אליהו פרומצ'נקו

קורות חייו

נולד ליצחק פרומצ'נקו בעיירה פורחוב (Порхов) שבמחוז פסקוב שברוסיה. הוא נשא לאשה את שרה חנה לבית קופילוב. פרומצ'נקו החל בייצור ממתקים בביתו שברוסיה ופתח שם עסק בשנת 1918. בעקבות המהפכה הקומוניסטית ומלחמת האזרחים שבאה בעקבותיה עזב את רוסיה ועבר ללטביה. בשנת 1921 הקים פרומצ'נקו, יחד עם השותפים אליהו קופילוב ודוד מושביץ (מושיוב), מפעל לייצור שוקולד. בשנת 1925 התמזג המפעל עם מפעל שוקולד מקומי והוקמה חברת "לאימה" (אנ') בריגה בירת לטביה. המפעל הצליח והתרחב והעסיק בשנת 1930 כ-500 עובדים. מוצריו נמכרו בהצלחה בשוק המקומי ואף יוצאו למדינות רבות, בעיקר לצרפת, בריטניה, מצרים וארץ ישראל.

בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עלה פרומצ'נקו לארץ ישראל עם משפחתו והביא עמו מכונות ייצור, מומחים לשוקולד והון. באותה שנה רכשו פרומצ'נקו, קופילוב ומושביץ שטח ברמת גן, גייסו משקיעים נוספים והחלו בהקמת בית חרושת לממתקים. המיקום נבחר בגלל הקרבה לעיר תל אביב והימצאות השטח מחוץ לעיר, שאפשר למפעל להתרחב, במידת הצורך. באביב 1934 החל הייצור בבית החרושת.

בשנת 1937 חיסלו פרומצ'נקו ושותפיו את עסקיהם בלטביה. ממשלת לטביה קנתה את מפעל לאימה מידי השותפים ומיזגה אותו עם מפעל מתחרה. פרומצ'נקו הקים מפעל לממתקים וחנות גם בביירות, שאותם הצליח למכור לפני פרוץ מלחמת העצמאות.

פרומצ'נקו החליט על הקמת שיכון לעובדי עלית בסמוך לבית החרושת. המיזם כלל הקמת מאה דירות, צרכנייה ובית כנסת על שטח של 13 דונם בשכונת "תל בנימין" שברמת גן. במרץ 1951 החלה חלוקת הדירות הראשונות בשיכון. עם סיום הבנייה נמסר השטח לידי הקרן הקיימת לישראל. קופילוב, מבעלי עלית, תרם תרומה פרטית להקמת ספרייה בשיכון.

בשנת 1954 היה פרומצ'נקו שותף בהקמת בית החרושת "פרי-סוכר" בגבעתיים. בשנת 1956 הקימו בני הזוג פרומצ'נקו קרן לסיוע למשפחות שכולות. פרומנצ'נקו הקים בצפת את בית החרושת לסוכריות "שחל". במאי 1958 חנך פרומנצ'נקו את מפעל עלית לייצור קפה נמס בצפת. באותה שנה רכשה עלית את בית החרושת לממתקים "צ.ד." ברמת גן. בנוסף היה פרומצ'נקו שותף במפעל השימורים "פרימן" שפעל ברמת גן ושימש כמנהלו.

היה חבר בהנהלת התאחדות התעשיינים בישראל.

אליהו פרומצ'נקו נפטר בתל אביב בשנת 1961, ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק.

שני בניו, יעקב ואבא פרומצ'נקו, היו בעלי שליטה בעלית. הבן אבא פרומצ'נקו המשיך את ניהול החברה.

משפחתו הנציחה את שמו בשנת 1963 בתרומה של 250,000 לירות להרחבת הספרייה המרכזית של רמת גן. הספרייה עברה למשכנה החדש (ברחוב חיבת ציון) בשנת 1967 ונקראת על שמו. על שמו קראה עיריית צפת רחוב לזכרו. כמו כן נוסדה קרן פרסים על שמו מטעם התאחדות התעשיינים לתעשיינים מצטיינים.