הארי הודיני

ילדותו

אריך וייס נולד ב-24 במרץ 1874 למשפחה יהודית בבודפשט שבהונגריה. ב-1878 היגרה משפחת וייס לארצות הברית. בתחילה חיו בוויסקונסין, שם עבד אב המשפחה כרב הקהילה הרפורמית. ב-1887 עברו אריך ואביו לניו יורק, ובהמשך חייו חי הודיני בהארלם. אריך שינה את שמו ל"הארי", שהיה בעל צליל אמריקאי ודומה לשמו ההונגרי.

קריירה

ב-1891 הפך לקוסם מקצועי, והחל לכנות את עצמו "הארי הודיני", כמחווה לקוסם הצרפתי ז'אן רובר-אודן (Robert-Houdin). ב-1913 שינה הודיני את שמו באופן חוקי. ב-1893 הוא פגש את אשתו לעתיד וילהלמינה ביאטריס רהנר, שהייתה גם שותפתו למקצוע.

בתחילת הקריירה שלו התמקד הודיני בלהטוטי קלפים ובקסמים מסורתיים אחרים, ובשלב מסוים הוא אף כינה את עצמו "אשף הקלפים", אך במהרה החל הודיני להתנסות בפעלולי היחלצות. ב-1899 נפגש הודיני עם אמן הבמה מרטין בק, שהמליץ לו להתמקד בקסמי היחלצות, והפך אותו לאחד המופעים המצליחים בארצות הברית בתוך כמה חודשים. ב-1900 יצא הודיני למסע הופעות באירופה, ועד שובו ב-1904 כבר היה לסנסציה.

בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 הופיע הודיני ברחבי המדינה, כשהוא נחלץ מאזיקים, שרשראות, חבלים וחליפות משוגעים, במקרים רבים תוך שהוא תלוי הפוך או נתון בתוך מכל מים. ב-1913 הוא הופיע לראשונה במופעו הידוע "עינוי המים הסיני", בו הוא קשור והפוך במכל המלא מים עד גדותיו.

באחת מהביוגרפיות על הודיני מסופר מקרה הממחיש את אופיו: בשנת 1902, בהופעה בבלקבורן, אנגליה, סירב הודיני להיכנע אף על פי שקראו עליו תיגר תוך שימוש בבריח חסום שהפך את משימת הבריחה לכמעט בלתי אפשרית. הודיני הצליח לצאת לאחר שעתיים לקול תשואות הקהל, אך למחרת ידיו היו פצועות ונפוחות. מסתבר כי בשל הדרך בה השרשראות ננעלו עליו, הברירה היחידה שנותרה לו הייתה לחתוך בבשרו החי כדי להימלט.

בשנת 1904 הציע העיתון הבריטי "דיילי מירור" אתגר להודיני: לברוח מאזיקים מיוחדים שיצר המנעולן נתניאל הארט מברמינגהאם. הודיני קיבל את ההצעה, והמופע נקבע ל-17 במרץ בתיאטרון ההיפודרום שבלונדון. צפו במופע 4,000 בני אדם ולמעלה מ-100 עיתונאים. ניסיון הבריחה נמשך למעלה משעה, ובמשך הזמן הזה עמד הודיני מאחורי מסך קטן (שנועד להסתיר את שיטת הבריחה שלו) והגיח ממנו כמה פעמים. באחת ההזדמנויות הוא נשאל האם ניתן להסיר את חפתיו, כך שיוכל להסיר את מעילו. הודיני לקח אולר והחזיק אותו בין שיניו, הוא השתמש באולר על מנת שיוכל לחתוך את המעיל לבקשת הקהל. כעבור  56 דקות, אשתו של הודיני הופיעה על הבמה ונתנה לו נשיקה. רוב הקהל חשב שבאמצעות הנשיקה אשתו העבירה לו מפתח על מנת שיוכל להשתחרר מהאזיקים. אולם, בהמשך גילו שהתאוריה הזו אינה נכונה. כעבור 70 דקות מתחילת הקסם, הודיני הגיח מהווילון כאשר הוא משוחרר מהאזיקים. הודיני הודה שזו הייתה אחת הבריחות הקשות ביותר שלו.[דרוש מקור]

בביוגרפיה שפורסמה כשמונים שנה לאחר מותו נטען כי בנוסף לכישוריו האחרים, אף סייע בריגול לטובת הסקוטלנד יארד במסגרת סיוריו באירופה.

לאחר מותה של אמו פנה הודיני למאבק במדיומים ומתקשרים למיניהם, שאת מופעיהם טען להפריך בזכות ניסיונו במופעי קסמים. פעולות אלו גרמו לסכסוך בינו לבין הסופר ארתור קונאן דויל, שהאמין בתקשור עם רוחות.

הודיני נפטר ב-31 באוקטובר 1926 בגיל 52, כתוצאה מזיהום בתוספתן. כשבועיים לפני-כן קיבל כמה אגרופים לבטנו מסטודנט מתאגרף בשם ג'יי גורדון וייטהד. הודיני רגיל היה לקבל אגרופים בבטנו מהקהל כחלק מהמופעים שלו, אולם מקרה זה התרחש בזמן שנח בכורסה ולא הספיק להכין את עצמו לאגרופים. עם זאת, בניגוד למקובל לחשוב, לא האגרופים הם שהובילו למותו אלא הזיהום בתוספתן. מניחים כי הכאבים מהאגרופים הסתירו את הכאבים מהזיהום, ולכן הודיני לא פנה לעזרה רפואית בזמן.

הלווייתו נערכה ב-4 בנובמבר בניו-יורק, ונכחו בה למעלה מ-2,000 איש.

ספרייתו הגדולה בנושאי הכישוף והלהטים הועברה לרשות ספריית הקונגרס בוושינגטון.

מורשתו

הודיני הותיר מורשת של גישה ספקנית לטענות באשר לעל-טבעי. הוא השאיר אחריו "עוקץ" אחרון ליריביו הספיריטואליסטים: זמן קצר לפני מותו סיכם עם אשתו, בס הודיני, כי אם ישנם חיים אחרי המוות, ינסה לתקשר אתה. כדי שתוכל להבחין בין מדיומים אמיתיים לשרלטנים, הם סיכמו מראש על הודעה שיעביר לה. בכל ליל כל הקדושים במהלך עשר השנים שלאחר מותו קיימה בס את ההסכם ביניהם, וניסתה לתקשר עם בעלה המנוח בעזרת סיאנסים שערכו מדיומים שונים. כל הניסיונות נכשלו, ולאחר הסיאנס הכושל האחרון כיבתה בס את הנר שהשאירה דולק כל השנים על-יד תמונתו. מאוחר יותר, ב-1943, אמרה כי "עשר שנים הן זמן ארוך דיו לחכות לכל אדם". בשנת 1953 יצא לקולנוע סרט בדיוני ברובו על חייו, בכיכובו של טוני קרטיס. בשנת 2000 נבחר על ידי קוראי המגזין "Skeptical Inquirer" (מגזין למדע ולחשיבה ביקורתית) לאחד מעשרת הספקנים הגדולים בכל הזמנים, יחד עם אלברט איינשטיין, ואחרים. ב-3 ביולי 2002 הנפיקה רשות הדואר האמריקאית בול הנושא את תמונתו. בשנת 2014 הוציאה רשת פוקס מיני סדרה בת שני פרקים על חייו של הודיני.