ברברה סטרייסנד

היא אחת מהאמניות המצליחות ביותר בעולם מבחינה מסחרית ואיכותית בהיסטוריה של עולם הבידור המודרני, עם מעל 71.5 מיליון אלבומים שנמכרו בארצות הברית, ומעל ל-145 מיליון אלבומים שנמכרו ברחבי העולם.

אחרי שהתחילה את הקריירה המצליחה שלה במוזיקה בשנות השישים, לקראת סוף העשור היא פרצה לעולם הסרטים עם הסרטים המצליחים בכיכובה: "מצחיקונת" ו"הלו, דולי!". על הראשון היא זכתה בפרס אוסקר ובפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר. בין הסרטים הידועים בהם כיכבה נמצאים הסרטים "כך היינו" ו"כוכב נולד" (אנ') שאיתו היא זכתה בפרס אוסקר נוסף על הלחנת השיר "Evergreen" (אנ'). בשנות השמונים, ביססה את מעמדה כאחת הדמויות הבולטות ביותר בעולם הקולנוע כאשר הפכה לאישה הראשונה שביימה, הפיקה, כתבה וכיכבה בסרט שלה (עם הסרט "ינטל").

קורות חיים

סטרייסנד נולדה וגדלה בברוקלין שבניו יורק למשפחה יהודית. אביה, עמנואל סטרייסנד, מורה, נפטר כשהייתה בת שנה ושלושה חודשים. אמה, דיאנה (לבית רוזן), גידלה את סטרייסנד ואת אחיה הבכור, שלדון. המשפחה עברה להתגורר אצל סבה וסבתה של סטרייסנד. סבה וסבתה מצד אמה מרוסיה וסבה וסבתה מצד אביה מאזור גליציה (אוקראינה ופולין). האם דיאנה התחתנה ב-1949 עם ליאו קינד, מוכר מכוניות משומשות, וב-1951 נולדה בתם רוזלינד. האם עבדה קשה לפרנסת המשפחה, כמזכירה במערכת בתי הספר הציבורית של ניו יורק, אך המשפחה חיה על סף העוני. מערכת היחסים של סטרייסנד עם אביה החורג הייתה סבוכה, אותה היא מתארת ככואבת. בשנת 1984 תרמה ברברה סטרייסנד אגף על שם אביה הביולוגי בפקולטה למדעי הרוח שבאוניברסיטה העברית על הר הצופים בירושלים והגיעה לטקס קריאת השם.

בין השנים 1963–1971 הייתה נשואה לשחקן היהודי אליוט גולד, ולהם בן, ג'ייסון גולד (אנ'). בין השנים 1969–1970 הייתה במערכת יחסים עם ראש ממשלת קנדה פייר טרודו. בשנת 1998 נישאה לשחקן ג'יימס ברולין.

פעילות ציבורית

סטרייסנד פעילה מאוד בחיים הציבוריים-פוליטיים. היא ידועה כבעלת השקפות ליברליות, כתומכת במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, וכתומכת נלהבת בישראל ובצה"ל. בדצמבר 2011 היא הופיעה בפני 1,200 המשתתפים בערב ההתרמה עבור צה"ל שארגנו חיים סבן וארגון ידידי צה"ל בארצות הברית (FIDF), שנערך בלוס אנג'לס ובמהלכו נתרמו כ-12 מיליון דולר. היא הפיקה סרטים על נושאים חברתיים, פעילה מאוד בנושאי זכויות אדם, ייסדה קרן תרומות ונאבקה בין היתר כנגד הכנסת התיקון השני בחוקת קולורדו שמנע זכויות מהומוסקסואלים. ביוני 2013 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית במהלך ביקורה בישראל. סטרייסנד תרמה כסף לאליזבת וורן, במהלך מסע הבחירות שלה לסנאט של ארצות הברית, בחירות שהתקיימו בנובמבר 2012‏.

ב-2015 עוטרה במדליית החירות הנשיאותית מנשיא ארצות הברית ברק אובמה. בשנת 2018, סטרייסנד הוציאה את אלבומה "Walls"' עם השיר "אל תשקר לי" ("Don't Lie to Me") בו הביאה מסר פוליטי לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. בשיר, סטרייסנד שרה משפטים כמו "איך זה שאתה מנצח אם כולנו מפסידים?, אתה משנה את העובדות כדי להצדיק ושפתיך זזות אבל המילים שלך מהוות מכשול", בהן היא רומזת לנטייה של הנשיא טראמפ לעוות את האמת. בשיר סטרייסנד לא פונה לטראמפ באופן ישיר, אך פונה אליו באופן מרומז במשפט "אתה יכול לבנות מגדלים מברונזה ומזהב". סטרייסנד ידועה כתומכת גדולה של הילרי קלינטון, יריבתו הגדולה של טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2016.

קריירה

סטרייסנד החלה את דרכה המקצועית בשנות נעוריה כזמרת מועדוני לילה, למרות הסתייגות אמה, שלא רצתה שבתה תכנס לעסקי השעשועים בטענה כי היא אינה מספיק אטרקטיבית. היא שאפה להיות שחקנית והחלה להשתתף במספר הפקות באוף ברודוויי והופיעה בקביעות בסאונות לגברים בלבד, שם גם קיבלה את קהל המעריצים הראשון שלה. לאחר מכן קיבלה תפקיד ראשון במחזמר "I Can Get It for You Wholesale" (אנ') בברודוויי.

בעקבות הופעותיה בברודוויי היא הוחתמה להוצאת אלבום בכורה (בשם The Barbra Streisand Album) בחברת קולומביה רקורדס. האלבום, שיצא ב־1963, הצליח מאוד וזכה בשני פרסי גראמי. לאחר מכן הוציאה שני אלבומים מצליחים נוספים (The Second Barbra Streisand Album ,The Third Album).

ההצלחה הובילה גם לתפקידה הגדול בדמותה של הזמרת והשחקנית פאני ברייס במחזמר "מצחיקונת" בברודוויי בשנת 1964. סטרייסנד בנתה את הצלחתה גם במספר ספיישלים טלוויזיוניים ב-CBS, שאותם יצרה בעצמה. הספיישל הראשון היה ב-1965 ונקרא "My Name Is Barbra". על השתתפותה בספיישל זה זכתה בפרס אמי.

היא הקליטה בעיקר שירי פופ ובלדות ועבדה עם מפיקים ותמלילנים משפיעים. במהלך שנות השבעים בלטו שירים שלה מפסקולים של סרטים "The Way We Were" ו"Evergreen" (מהסרט "כוכב נולד"), שעליו זכתה בפרס האוסקר, ולהיטי פופ נוספים כגון "No More Tears" והבלדה "Woman in Love". סטרייסנד הוציאה אלבום של להיטים מתוך מחזות זמר ב־1985. בסך הכול הוציאה למעלה משישים תקליטים.

בנוסף לקריירת הזמרה שיחקה סטרייסנד במספר סרטי קולנוע מצליחים, שבחלקם נטלה חלק גם בתסריט ובהפקה. על משחקה בעיבוד הקולנועי ל"מצחיקונת" ב־1968 היא זכתה בפרס אוסקר. בהמשך הופיעה בין היתר בעיבוד הקולנועי למחזמר "הלו דולי" (1969) ובדרמה המצליחה "כך היינו" (The Way We Were). ב-1970 זכתה סטרייסנד בפרס טוני מיוחד על קריירת התיאטרון שלה. ב-1972 הופיעה בתפקיד ראשי, לצד ראיין אוניל, בסרטו של פיטר בוגדנוביץ', "מה נשמע, דוק?". היא כתבה וביימה את הסרט "ינטל" (1983) על פי ספרו של יצחק בשביס-זינגר וגם שיחקה בו בתפקיד הראשי. על בימוי הסרט זכתה סטרייסנד בפרס גלובוס הזהב.

מאז סוף שנות השמונים נעדרה מהופעות על הבמה. היא חזרה בהופעה מיוחדת שקיימה בליל הסילבסטר 1999 בלאס וגאס ולאחר מכן בהופעות ענק נוספות. כרטיסים להופעותיה יכולים להגיע למחיר של אלפי דולרים. היא הופיעה באופן חד פעמי בסנטרל פארק בחינם, וההערכה המקובלת היא כי בהופעה זו נכחו כ-135 אלף איש, אחת ההופעות הגדולות אי פעם.

סטרייסנד נחשבת כאחת הזמרות האמריקאיות המצליחות ביותר. כאייקון תרבותי בוצעו חיקויים של דמותה, כגון בסדרת הטלוויזיה האמריקאית "סאות' פארק", שבה הוצגה סטרייסנד כמפלצת שמאיימת להשמיד את העולם, ולבסוף הובסה על ידי סולן להקת הקיור, רוברט סמית'. היא מוזכרת גם לא מעט בסדרת הנוער המצליחה Glee, שם היא מופיעה כאלילה של הדמות הראשית רייצ'ל, שגם מבצעת לא מעט שירים שלה, ובסדרה האמריקאית נני, בה פראן סוגדת לה. בשנת 2010, יצא סינגל בשם "Barbra Streisand" של הצמד דאק סוס. בקליפ מופיעה חקיינית שעושה הומאז' לזמרת.

הצגות

הצגות בברודוויי

הצגות בווסט אנד