו שרי החוץ של ארצות הברית, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ומצרים. הפסגה סימלה את השינוי האזורי שלאחר הסכמי אברהם: ישראל לא רק כמדינה הנאבקת על לגיטימציה, אלא כחלק ממערך אזורי של שיתוף פעולה ביטחוני, כלכלי ודיפלומטי מול אתגרים משותפים, ובראשם איראן.

לפיד עסק גם ביחסים עם פולין סביב חוקי השבת רכוש וזיכרון השואה, ביחסי ישראל-אירופה, באיום האיראני ובמאבק ב-BDS. מבחינה מורשתית, תקופתו במשרד החוץ חשובה משום שהיא הציגה דיפלומטיה ישראלית בעלת שפה אזרחית, תקשורתית ואזורית, המבקשת לדבר גם אל יהדות התפוצות וגם אל בעלות ברית מערביות וערביות.

ראש ממשלת ישראל בשנת 2022

ב-1 ביולי 2022, לאחר פיזור הכנסת בהתאם להסכם הרוטציה, נכנס לפיד לתפקיד ראש ממשלת ישראל. כהונתו נמשכה עד 29 בדצמבר 2022, והוא המשיך במקביל לכהן כשר החוץ. אף שהייתה זו כהונת מעבר קצרה, היא כללה אירועים מדיניים וביטחוניים משמעותיים.

בתקופתו אירח בישראל את נשיא ארצות הברית ג׳ו ביידן, ונחתמה הצהרת ירושלים, שבה הודגשה מחויבות ארצות הברית לביטחון ישראל ולמניעת נשק גרעיני מאיראן. הוא השתתף בפסגת I2U2 עם ארצות הברית, הודו ואיחוד האמירויות, קידם קשרים אזוריים, ונפגש עם מנהיגים באזור ובעולם.

באוגוסט 2022 ניהלה ישראל את מבצע עלות השחר נגד הג׳יהאד האיסלאמי בעזה, מבצע קצר ומוגבל בהיקפו. באוקטובר 2022 נחתם הסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון, שנועד להסדיר את המחלוקת הימית ולאפשר פיתוח משאבי גז. עצם חתימת ההסכם על ידי ממשלת מעבר עוררה דיון משפטי ופוליטי, אך ההסכם הפך לאחד המהלכים המדיניים הבולטים של כהונתו.

ראש האופוזיציה והברית עם בנט במסגרת ביחד

לאחר בחירות 2022 חזר בנימין נתניהו לראשות הממשלה, ולפיד התמנה שוב לראש האופוזיציה בינואר 2023. בתקופה זו תמך במחאה נגד הרפורמה המשפטית, קרא לשמירה על עצמאות מערכת המשפט, ובמקביל המשיך לעסוק בסוגיות ביטחוניות ומדיניות, במיוחד לאחר מתקפת 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל.

במהלך המלחמה הציע להצטרף לממשלת חירום מקצועית מצומצמת אם תורכב ללא גורמים שלדעתו אינם מתאימים לניהול המערכה. בהמשך הציג תוכניות לעתיד רצועת עזה, לרבות מנגנונים בין-לאומיים, חנק כלכלי של חמאס, סגירת אונר״א והעברת אחריות אזרחית לגורמים מתונים לאחר תהליך של דה-רדיקליזציה.

במרץ 2024 ניצח בפריימריז הראשון לראשות יש עתיד. באפריל 2026 הודיעו לפיד ונפתלי בנט על ריצה משותפת במסגרת חדשה בשם ביחד, שבה יש עתיד ובנט 2026 ירוצו ברשימה אחת בהנהגת בנט. נכון לספטמבר 2026 לפיד עדיין מכהן כראש האופוזיציה וממשיך לעמוד בראש יש עתיד, בתוך שיתוף הפעולה האלקטורלי הרחב עם בנט.

עמדות מרכזיות: יהודית, דמוקרטית, ליברלית וביטחונית

לפיד תומך בהסדר שתי מדינות לשני עמים, תוך שמירה על גושי ההתיישבות הגדולים, ירושלים מאוחדת וביטחון ישראל. הוא מתנגד ל-BDS, מבקר בחריפות הטיה בין-לאומית נגד ישראל, ומדגיש את הצורך לשמור על יחסים דו-מפלגתיים עם ארצות הברית. מדיניותו מבקשת למקם את ישראל כחלק מן המערב הדמוקרטי וכשותפה אזורית של מדינות ערב מתונות.

בנושאי דת ומדינה הוא תומך בנישואים אזרחיים, בזכויות להט״ב, בתחבורה ציבורית בשבת באזורים חילוניים ובהכרה רחבה יותר בזרמים יהודיים ליברליים, כולל רפורמים וקונסרבטיבים. עמדות אלה ממשיכות קו משפחתי וציבורי המזוהה גם עם אביו, אך לפיד ניסח אותן בשפת מרכז ישראלית רחבה יותר.

בנושאי כלכלה וחברה הוא מדבר על מעמד הביניים, שילוב חרדים וערבים בשוק העבודה, שירות צבאי או אזרחי רחב יותר, חינוך, יזמות, תחרות והקטנת כוחם של מנגנונים מגזריים או קבוצות לחץ. לאורך דרכו ניסה לחבר בין אחריות תקציבית לבין תחושת צדק אזרחי.

משפחה, ספרות וזיכרון

לפיד נשוי לליהיא לפיד, סופרת ובעלת טור, ואב לשלושה ילדים. הוא מתגורר בתל אביב. חייו האישיים, ובמיוחד היותו אב לבת עם אוטיזם, השפיעו גם על פעילותו הציבורית ועל מעורבותו בנושאים של ילדים בסיכון, אוטיזם, דיסלקציה וחינוך.

הספר זיכרונות אחרי מותי, שבו כתב את סיפור חייו של אביו, הוא אחד הביטויים החשובים לחיבור בין משפחתיות, שואה, ישראליות ועיתונות. דרך דמותו של טומי לפיד כתב יאיר לפיד גם על ההיסטוריה של ישראל עצמה: מדינה שנבנתה בידי פליטים, עיתונאים, לוחמים, חילונים, מאמינים, מהגרים ואנשים שניסו להפוך חורבן לבית.

הערת מערכת על עצם ההכללה

יאיר לפיד נכלל באתר אף שדמותו ופועלו שנויים במחלוקת בקרב חלקים רחבים בציבור. ההכללה אינה קובעת כי ההשפעה חיובית או שלילית; היא משקפת את המקום המשמעותי שיש לדמות זו בעיצוב ההוויה, התרבות ואורח החיים בקרב הציבור, שבאופן טבעי ישנם הרואים בכך פעילות חיובית ואף הירואית וישנם הרואים בכך פעילות המנוגדת להשקפת עולמם. עצם קיומן של הערכות מנוגדות הוא חלק מן התיעוד ההיסטורי המצדיק את הכללת הדמות המשמעותית והמשפיעה הזו במורשת העם היהודי.

מדוע יאיר לפיד ראוי לציון כערך חשוב במורשת

יאיר לפיד ראוי לציון כערך חשוב בארכיון מורשת (Moreshet) מפני שסיפורו מחבר בין עיתונות, טלוויזיה, ספרות, זיכרון שואה משפחתי, בניית מפלגה, הנהגת מרכז פוליטי, דיפלומטיה וראשות ממשלה. הוא מייצג פרק מרכזי בישראל של המאה ה-21: המעבר מכוח תקשורתי לכוח פוליטי, מן הטור השבועי אל הכנסת, מן אולפן החדשות אל משרד החוץ וממנו אל לשכת ראש הממשלה.

Moreshet.com מתעד את לפיד משום שמורשת יהודית וישראלית כוללת גם את האנשים שעיצבו את השפה הציבורית ואת הארגון הפוליטי של זמנם. מקומו של יאיר לפיד במורשת (Moreshet) נובע מהשפעתו על עליית המרכז הישראלי, על יחסי ישראל והתפוצות, על דת ומדינה, על הדיפלומטיה האזורית לאחר הסכמי אברהם, ועל הדרך שבה סיפור אישי, זיכרון משפחתי ויכולת תקשורתית יכולים להפוך למנהיגות לאומית.