ארז וינר

ארז וינר הוא קצין צה״ל בדימוס בדרגת תת־אלוף, מפקד שדה ומטה ותיק, לשעבר עוזר הרמטכ״ל וראש צוות התכנון האופרטיבי בפיקוד הדרום במילואים, ואיש ציבור ישראלי הפועל בשיח הביטחוני והאזרחי. שירותו הצבאי עבר דרך כמה מן הזירות המרכזיות של ישראל בדור האחרון: רצועת הביטחון בדרום לבנון, האינתיפאדה השנייה, מבצע חומת מגן, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה, מבצע עמוד ענן ומלחמת חרבות ברזל. לאחר פרישתו מצה״ל עסק בניהול עסקי וציבורי, פרשנות ביטחונית, פעילות חינוכית ומעורבות בתנועת הביטחוניסטים, שבה הוא מכהן כיו״ר.

חשיבותו של וינר אינה נובעת רק מדרגתו או מרשימת התפקידים שמילא. הוא מייצג דמות מוכרת בחברה הישראלית: קצין קרבי ומטה בכיר שהשירות הצבאי ממשיך לעצב את פעילותו גם לאחר הפשטת המדים. דרכו מחברת בין פיקוד בשטח, תכנון אופרטיבי, חינוך ביטחוני, שיח ציבורי על מוכנות וחוסן, והמעבר של אנשי צבא בכירים אל החברה האזרחית, אל המגזר העסקי ואל ארגוני מדיניות וביטחון. עבור מורשת ישראלית, זהו סיפור על אחריות ביטחונית שאינה מסתיימת בשחרור מצה״ל, אלא ממשיכה דרך מוסדות, תנועות, מאמרים, ייעוץ ודיון ציבורי.

רקע אישי ותחילת הדרך בצה״ל

ארז וינר נולד ב-13 ביוני 1969 בישראל. הוא נשוי, אב לארבעה ומתגורר בבית חורון. חייו הציבוריים עוצבו בראש ובראשונה בתוך צה״ל, מערכת שבמשך עשורים הייתה אחד ממוסדות הזהות המרכזיים של החברה הישראלית. כמו רבים מקציני דורו, הוא החל את דרכו בשירות קרבי, התקדם בתפקידי פיקוד, ובהמשך עבר גם לתפקידי מטה ותכנון שבהם נדרשים לא רק אומץ ופיקוד על חיילים, אלא גם יכולת ניתוח, תיאום, בניית כוח והבנת תמונה מערכתית.

עם גיוסו שירת בחטיבת גבעתי, עבר הכשרה כלוחם, קורס מפקדי כיתות וקורס קציני חי״ר. בהמשך עבר לחטיבת הנח״ל ושירת כמפקד מחלקה, מפקד פלוגה וסגן מפקד גדוד. שלבי הפיקוד הראשונים האלה חשובים להבנת דמותו: הם הציבו אותו בתוך עולם החי״ר הישראלי, שבו מפקד נבחן ביכולת להוביל אנשים, לקבל החלטות תחת לחץ, לשאת באחריות ישירה לחיי חיילים ולפעול בשטח מורכב.

וינר השתתף בלחימה בדרום לבנון בתקופת רצועת הביטחון. זו הייתה זירה שעיצבה דור של קצינים ישראלים: שהייה ממושכת במוצבים, מארבים, מטענים, קשר עם צד״ל, מאבק בחיזבאללה וחיכוך יומיומי בין שגרה מבצעית לבין איום מתמשך. החוויה הזאת תופיע בהמשך גם בכתיבתו ובתפיסתו הביטחונית, במיוחד בדיונים על גבולות, רצועות ביטחון, החזקת שטח והצורך בפעולה יוזמת ולא סטטית.

פיקוד בשטח ובניית ניסיון מבצעי

בהמשך שירותו שימש וינר ראש לשכת אלוף פיקוד הצפון גבי אשכנזי, ולאחר מכן ראש לשכת סגן הרמטכ״ל שאול מופז. תפקידים כאלה מאפשרים לקצין צעיר יחסית ללמוד מקרוב כיצד מתקבלות החלטות בדרגים בכירים, כיצד מתורגמת הערכת מצב להנחיה מבצעית, וכיצד פועלים יחסי גומלין בין פיקודים, מטה כללי, ממשלה ושטח.

לאחר מכן פיקד על גדוד דוכיפת, שאותו הוביל בלחימה נגד הטרור הפלסטיני בתקופת האינתיפאדה השנייה. הפיקוד על גדוד בתקופה זו היה אחד מתפקידי השדה המאתגרים ביותר בצה״ל: פעילות רציפה בערים ובכפרים, סיכול טרור, הגנה על צירים ויישובים, תיאום עם מודיעין ושב״כ, ושמירה על משמעת מבצעית במציאות שבה גבולות בין חזית לעורף היטשטשו.

בתפקידו הבא שימש קצין אג״ם של אוגדת יהודה ושומרון. זהו תפקיד תכנוני ומבצעי מרכזי בזירה שבה צה״ל נדרש לנהל פעילות מתמשכת, רגישה ומורכבת מול טרור, אוכלוסייה אזרחית, התיישבות, רשויות פלסטיניות, משטרה, שב״כ ומערכת מדינית. המעבר מפיקוד גדודי לתפקיד אג״מי באוגדה הרחיב את נקודת המבט של וינר מן הכוח הלוחם אל המערכת כולה.

חטיבה 408, המרכז לאימונים טקטיים ומלחמת לבנון השנייה

בשנת 2005 מונה וינר למפקד חטיבה 408, חטיבת עציוני, ומילא תפקיד זה במהלך מלחמת לבנון השנייה. במקביל פיקד על המרכז לאימונים טקטיים במרכז הלאומי לאימונים ביבשה, מל״י. שילוב זה בין פיקוד חטיבתי לבין אחריות לאימונים טקטיים חשוב במיוחד, משום שהוא מחבר בין שני יסודות של בניין כוח: הכנה לפני המלחמה והפעלת כוח בזמן מלחמה.

מלחמת לבנון השנייה הייתה אירוע מכונן עבור צה״ל והחברה הישראלית. היא חשפה פערים במוכנות, באימונים, בפיקוד, בלוגיסטיקה ובתיאום בין דרגים. קצינים שפעלו באותה תקופה נדרשו לאחר מכן לחשוב מחדש על כשירות, אימון מילואים, הפעלת אש, שילוב מודיעין ותמרון קרקעי. עבור וינר, שעסק גם באימונים טקטיים, המלחמה חידדה את חשיבות ההכנה המעשית והמקצועית של כוחות היבשה.

העיסוק באימון טקטי הוא לעיתים פחות גלוי לציבור מן הפיקוד בקרב, אך הוא מרכזי לביטחון הלאומי. חברה הנאלצת להגן על עצמה אינה יכולה להסתפק ברוח לחימה; היא זקוקה לתרגול, תחקור, יכולת צוותית, הבנת שטח, חיבור בין מפקדים ויחידות, והפיכת לקחי העבר ליכולת מבצעית. זהו אחד התחומים שבהם ניסיון מצטבר של קצינים כמו וינר מקבל משמעות רחבה.

עוזר הרמטכ״ל ומבט אל מרכז קבלת ההחלטות

בשנים 2008–2011 שימש וינר עוזרו של הרמטכ״ל גבי אשכנזי. זהו אחד מתפקידי האמון הרגישים בצה״ל: עוזר הרמטכ״ל נמצא סמוך למוקד קבלת ההחלטות, נחשף לסוגיות ביטחוניות ומערכתיות רחבות, מסייע בתיאום בין גופים ודרגים, ולעיתים הופך לצומת מידע בין המטה הכללי, הפיקודים, משרד הביטחון והדרג המדיני.

בתקופה זו התמודד צה״ל עם השלכות מלחמת לבנון השנייה, עם הצורך בשיקום כשירות היבשה, עם אתגרי עזה, איראן, חיזבאללה והזירה הפלסטינית, ועם שאלות עומק על בניין כוח, מודיעין והרתעה. תפקידו של וינר לצדו של אשכנזי הציב אותו בלב התהליך שבו צה״ל ניסה לחזור למשמעת אימונים וליכולת תמרון לאחר ביקורת ציבורית ומערכתית קשה.

באותה תקופה היה וינר מעורב גם בפרשת מסמך הרפז, אחת הפרשות הציבוריות המטלטלות ביחסי צמרת צה״ל, משרד הביטחון והתקשורת. בעקבות דוח מבקר המדינה והבדיקות שנערכו, קידומו נעצר והוא פרש מצה״ל בשנת 2013. בשנת 2016 נסגר תיק החקירה בעניינו בעילה של היעדר אשמה פלילית. הפרשה היא חלק מן הרשומה הציבורית שלו, אך אינה ממצה את שירותו. היא משקפת גם את המורכבות של תפקידי אמון בצמרת מערכת הביטחון, שבהם גבולות מידע, נאמנות, פוליטיקה ארגונית ואחריות ציבורית נעשים רגישים במיוחד.

מילואים, פיקוד דרום ומלחמת חרבות ברזל

לאחר פרישתו מצה״ל המשיך וינר לשרת במילואים. הוא שימש ראש צוות התכנון האופרטיבי של פיקוד הדרום, ובאוקטובר 2018 הועלה לדרגת תת־אלוף במילואים. תפקיד כזה אינו סמלי בלבד: הוא נוגע לתכנון מערכות, הבנת זירת עזה, גיבוש חלופות מבצעיות והכנת תוכניות לפעולה מול אויב המשלב טרור, מנהרות, רקטות, אוכלוסייה אזרחית, תודעה ומערכות שלטון.

במלחמת חרבות ברזל שב וינר לפעול במסגרת המילואים בפיקוד הדרום. המלחמה, שפרצה לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, הפכה את סוגיות התכנון האופרטיבי, השליטה בשטח, השמדת תשתיות אויב, החזרת חטופים והיחס בין לחימה לבין צרכים הומניטריים לנושאים המרכזיים ביותר בסדר היום הישראלי. ניסיונו בזירה הדרומית ובתכנון מערכתי הציב אותו שוב בתוך דיון ביטחוני בעל משמעות לאומית.

במרץ 2025 הודח משירות המילואים לאחר אירוע שבו הוציא מסמכים מסווגים מבסיס צה״ל ואיבד אותם בחניון אזרחי. זהו אירוע חמור מבחינת ביטחון מידע ואחריות פיקודית, והוא חלק בלתי נפרד מן התיעוד הציבורי של דמותו. לצד זאת, גם לאחר האירוע נותר וינר פעיל בשיח הביטחוני האזרחי, בכתיבה, בהרצאות ובתנועת הביטחוניסטים.

פעילות אזרחית, ניהול ופרשנות ביטחונית

לאחר פרישתו מצה״ל פעל וינר בכמה מסגרות אזרחיות ועסקיות. בשנת 2015 החל לשמש מנכ״ל יקבי ירושלים – אגודה חקלאית שיתופית. בהמשך כיהן בתפקידים בכירים בחברת וילי פוד השקעות, לרבות מנכ״ל החברה, עד סיום כהונתו בנובמבר 2024. המעבר מן הצבא לעסקים אינו חריג בקרב קצינים בכירים בישראל, אך הוא מדגים את הדרך שבה ניסיון פיקודי, ניהולי ותפעולי מתורגם לעולמות של לוגיסטיקה, ניהול, כוח אדם, תהליכים ואחריות עסקית.

בשנת 2018 החל לשמש פרשן צבאי בחדשות ערוץ 20. פרשנות ביטחונית בישראל אינה רק הסבר מקצועי לצופים; היא חלק מן הדרך שבה הציבור מבין מלחמות, מבצעים, איומים והחלטות ממשלה. כאשר קצין בכיר לשעבר מדבר לציבור, הוא מעביר לא רק מידע אלא גם תפיסת עולם: כיצד להעריך סיכון, מהי הרתעה, מתי נכון להפעיל כוח, ומהי משמעותה של מוכנות לאומית.

וינר פעל גם במסגרות חינוכיות וציבוריות. הוא שימש בהתנדבות כראש המטה להשבת סגן הדר גולדין, ומונה ליו״ר דירקטוריון מדרשת שדה בוקר. פעילות כזו מחברת בין ביטחון, חינוך, זיכרון וחברה אזרחית. היא ממחישה כיצד קצינים לשעבר ממשיכים להיות מעורבים לא רק בדיון צבאי צר, אלא גם בשאלות של ערכים, מנהיגות, התיישבות, אחריות לאומית והקשר בין צבא לחברה.

תנועת הביטחוניסטים ושיח ביטחון אזרחי

וינר היה חבר בוועד המייעץ של תנועת הביטחוניסטים, ובמאי 2026 מונה ליו״ר התנועה. הביטחוניסטים היא תנועה של אנשי ביטחון במילואים ואזרחים העוסקת בתפיסת ביטחון לאומי, ציונות, שליטה ביטחונית, התיישבות, חינוך, מוכנות קהילתית ומדיניות אזורית. תחת הנהגתו של וינר המשיכה התנועה לפעול כגוף המשמיע קול ביטחוני-לאומי מובהק בשיח הציבורי הישראלי.

מאמריו ועמדותיו של וינר במסגרת התנועה עוסקים בנושאים כגון ביטחון יישובי הספר, מוכנות העורף, יהודה ושומרון, רצועת עזה, לבנון, חיזבאללה, איראן, גבולות, תמרון קרקעי והצורך בתפיסה יוזמת מול אויבים. הוא מדגיש בדרך כלל כוח, הרתעה, חופש פעולה צבאי, אחריות קהילתית והתנגדות להישענות יתר על הנחות מדיניות שלדעתו קרסו במבחן המציאות.

מקומה של תנועה כזו במורשת הישראלית הוא חלק מוויכוח רחב יותר: כיצד חברה דמוקרטית מאזנת בין מומחיות ביטחונית לבין הכרעה אזרחית, בין ניסיון של קצינים לשעבר לבין מחלוקת פוליטית, ובין הצורך בביטחון לבין השאלות המוסריות והמדיניות הנלוות להפעלת כוח. וינר הוא אחת הדמויות הפועלות בדיוק בצומת הזה.

עזה, סיוע הומניטרי והוויכוח על היום שאחרי

במהלך מלחמת חרבות ברזל ולאחריה היה וינר מעורב בשיח על עתיד רצועת עזה ועל חלוקת סיוע הומניטרי. בשנת 2025 נקשר שמו לקידום התוכנית להחלפת חלק ממנגנוני האו״ם בחלוקת מזון ברצועה באמצעות קרן הומניטרית לעזה. התוכנית עוררה דיון בין־לאומי נרחב, משום שנגעה לשאלות של שליטה בשטח, מניעת שליטת חמאס בסיוע, ביטחון אזרחים, אחריות הומניטרית ומקומם של ארגונים בין־לאומיים בזמן מלחמה.

מן הזווית של וינר ותומכי התפיסה הביטחונית שהוא מייצג, חלוקת סיוע אינה סוגיה לוגיסטית בלבד. היא חלק ממאבק על שליטה, לגיטימציה וכוח שלטוני. אם חמאס שולט במזון, במעבר ובחלוקה, כך נטען, הוא משמר את שליטתו באוכלוסייה גם בזמן מלחמה. לכן יש צורך במנגנון חלוקה שאינו מחזק את האויב.

מן הזווית הבין־לאומית וההומניטרית, תוכניות כאלה מעוררות שאלות קשות על נגישות, בטיחות, ניטרליות, אחריות משפטית ומניעת פגיעה באזרחים. עצם מעורבותו של וינר בדיון הזה מראה כיצד קציני מילואים ואנשי מדיניות ביטחונית הפכו לשחקנים מרכזיים לא רק בתכנון מבצעי, אלא גם בשאלות אזרחיות, הומניטריות ומדיניות של המלחמה.

מורכבות ציבורית ואחריות של אנשי ביטחון

הביוגרפיה של וינר כוללת הישגים צבאיים, תפקידי פיקוד ומטה, המשך שירות מילואים ופעילות ציבורית, אך גם פרקים מורכבים של ביקורת מוסדית וציבורית. פרשת הרפז, סגירת תיק החקירה בעניינו ללא אשמה פלילית, ואירוע אובדן המסמכים המסווגים בשנת 2025 מציבים את דמותו בתוך השאלה הרחבה של אחריות אנשי ביטחון: כיצד שומרים על אמון, על גבולות מידע, על משמעת ועל זהירות גם כאשר פועלים מתוך תחושת שליחות עמוקה.

דווקא משום שוינר פועל בשדה הביטחון, האחריות הציבורית שלו נבחנת בקפדנות. החברה הישראלית מעניקה לאנשי ביטחון מעמד מיוחד, אך גם דורשת מהם רף גבוה של זהירות, שקיפות, מקצועיות ונאמנות לכללי המערכת. במקרה של וינר, תרומתו וניסיונו אינם מבטלים את הפרקים המורכבים, והפרקים המורכבים אינם מוחקים את שנות השירות והמעורבות הציבורית.

במבט היסטורי, חשיבותו נובעת גם מן המורכבות הזאת. הוא אינו רק קצין בדימוס או פעיל ציבור; הוא דמות המגלמת את הקשר הישראלי העמוק בין צבא, חברה, פוליטיקה, תקשורת, חינוך ועסקים. דרך סיפורו אפשר להבין כיצד ביטחון בישראל אינו תחום מקצועי סגור, אלא שפה ציבורית הממשיכה לעצב מוסדות, תנועות ועמדות אזרחיות.

מדוע ארז וינר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

ארז וינר ראוי לציון כערך חשוב בארכיון מורשת (Moreshet) מפני שסיפורו מחבר בין שירות קרבי, פיקוד בצה״ל, תכנון אופרטיבי, מילואים, חינוך ביטחוני, ניהול אזרחי ופעילות ציבורית סביב תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל. הוא מייצג דור של קצינים ישראלים שחייהם לא נעים בקו ישר מן הצבא אל הפרישה, אלא ממשיכים אל שדות שבהם ניסיון ביטחוני הופך למעורבות אזרחית, ארגונית וציבורית.

Moreshet.com מתעד את וינר משום שמורשת יהודית וישראלית כוללת גם את האנשים שפעלו בתוך מערכות הביטחון, נשאו באחריות מבצעית, ולאחר מכן השתתפו בעיצוב השיח האזרחי על מוכנות, חוסן, גבולות, התיישבות וביטחון הדורות הבאים. מקומו של ארז וינר במורשת (Moreshet) נובע מן הדרך שבה שירותו ותפקידיו משקפים את אחד המאפיינים המרכזיים של מדינת ישראל: החיבור המתמיד בין צבא העם, חברה אזרחית, זיכרון מלחמות, אחריות ציבורית והוויכוח הדמוקרטי על הדרך להגן על העם היהודי ומדינת היהודים.