רפאל איתן

רפאל איתן, שנודע כמעט לכל ישראלי בכינויו רפול, היה הרמטכ״ל ה־11 של צה״ל, לוחם פלמ״ח, מפקד צנחנים, אלוף פיקוד הצפון, ראש אג״ם, חבר הכנסת, שר החקלאות, השר לאיכות הסביבה וסגן ראש הממשלה. הוא נמנה עם הדמויות המזוהות ביותר עם דמות הצבר הלוחם: בן מושב תל עדשים, חקלאי, צנחן, טייס קל, דאון, נגר חובב ואיש צבא קשוח, ישיר, חסכוני במילים ובעל תפיסת משמעת נוקשה.

חייו של איתן משקפים פרקים מרכזיים בתולדות מדינת ישראל: דור הפלמ״ח, מלחמת העצמאות, הצנחנים של שנות החמישים, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, בניית ההגנה על גבול הצפון, הסכם השלום עם מצרים ופינוי סיני, מבצע אופרה בעיראק, מלחמת לבנון הראשונה, המעבר מן צבא לפוליטיקה, עליית מפלגות ימין חילוניות קטנות, והמאבק הישראלי המתמשך על ביטחון, חינוך, זהות, התיישבות וממלכתיות. דמותו הייתה מעוררת הערכה עמוקה וגם מחלוקת חריפה; אך אין ספק כי היה מן המפקדים ואנשי הציבור שהטביעו חותם עמוק על צה״ל ועל החברה הישראלית.

ילדות בתל עדשים ומשפחה של שומרים ועובדי אדמה

רפאל איתן נולד ב־11 בינואר 1929 במושב תל עדשים שבעמק יזרעאל, בשם רפאל קמינצקי, בן הזקונים של אליהו איתן ומרים לבית אורלוב. הוריו היו ממייסדי המושב. אביו, שעלה לארץ ישראל מאוקראינה, היה ממייסדי ארגון השומר, והבית שבו גדל נשא את רוח ההתיישבות העובדת, ההגנה העצמית, העבודה החקלאית והמשמעת האישית. אמו עלתה לארץ בראשית המאה ה־20 ועבדה בסג׳רה, שם הכירה את אביו.

בניגוד למיתוס שהשתרש לעיתים בציבור, מחקרים גנאלוגיים ועדויות מאוחרות הצביעו על כך ששני הוריו היו יהודים, ולא צאצאי סובוטניקים כפי שיוחס לו לעיתים. איתן עצמו לא מיהר להפריך את המיתוס, אולי משום שהתאים לתדמיתו כבן הארץ הקשה, הקרוב לאדמה ולמסורת השומרים. בפועל, משפחתו הייתה חלק מן העלייה הציונית העובדת ומן הגרעין שבנה את מושבי העמק.

ילדותו בתל עדשים הייתה קשורה בעבודה, טבע, נשק ומשמעת. אביו חינך את ילדיו בקפדנות, לימד את רפאל לירות כבר בגיל צעיר, והנחיל לו תפיסה של אחריות אישית וקשיחות. רפול חי במושב רוב חייו, וגם לאחר שהגיע לראש הפירמידה הצבאית והפוליטית המשיך לשאת את תדמית בן המושב: אדם של אדמה, עבודה, תיקון, כלי עבודה ופשטות חיצונית.

הפלמ״ח ומלחמת העצמאות

בשנת 1946, בגיל שבע־עשרה, הצטרף איתן לפלמ״ח. הוא הוכשר כלוחם במחלקת הסיור של הפלמ״ח, מחלקת משמרות, ולמד תחת מפקדים שהשפיעו עליו עמוקות. בשנת 1947 עבר הכשרה כמפקד כיתה. תקופה זו עיצבה את שפת הפיקוד שלו: הכרה בשטח, יוזמה, דוגמה אישית, תנועה מהירה ונכונות להוביל מלפנים.

במלחמת העצמאות לחם בשורות חטיבת הראל ובגדוד הרביעי. הוא השתתף בקרבות על הדרך לירושלים, בקרב הקסטל, בנבי סמואל ובקרב על מנזר סן סימון. בסן סימון נפצע קשה מכדור בראשו, אך המשיך בלחימה. הפציעה הזאת, כמו פציעות נוספות בהמשך חייו, נעשתה חלק מן התדמית הציבורית שלו כלוחם שאינו נסוג גם כאשר גופו נפגע.

לאחר ההפוגה הראשונה חזר לשירות, עבר קורס קצינים והתמנה לסגן מפקד פלוגה. כבר במלחמה הראשונה למד את מחיר הלחימה, את חשיבות הפיקוד הישיר ואת מרכזיות ירושלים והדרכים אליה בתודעת דור תש״ח. מבחינתו, הצבא לא היה מסלול קריירה רגיל אלא המשך טבעי של חיי ההתיישבות, השמירה והמאבק על הקמת מדינה.

הצנחנים, פעולות התגמול ועיטור העוז

לאחר מלחמת העצמאות חזר איתן למשקו בתל עדשים, אך שב לשירות קבע ומילואים בתפקידים שונים. בתחילת שנות החמישים עבר קורס צניחה, למד להטיס מטוסים קלים והשתלב בעולם הצנחנים המתפתח. הוא פיקד על פלוגה בגדוד 890, נפגש עם אריאל שרון, והפך לאחד ממפקדי השדה הבולטים של יחידות הצנחנים בשנותיהן המכוננות.

בפשיטה על משטרת כונתילה ב־28 באוקטובר 1955 הסתער איתן בראש אנשיו, תוך טיפוס על צוק תלול מול אש אויב, וחיסל עמדת ירי שעיכבה את התקדמות הכוח. על מעשה זה קיבל צל״ש רמטכ״ל, שהוסב לאחר מכן לעיטור העוז. זמן קצר אחר כך, בדצמבר 1955, נפצע קשה בפעולת כנרת, ובניתוח הוצאו מגופו כדורים ורסיסים.

במבצע קדש, בשנת 1956, פיקד רפול על גדוד הצנחנים 890 בצניחה ממזרח למעבר המיתלה, הצניחה הקרבית הראשונה בתולדות צה״ל. הצניחה והקרבות בסיני ביססו את מקומו כמפקד צנחנים מוביל. הוא היה חלק מדור מפקדים שהפך את הצנחנים לסמל של יוזמה, תעוזה, ניידות והובלה אישית.

מפקד הצנחנים, מלחמת ששת הימים והפציעה בסיני

לאחר מבצע קדש המשיך איתן להתקדם בצה״ל. הוא למד בפו״ם, שימש סגן מפקד חטיבת הצנחנים, יצא ללימודים בבית הספר לפיקוד ומטה של המארינס בארצות הברית, שימש ראש ענף מבצעים במטה הכללי, למד במחזור הראשון של המכללה לביטחון לאומי, ובמאי 1964 התמנה למפקד חטיבת הצנחנים הסדירה.

איתן היה גם איש דאייה וטיסה. בשנת 1966 קבע שיא ישראלי בדאייה, כאשר דאה ממנחת מגידו לעבר אילת. תחביביו — טיסה, דאייה, נגרות ועבודה חקלאית — חיזקו את דמותו כאיש פעולה בעל מיומנות מעשית, לא רק כמפקד מטה.

במלחמת ששת הימים פיקד, בדרגת אלוף־משנה, על חטיבת הצנחנים שלחמה תחת אוגדת ישראל טל בפתחת רפיח וברצועת עזה. במהלך הקרבות התבשר על נפילת בן אחיו, מפקד פלוגה בגדוד 890. ביום הרביעי למלחמה נפצע קשה בראשו במבואות רומני שבצפון מערב סיני. בבית החולים בבאר שבע הוצאו מראשו הכדור וכן רסיסים שנותרו מפציעתו במלחמת העצמאות. גם לאחר פציעה זו חזר לשירות ולתפקידי פיקוד מרכזיים.

הבקעה, קצין צנחנים ראשי וגבול הצפון

לאחר מלחמת ששת הימים מונה איתן למפקד חטיבת הבקעה וניהל את הלחימה בגזרה זו, שכללה מרדפים אחר חוליות שחדרו מעבר הירדן. במרץ 1968 פיקד על כוח בפעולת כראמה. גזרת הבקעה הייתה באותן שנים אחד ממוקדי המאבק בחדירות ובטרור, ואיתן התנסה בה במרדפים, סיכול ופעולה רצופה על גבול ארוך ומורכב.

ביוני 1968 מונה לקצין צנחנים ראשי, ובינואר 1969 הועלה לדרגת תת־אלוף עם הקמת מפקדת קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי. בתפקידו זה פיקד על מבצע תשורה בדצמבר 1968, פשיטה על שדה התעופה הבינלאומי בביירות והשמדת מטוסי נוסעים של חברות תעופה לבנוניות. הוא השתתף גם בפשיטה על האי גרין ונשלח לבחון את יכולת הלוחמים הכורדים בעיראק להרחיב את מאבקם.

בשנת 1972 מונה למפקד עוצבת געש, אוגדה 36. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ב־6 באוקטובר 1973, הוזרמה אוגדתו לרמת הגולן והייתה חלק מרכזי בבלימת ההתקפה הסורית. אוגדה 36 התמקדה בגזרה הצפונית של הרמה, ולאחר מכן השתתפה במעבר למתקפה ובהבקעה אל המובלעת הסורית. לאחר המלחמה פיקד איתן על כוחות צה״ל במלחמת ההתשה במובלעת.

אלוף פיקוד הצפון, הגדר הטובה וראש אג״ם

באוקטובר 1973 הוענקה לאיתן דרגת אלוף, ובאפריל 1974 מונה לאלוף פיקוד הצפון. בתקופה זו התמודד צה״ל עם מציאות מורכבת בגבול לבנון, על רקע מלחמת האזרחים הלבנונית, פעילות אש״ף ויחסי ישראל עם כוחות נוצריים בלבנון. איתן היה בין מי שעיצבו את הקשר עם גורמים נוצריים בלבנון ואת הקמת הגדר הטובה, שדרכה התקיימו קשרי סיוע, טיפול רפואי, מסחר מוגבל ומגעים אזרחיים וצבאיים.

בסוף 1976 נפגש בחשאי עם בשיר ג׳ומאייל, מנהיג הפלנגות בלבנון, על סטי״ל של חיל הים במפרץ ג׳וניה. הקשרים הללו היו חלק מתפיסה ישראלית רחבה יותר של יצירת עומק ביטחוני והשפעה בלבנון, אך הם גם נשאו סיכונים מדיניים ומוסריים שהתבררו לימים במלוא מורכבותם.

באוגוסט 1977 מונה איתן לראש אג״ם ולסגן הרמטכ״ל. בתפקיד זה היה מעורב במבצע ליטני בשנת 1978, שנועד לפגוע בתשתיות אש״ף בדרום לבנון לאחר פיגוע כביש החוף. ערב היציאה למבצע הקריא לחיילים את שירו של חיים נחמן ביאליק על השחיטה, והשווה בין זיכרון הפוגרומים לבין פגיעות הטרור בישראל. בכך ביטא את החיבור שהתקיים אצלו בין ביטחון ישראל לבין זיכרון יהודי היסטורי.

הרמטכ״ל ה־11 של צה״ל

ב־16 באפריל 1978 מונה רפאל איתן לרמטכ״ל, בהמלצת שר הביטחון עזר ויצמן, והחליף את מוטה גור. כהונתו נמשכה חמש שנים ושלושה ימים, הארוכה ביותר בתולדות הרמטכ״לים של צה״ל. כבר בראשית כהונתו התבלט בקו של משמעת, חסכנות, סדר ויעילות. הוא הורה לחזור לחבוש כומתות על הראש, לאסוף תרמילים לאחר מטווחים, להשוות את צבע מדי החיילות למדי החיילים, וצמצם משמעותית את להקות צה״ל.

הצעדים האלה נתפסו לעיתים כסמלים קטנים, אך מבחינת איתן הם ביטאו תפיסת עולם. צבא אינו רק מערכת נשק; הוא מערכת של הרגלים, סדר, דוגמה אישית, אחריות וחסכנות. רפול האמין כי משמעת יומיומית מייצרת חוסן בשעת מלחמה, וכי צבא אחרי טראומת מלחמת יום הכיפורים חייב לחזור לבסיסי פיקוד ברורים.

בתקופתו המשיך צה״ל לפעול נגד יעדי מחבלים בלבנון בפשיטות, תקיפות אוויריות ופעולות מיוחדות. איתן גם פיקד כרמטכ״ל על פריסת צה״ל מחדש במסגרת השלום עם מצרים והחזרת חצי האי סיני, לרבות פינוי והריסת ימית באפריל 1982. מבחינה היסטורית, הוא היה הרמטכ״ל שנדרש גם להפעיל כוח בלבנון ובעיראק וגם לבצע נסיגה ופינוי יישובים במסגרת הסכם שלום.

נערי רפול ותוכנית תלפיות

אחד המפעלים המזוהים ביותר עם כהונתו כרמטכ״ל היה פרויקט חיילי מקא״ם, שנודעו בציבור בשם נערי רפול. במסגרת זו גויסו צעירים משולי החברה הישראלית לצה״ל מתוך מטרה לשלבם במסגרת צבאית, להעניק להם הכשרה, משמעת, השלמת השכלה והזדמנות להשתלבות אזרחית. איתן ראה בצבא מוסד ביטחוני, אך גם מוסד חברתי שמסוגל לפתוח דרך לצעירים שהמערכת האזרחית כשלה מולם.

המפעל הזה נבע מתפיסה עמוקה של צה״ל ככור היתוך וכבית ספר לאזרחות ישראלית. הוא לא היה חף מקשיים, ביקורות וכישלונות נקודתיים, אך הוא ביטא אמונה כי גם נערים שנדחקו לשוליים יכולים למצוא בצבא מסגרת של ערך, אחריות והתקדמות. עד היום הכינוי נערי רפול מזוהה עם ניסיון להשתמש בשירות הצבאי כמסלול תיקון חברתי.

לצד זאת קיבל איתן את הצעתם של פרופסור פליקס דותן ופרופסור שאול יציב להקים את תוכנית תלפיות. התוכנית נועדה לאתר צעירים בעלי יכולת מדעית גבוהה, להכשירם במסגרת משולבת של מדע, צבא ומחקר, ולשלבם ביחידות מחקר ופיתוח בצה״ל ובתעשיות הביטחוניות. תלפיות הפכה לאחת מתוכניות העילית החשובות בישראל וחיברה בין ביטחון, מדע, טכנולוגיה ומנהיגות.

מבצע אופרה והדוקטרינה של מניעת איום קיומי

ביוני 1981, בתקופת כהונתו של איתן כרמטכ״ל, יצאה ישראל למבצע אופרה, תקיפת הכור הגרעיני אוסיראק בעיראק. המבצע אושר בידי הממשלה בראשות מנחם בגין, ובוצע על ידי חיל האוויר. איתן, כרמטכ״ל, היה אחראי על הכנת הצבא ועל מימוש ההחלטה המבצעית. התקיפה עוררה גינויים בינלאומיים בשעתה, אך לימים נעשתה אחד הסמלים הבולטים של תפיסת הביטחון הישראלית של מניעת יכולת גרעינית מאויבים מוצהרים.

העובדה שהמבצע התרחש זמן קצר לאחר נפילת בנו, יורם איתן, טייס חיל האוויר שנהרג בתאונת אימונים במאי 1981, העניקה לפרק זה ממד אישי כבד. איתן המשיך בתפקידו ובאחריותו הלאומית גם בתוך אבל משפחתי קשה. דמותו הציבורית הקשוחה הסתירה לעיתים את המחירים האישיים שגבה ממנו השירות הצבאי הארוך.

מבצע אופרה היה חלק מתמונה רחבה יותר של כהונתו: רמטכ״ל המוכן להשתמש בכוח רחוק ומדויק כאשר הוא מזהה איום אסטרטגי, אך גם רמטכ״ל הפועל בתוך מערכת מדינית שבה ההחלטה הסופית נתונה לממשלה. הפרק הזה ממחיש את מקומו בצומת שבין פיקוד צבאי, מודיעין, טכנולוגיה, מדיניות ואחריות לאומית.

מלחמת לבנון הראשונה וסברה ושתילה

מלחמת לבנון הראשונה הייתה הפרק הקשה והמעורר ביותר במחלוקת בכהונתו של איתן כרמטכ״ל. לאחר ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב, ביוני 1982, והירי מלבנון לעבר יישובי הצפון, יצא צה״ל למבצע שלום הגליל. מטרותיו הראשונות כללו הרחקת אש״ף מגבול הצפון ופגיעה בתשתיותיו בלבנון, אך המערכה התרחבה במהירות אל עומק לבנון ועד ביירות.

במישור הצבאי השיג צה״ל הישגים משמעותיים, ובהם פגיעה קשה במערך הסורי בלבנון והדיפת אש״ף מבסיסיו העיקריים. לצד זאת התרחשו כשלים, אבדות, הסתבכות מדינית וירידה בתמיכה הציבורית ככל שהמלחמה התארכה. הקרב בסולטאן יעקוב, השהייה בביירות והשהות הארוכה בלבנון הפכו את המלחמה לאחד האירועים המעצבים והטראומטיים בחברה הישראלית.

בספטמבר 1982 ביצעו כוחות הפלנגות הנוצריות את הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה לאחר רצח בשיר ג׳ומאייל. ועדת כהן קבעה כי צה״ל לא היה מעורב ישירות בטבח, אך הטילה אחריות על דרגי הפיקוד והמדיניות שלא מנעו את הסכנה הצפויה. לגבי איתן קבעה הוועדה כי הייתה לו אחריות כמפקד הצבא, אך לא המליצה על הדחתו משום שעמד ממילא לסיים את כהונתו. פרק זה נותר חלק בלתי נפרד מן הערכת כהונתו: לצד הישגי פיקוד ובניין צבא, הוא מציב שאלות קשות של אחריות, שיקול דעת ופיקוח על בעלי ברית בשטח מלחמה.

סיום השירות הצבאי והמעבר לפוליטיקה

ב־19 באפריל 1983 סיים רפאל איתן את כהונתו כרמטכ״ל. הוא המליץ למנות את אביגדור בן־גל כמחליפו, אך לתפקיד מונה משה לוי. לאחר פרישתו המשיך להתנדב לשירות מילואים כטייס במשימות קישור ומודיעין, וקיבל דרגת ייצוג של רב־סרן. גם אחרי עשרות שנות פיקוד, הקשר המעשי לטיסה ולשטח נותר חלק מזהותו.

זמן קצר לאחר פרישתו נכנס לפוליטיקה. תחילה היה קשור לחוג עין ורד ולחוגי ארץ ישראל השלמה בהתיישבות העובדת, ולאחר מכן הקים את מפלגת צומת. הוא הציג קו ביטחוני ומדיני ימני ונוקשה, לצד עמדות חילוניות וליברליות יחסית בנושאי דת ומדינה, ביקורת על כפייה דתית, תמיכה בגיוס בני ישיבות, רצון לפשט בירוקרטיה, אהדה לכלכלת שוק ועניין בנושאי סביבה וחיסכון במשאבים.

דמותו הפוליטית נשענה על התדמית שנבנתה לו בצבא: איש ישר, קשוח, פשוט, לא מלוטש, קרוב לאדמה ולא נבהל מעימות. סגנון הדיבור הישיר שלו משך תומכים רבים, אך גם הוליד אמירות חריפות ופוגעניות שעוררו ביקורת קשה. במובן זה, רפול הפוליטיקאי היה המשך של רפול המפקד: כוח משיכה אישי גדול, שפה בלתי מתפשרת, ולעיתים קושי להפריד בין חדות לבין הקצנה.

צומת, הכנסת והממשלה

איתן נבחר לכנסת ה־11 במסגרת התחיה־צומת, ובהמשך הנהיג את צומת כמפלגה עצמאית. בכנסת ה־12 כיהן כשר החקלאות בממשלת יצחק שמיר בשנים 1990–1991. החקלאות התאימה לדמותו הציבורית ולאורח חייו: בן מושב, עובד אדמה ואדם שראה בעבודה חקלאית חלק מן היסוד הציוני של המדינה.

לקראת בחירות 1992 הפכה צומת למפלגה המזוהה כמעט לחלוטין עם דמותו. היא זכתה להישג יוצא דופן של שמונה מנדטים. רבים מתומכיה נמשכו ליושרה שיוחסה לו, לעברו כרמטכ״ל, לתוכניות החינוכיות שהוביל בצה״ל, לעמדותיו הביטחוניות, לתמיכתו בחילוניות מדינתית ולרצונו לשנות את שיטת הממשל. איתן בחר שלא להצטרף לממשלת יצחק רבין, אך בהמשך סיעתו התפצלה, וחלק מחבריה תמכו בממשלת רבין ובהסכם אוסלו ב׳.

בשנת 1996 רצה צומת במסגרת רשימת הליכוד־גשר־צומת בראשות בנימין נתניהו. לאחר ניצחון נתניהו מונה איתן לשר החקלאות והשר לאיכות הסביבה וכן לסגן ראש הממשלה. תפקיד השר לביטחון פנים, שיועד לו, לא ניתן לו בשל חקירה משפטית שנגעה לשימוש במידע ממאגרי צה״ל; ההליך הסתיים ללא הרשעה בעבירה. כהונתו האחרונה בממשלה הייתה משמעותית פחות מבחינה ציבורית, ובבחירות 1999 לא עברה צומת את אחוז החסימה.

חיים אישיים, ספרים ומוות באשדוד

בינואר 1952 נשא איתן לאישה את מרים, שהכיר עוד בילדותו בתל עדשים. לשניים נולדו חמישה ילדים: יוחנן, שנפטר בילדותו מהתקף אסתמה; יורם, טייס חיל האוויר שנהרג בתאונת אימונים בשנת 1981; רותי, גליה ונורית. בשנת 1996 התגרש ממרים ונישא לעפרה מאירסון, מנהלת פנימיית אהבה ופעילת שמאל. לאחר מותו תיארה מאירסון צד פגיע יותר בדמותו וטענה כי מאחורי התדמית הקשוחה נשא טראומות מן השירות הצבאי.

איתן פרסם ספרים ובהם רפול — סיפור של חייל, שנכתב עם דב גולדשטין, מצנח רביעי נפתח, ובונים פה נמל — מכתבים מסבא נודניק. הספרים והכתיבה המאוחרת שלו שיקפו את סגנונו: ישיר, מעשי, אישי, קשור בצבא, במשפחה, בעבודה ובבניין הארץ.

ב־23 בנובמבר 2004 הגיע לנמל אשדוד, שם עבד במסגרת פרויקט הקמת נמל היובל והיה אחראי על הקמת שובר הגלים. במהלך בדיקת נזקי סערה על המזח פגע בו ככל הנראה גל גדול, העיף אותו לים והוא טבע. גופתו נמשתה מן המים בידי אנשי חיל הים. הוא נקבר למחרת בתל עדשים. סביב נסיבות מותו פורסמו שאלות וספקות, אך ההסבר המקובל הוא שנהרג בתאונת טביעה במהלך עבודתו בנמל.

הנצחה והשפעה מתמשכת

לאחר מותו נקראו על שמו פרויקטים ומוסדות בישראל. הנמל שבו מצא את מותו נקרא נמל איתן. קטע בכביש 60 באזור תל עדשים ונוף הגליל נקרא על שמו. בסיס האימונים של חטיבת הצנחנים נקרא מחנה איתן, וכן נקראו על שמו מוסדות חינוך, רחובות, תחנת הרכבת עפולה ומיזמים חברתיים.

גרעין איתן של ארגון מעשה הוקם כמסלול התנדבות לצעירים מן הפריפריה הגאוגרפית והחברתית, ברוח הדגש של רפול על שילוב צעירים במסגרת של אחריות, שירות ותרומה. עמותת רפול יזמה מלגות, פרסים, אתר מבקרים בתל עדשים ומיזמי מחקר וחינוך בתחומי התיישבות וביטחון. במצפה רמון פועלת מכינה קדם־צבאית הנושאת את שמו ופונה לנוער מן הפריפריה החברתית־כלכלית.

ההנצחה הזאת מדגישה כי זכרו של רפול אינו מצטמצם לרמטכ״ל או לפוליטיקאי. הוא נזכר גם כסמל לחינוך דרך שירות, לקשר בין צבא לחברה, לאחריות אישית, לחסכנות, לעבודה פיזית, להתיישבות ולשילוב בני נוער. דמותו נותרה מורכבת: נערצת על ידי רבים, שנויה במחלוקת אצל אחרים, אך בלתי ניתנת להוצאה מן הסיפור הישראלי.

מדוע רפאל איתן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

רפאל איתן ראוי לציון כערך חשוב בארכיון מורשת (Moreshet) מפני שהוא מגלם פרק מרכזי במורשת הביטחון, ההתיישבות והחברה של מדינת ישראל. הוא היה בן דור הפלמ״ח, לוחם מלחמת העצמאות, ממפקדי הצנחנים הבולטים, מפקד ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, אלוף פיקוד הצפון, הרמטכ״ל שהוביל את צה״ל בתקופה של הסכם שלום, פעולה אסטרטגית בעיראק ומלחמה בלבנון, ואיש ציבור שפעל בתחומי חקלאות, סביבה, חינוך ושירות לאומי.

Moreshet.com מתעד את איתן משום שמורשת יהודית וישראלית כוללת גם דמויות קשות, מעשיות ומורכבות, שהשפעתן ניכרת במוסדות, בצבא, בחינוך ובפוליטיקה. מקומו של רפאל איתן במורשת (Moreshet) נובע מן השילוב בין פלמ״ח, צנחנים, פיקוד צבאי, אחריות לביטחון ישראל, פרויקטים חברתיים כמו נערי רפול, ייסוד תוכנית תלפיות, פעילות ציבורית ומורשת של עבודה, משמעת, אדמה ושירות. הבנת דמותו מסייעת להבין את ישראל של דור המייסדים הלוחמים ואת המעבר שלה ממאבק קיום אל חברה המתמודדת עם כוח, אחריות, חינוך וזיכרון.