עודד בורלא

עודד בורלא (1915–2009) היה סופר, משורר, מאייר וצייר ישראלי, שיצירתו העניקה לספרות הילדים העברית עולם עשיר של משחק, הפתעה והומור. בעלי החיים שבסיפוריו מדברים, מסתבכים ומגלים נקודות מבט בלתי צפויות, והעברית עצמה נעשית חומר שאפשר לשחק בו. בורלא התייחס לדמיון הילדי בכבוד: הוא לא מיהר לתקן את המוזר או להסביר כל דבר, אלא אפשר לקורא ליהנות מן האפשרויות שהסיפור פותח.

שורשים ספרותיים ועין של צייר

בורלא נולד בירושלים, בנו של הסופר יהודה בורלא ובן למשפחה בעלת שורשים ספרדיים בעיר. חלק מילדותו עבר בדמשק, שבה עסק אביו בחינוך עברי, ובהמשך למד בארץ במסגרות שונות ובהן מקוה ישראל ובצלאל. החיבור בין ספרות, ציור וחינוך נעשה מרכיב מתמשך בעבודתו.

בשהותו בארצות הברית עסק, בין היתר, בהוראת עברית ובאמנות. בראשית שנות החמישים עבד גם בשידור העברי של קול אמריקה. לאחר שובו לישראל המשיך לצייר, ללמד ולעצב. הרקע החזותי הזה ניכר ביצירתו לילדים: דמות, מחווה וצורה חשובות לא פחות מן המשפט המספר עליהן.

מכתבים שהפכו לספרות

ספרו הראשון, "מכתבים לליאורה", ראה אור ב-1960, כשהיה בן ארבעים וחמש. מקורו במכתבים שכתב לאחייניתו בזמן שהותו בארצות הברית. תחילתו בשיחה ממשית עם ילדה מאירה משהו בגישתו: הכתיבה יכולה לצמוח מקשר אישי, מסקרנות משותפת ומהנאה מן האפשרות להפתיע זה את זה.

מכאן התפתח מפעל רחב של ספרי ילדים, שרבים מהם גם אייר. סיפוריו מציגים בעלי חיים במצבים משונים, משחקי לשון וסדרי עולם שאינם מובנים מאליהם. ההומור נשען לעיתים על היגיון המתקדם בעקביות דווקא אל תוצאה בלתי אפשרית, וכך מעניק לילד גם צחוק וגם חופש מחשבה.

אמנות שמגיעה אל ילדים

בורלא כתב גם לטלוויזיה, ובה בין השאר "רגע עם דודלי", ולעיתונות ילדים. השילוב בין מילים, איור ומדיומים נוספים הרחיב את המפגש עם יצירתו מעבר למדף הספרים. הוא גם ביקר בבתי ספר, קרא מסיפוריו והציג אותם בפני ילדים, והפך את הספר למפגש חי עם יוצר.

אחד מהישגיו הוא מתן מקום לאיגיון בספרות העברית לילדים. בעולם הזה אפשר לבחון את הכללים, לשנות את נקודת המבט ולהכיר בכך שדמיון הוא דרך בעלת ערך לפגוש את המציאות. המבט האוהב בטבע וביצוריו מחבר את המשחק הלשוני לקשב למה שסביבנו.

מדוע עודד בורלא ראוי לציון כערך חשוב במורשת

בורלא ראוי למקומו באתר מורשת (Moreshet), בכתובת Moreshet.com, מפני שהרחיב את חירותה ואת עושרה של הילדות בשפה העברית. הוא חיבר מסורת משפחתית ספרותית עם אמנות חזותית וקול מקורי משלו. ספריו מזכירים כי מורשת תרבותית נוצרת גם מן הרגע שבו ילד צוחק, מדמיין ומגלה ששפתו יכולה להכיל עולם גדול מן המוכר לו.