הבלט הישראלי

הלהקה שוכנת במרכז החדש לבלט ישראלי בתל אביב, המצויד באולם החזרות הגדול ביותר בישראל, שבו 250 מקומות ישיבה.

הבלט הישראלי מייצג את ישראל בסיורים ברחבי העולם ובפסטיבלים חשובים באירופה, אסיה ואמריקה.

היסטוריה

המייסדים ברטה ימפולסקי והלל מרקמן העלו את ההופעה הראשונה של הבלט הישראלי ב-25 בינואר 1967 בחולון, עם קבוצה של ארבע רקדניות צעירות. ז'ורז' בלנשין אישר לבצע את יצירתו "סרנדה" ב-1975, וב-1981 העניק ללהקה זכויות ביצוע חופשי לכל יצירותיו.

מרכז הבלט הקלאסי

הבלט הישראלי מחזיק מתקנים משלו בתל אביב, בהם בית ספר רשמי לבלט, הנקרא "מרכז הבלט הקלאסי", המוסד הראשון במעלה בישראל.

רפרטואר

הרפרטואר העכשווי של הבלט הישראלי כולל יצירות רבות משל ז'ורז' בלנשין, הודות לנדיבותו במתן זכויות שימוש חופשי ללהקה. יצירות בלנשין ברפרטואר כוללות את "סימפוניה בדו", "סקווייר דאנס", "הוואלס", "קונצ'רטו בארוקו" ו"ארבעת המזגים". עוד יש ברפרטואר יצירות מודרניות של כוריאוגרפים כמו כריסטיאן שפוק, רודי ואן דנציג, יאן לינקולנס, לאר לובוביץ' וקשישטוף פסטור.

ברשות הלהקה גם יצירות מקור רבות של המנהלת האמנותית ברטה ימפולסקי. מלבד יצירותיה המקוריות, יצרה ימפולסקי כוריאוגרפיה חדשה ל"יפהפייה הנרדמת" ול"מפצח האגוזים". לבלט הישראלי יש ברפרטואר שלו מספר רב של בלטים קלאסיים באורך מלא, בהם "אונייגין", ז'יזל, "דון קישוט", "רומיאו ויוליה" ו"סינדרלה".

לאחרונה הוסיף הבלט הישראלי יצירה מודרנית חדשה לרפרטואר שלו, ה"פוסט-פורסייט" "היקאריזאטו" מאת איציק גלילי.