עוזי עילם

עוזי עילם, שנולד בשם עוזי טרכטנברג ב-19 במאי 1934, הוא תת-אלוף (בדימוס), מפקד צנחנים, מהנדס ומנהל מדעי, שמילא תפקידים מרכזיים בעיצוב יכולותיה הביטחוניות והטכנולוגיות של ישראל. הוא פיקד בשדה הקרב, השתתף בהקמת מסגרות מחקר ופיתוח בצה״ל, עמד בראש הוועדה לאנרגיה אטומית וניהל במשך יותר מעשור את המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון. דרכו מחברת בין רוח הלחימה של דור המדינה לבין בנייתה של ישראל כמעצמה של חדשנות ביטחונית.

מן הקיבוץ אל הצנחנים

עילם גדל בקיבוץ תל יוסף. לאחר לימודיו התיכוניים הצטרף למסלול הצבאי, עבר הכשרה כמדריך בגדנ״ע וקורס קצינים, וב-1954 התנדב לצנחנים. הוא השתתף בפעולת התגמול ״חץ שחור״ ברצועת עזה, נפצע במהלך הלחימה וקיבל צל״ש הרמטכ״ל, שהוסב לימים לעיטור העוז, על אומץ לבו ועל האופן שבו לחם ופיקד.

ב-1955 נמנה עם מקימי סיירת הצנחנים בפיקוד מאיר הר-ציון. בהמשך פיקד על פלוגה, שימש קצין מודיעין של חטיבת הצנחנים בפיקוד אריאל שרון, ופיקד על פלוגה בגדוד הנח״ל המוצנח במלחמת סיני. תפקידים אלה עיצבו את סגנון מנהיגותו: שילוב בין יוזמה מבצעית, חשיבה טכנולוגית ויכולת להוביל אנשים בתנאים קשים.

מהנדס ומפקד בשנותיה המעצבות של ישראל

לאחר שחרורו מצה״ל ב-1957 השלים עילם לימודי הנדסת מכונות בטכניון, ולאחר מכן תואר שני בחקר ביצועים. הוא לימד באוניברסיטה העברית בירושלים והחל לימודי מנהל עסקים באוניברסיטת סטנפורד. עם שובו לישראל ניהל את הייצור במפעל אמנור בבית שמש, ולאחר מכן חזר לשירות הצבאי בתפקידי חימוש, טכנולוגיה ופיקוד.

במלחמת ששת הימים פיקד על גדוד 71 בחטיבה 55 בקרב על ירושלים. לאחר שחרור העיר העתיקה היה, על פי המקורות, הראשון שתקע בשופר ליד הכותל המערבי, עוד לפני הרב הראשי שלמה גורן. לצד הסמל הלאומי שנחרת בזיכרון, עיקר תרומתו באותה תקופה היה מקצועי ומבצעי: הוא שילב ניסיון של מפקד חי״ר עם הבנה עמוקה של אמצעי לחימה, מיגון ותכנון מערכות.

ב-1968 הצטרף לצוות בראשות אברהם אדן, שבחן דרכים להתגוננות לאורך תעלת סואץ. עילם ייצג בו את צורכי חיל הרגלים ואת ההיבטים הטכנולוגיים; עבודת הצוות תרמה לגיבוש התפיסות שהובילו להקמת קו בר-לב. בהמשך שימש סגן מפקד ומפקד חטיבת הבקעה, ראש מחלקת אג״ם-אמל״ח, וסגן ראש היחידה למחקר ופיתוח.

הובלת המחקר והפיתוח הביטחוני

שלושה ימים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בשנת 1973, מונה עילם לראש יחידת המחקר והפיתוח בצה״ל והצטרף למטה הכללי. במהלך המלחמה השתתף בניהול המערכה במוצב הפיקוד העליון. לאחר שירותו הצבאי לימד מנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, אך ניסיונו כמפקד וכמהנדס המשיך להשפיע על האופן שבו ראה את הקשר בין מדע, תעשייה, מדינה וביטחון.

בינואר 1976 מונה למנכ״ל הוועדה לאנרגיה אטומית, תפקיד שבו כיהן עד 1985. אחר כך, בין 1986 ל-1997, שימש המדען הראשי של מערכת הביטחון וראש מפא״ת. במסגרת זו היה אחראי לקידום מחקר, פיתוח ותשתיות טכנולוגיות, ולפיתוח מערכות נשק ויכולות הגנה בעלות חשיבות למדינת ישראל. תפקידו לא התמצה בניהול פרויקטים: הוא פעל במרחב שבו רעיונות מדעיים הופכים ליכולת לאומית, ובו שיתוף הפעולה בין צה״ל, מערכת הביטחון, התעשייה והאקדמיה מייצר יתרון אסטרטגי.

לאחר מכן עמד בראש משלחת משרד הביטחון במערב אירופה, שישבה בפריז, בשנים 1998–2001. בתפקיד זה עסק גם בחיזוק קשרים טכנולוגיים וביטחוניים בין ישראל למדינות אחרות. בין ההוקרות שקיבל נמנים אות הצטיינות ממשרד הביטחון של סינגפור על תרומתו לפיתוח הקשרים הטכנולוגיים בין המדינות, פרס רבין-בראון על תרומה לקשרים הטכנולוגיים בין ישראל לארצות הברית, ופרס ביטחון ישראל על מפעל חיים בשנת 2002.

כתיבה, מחקר ושימור הניסיון

עם פרישתו משירות המדינה הצטרף כחוקר בכיר למכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב. הוא השתתף בדיונים ציבוריים ומקצועיים בנושאי ביטחון, טכנולוגיה, טרור, אירופה, יצוא ביטחוני ויחסי ישראל עם שותפותיה. במקביל היה מעורב בגופים ציבוריים בתחומי המחקר והפיתוח, ההגנה מפני טילים, המוזיקה והאופרה.

ספרו האוטוביוגרפי קשת עילם: הטכנולוגיה המתקדמת – סוד העוצמה הישראלית, שראה אור ב-2009, תיאר מבפנים את התפתחות המחקר והפיתוח הביטחוני בישראל. התרגום האנגלי, Eilam’s Arc: How Israel Became a Military Technology Powerhouse, יצא ב-2011 בהוצאת Sussex Academic Press. בספרים ובכתיבתו המאוחרת יותר עסק גם במלחמת יום הכיפורים ובסוגיות ביטחוניות באמצעות ספרי עיון ורומנים, בהם עדות מן הבור, משולש קליפורניה, מלכודת בפריז, סייבר בסינגפור, נתיב הדמים, פשיטה לילית, עשן לבן בוותיקן ומחול הדבורים.

הערך של כתיבתו אינו רק אישי. היא משמרת עדות של מי שעבר בין חזיתות, מטות, מעבדות ומוסדות מדינה, ומאפשרת לקוראים להבין כיצד נבנתה בהדרגה התשתית האנושית והארגונית שעליה נשענת העוצמה הטכנולוגית הישראלית.

מדוע עוזי עילם ראוי לציון כערך חשוב במורשת

עוזי עילם ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שפעל בצמתים שבהם עוצבו הביטחון, המדע והטכנולוגיה של מדינת ישראל: כמפקד צנחנים במלחמות ובפעולות התגמול, כאחד ממקימי מסגרות מחקר ופיתוח, כמנכ״ל הוועדה לאנרגיה אטומית וכמי שהוביל את מפא״ת במשך שנים מרכזיות. השפעתו ניכרת לא רק בתפקידים שנשא, אלא גם במערכות, בקשרים המקצועיים ובתרבות החדשנות שסייע לבסס.

מורשתו כוללת גם את המחויבות להעביר ניסיון לדורות הבאים. באמצעות ספריו, מחקריו ועבודתו הציבורית הפך פרקים מורכבים בתולדות הביטחון והטכנולוגיה הישראליים לידע נגיש יותר. לכן מקומו ב-Moreshet.com הוא כחלק מסיפור רחב על אנשים שבנו את מוסדות המדינה, הגנו על חייה ועל עצמאותה, והפכו ידע מדעי וארגוני לנכס לאומי בעל משמעות גם מעבר לישראל.