עג'מי (סרט)

עג'מי הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 2009, שנכתב ובוים בידי ירון שני וסכנדר קובטי. הסרט מתרחש בשכונת עג'מי ביפו ומציג את חייהם של צעירים מוסלמים, נוצרים ויהודים בתוך מציאות של עוני, אלימות, נאמנויות משפחתיות, אהבה, פחד ותקווה. ייחודו אינו רק בנושא שבו הוא עוסק, אלא גם בדרך שבה הוא מספר אותו: חמישה סיפורים השזורים זה בזה, מוצגים שלא לפי הסדר הכרונולוגי, ומוארים מחדש מנקודות מבט שונות.

הסרט נוצר לאחר ששני וקובטי הכירו בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים, שם עבדו יחד על פרויקט קצר שעסק בשכונת עג'מי. במשך יותר משבע שנים הם פיתחו את התסריט, ביימו סדנאות משחק והכינו צוות שכלל שחקנים חסרי ניסיון, ובהם תושבים אמיתיים של השכונה. התוצאה היא יצירה קולנועית בעלת תחושה תיעודית חזקה, אך גם מבנה דרמטי מורכב ומדויק.

שכונה אחת, חמישה סיפורים

העלילה נפתחת סביב עומר, צעיר מוסלמי יפואי שמשפחתו נקלעת לסכסוך דמים עם משפחת פשע בדואית לאחר שבן משפחתו פצע אדם שדרש דמי חסות. כדי לשלם את הסכום שנדרש להסדרת הסכסוך, עומר פונה לעסקת סמים. במקביל הוא מאוהב בבתו של אבו אליאס, מסעדן נוצרי עשיר ובעל קשרים בעולם הפשע.

מסיפורו של עומר מתפצלים קווים עלילתיים נוספים. מאלכ, נער פלסטיני מנאבלוס, עובד במסעדתו של אבו אליאס ומנסה להשיג כסף לניתוח של אמו. בינג', טבח במסעדה, חולם לעזוב את השכונה ולעבור לנווה צדק עם חברתו היהודייה, אך מסתבך בפרשת סמים. דנדו, שוטר יהודי המשרת ביפו, נאבק בפשיעה ובו בזמן מתמודד עם היעלמותו של אחיו, חייל בצה״ל. נסרי, אחיו הצעיר של עומר, משמש בחלקים מן הסרט כמספר, וסיפורו מקבל גם צורה של קומיקס מאויר מעשה ידי אמן הקומיקס מיש רוזנוב.

הסרט בנוי מחמישה פרקים, והמעברים ביניהם מדלגים קדימה ואחורה בזמן. אירוע שנראה בתחילה באופן אחד מקבל משמעות חדשה כאשר הוא מוצג מנקודת מבט אחרת. המבנה הזה אינו תרגיל צורני בלבד: הוא מדגיש כיצד אנשים שונים חווים את אותה שכונה ואת אותם אירועים באופן שונה, וכיצד פחד, שמועות ואי־הבנות עלולים להניע מעגלים של אלימות.

קולנוע שנולד מתוך המקום

אחד מהישגיו הבולטים של עג'מי הוא החיבור בין יצירת קולנוע מקצועית לבין השתתפותם של אנשים מן הקהילה המתוארת. רבים משחקני הסרט לא היו בעלי ניסיון קודם, וחלקם היו תושבי עג'מי במציאות. סכנדר קובטי עצמו מופיע בסרט בתפקיד בינג'. הבחירה הזאת מעניקה לדיאלוגים, לתנועות וליחסים בין הדמויות טבעיות שאינה נשענת רק על משחק מסוגנן.

השפות בסרט הן חלק בלתי נפרד מהעולם שהוא מתאר. הדמויות הערביות מדברות ערבית בינן לבין עצמן, הדמויות היהודיות מדברות עברית, ובמפגשים בין הקבוצות מתקיימת תנועה טבעית בין שתי השפות. כך הופך הסרט את הרב־לשוניות של יפו לחלק מן הדרמה היומיומית, ולא רק לסימן חיצוני של זהות.

לצד האלימות והפשיעה, הסרט מעניק מקום לחברות, לאהבה, לדאגה למשפחה ולחסד אנושי. הוא אינו מציג את תושבי השכונה כקבוצה חד־ממדית, אלא בונה דמויות בעלות רצונות, חולשות ומערכות יחסים מורכבות. בכך הוא מאפשר לצופים להכיר מרחב חברתי שלעתים קרובות הופיע בתקשורת בעיקר דרך דימויים של סכנה או עימות.

הכרה בישראל ובעולם

עג'מי זכה בחמישה פרסי אופיר, ובהם פרס הסרט הטוב ביותר, הבימוי, התסריט, המוזיקה והעריכה. בפסטיבל קאן זכה בפרס מצלמת הזהב, והוא קיבל גם את פרס הסרט העלילתי באורך מלא בפסטיבל ירושלים, את פרס סאת'רלנד לסרט ביכורים בפסטיבל הסרטים בלונדון, וכן פרסים בפסטיבלי קולנוע בטאלין, סלוניקי ומונפלייה.

הסרט היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הבין־לאומי הטוב ביותר בטקס פרסי האוסקר ה־82. זו הייתה הפעם הראשונה שסרט בעל רוב דובר ערבית נשלח מטעם ישראל להתחרות בקטגוריה זו, והישג זה העניק לקולנוע הישראלי דובר הערבית נראות בין־לאומית משמעותית. הסרט היה גם מועמד לפרס התגלית של האקדמיה האירופית לקולנוע.

בישראל זכה הסרט להצלחה מסחרית וצפו בו בבתי הקולנוע כ־165,000 צופים. הוא נמנה עם הסרטים הישראליים הנצפים ביותר בשנת 2009. הצלחתו הראתה כי סרט העוסק בשכונה ערבית ביפו, המצולם בשפותיה ובאמצעות שחקנים שאינם אנשי מקצוע, יכול להגיע לקהל רחב בישראל ולהפוך ליצירה מרכזית בקולנוע הישראלי.

מורשתו של הסרט

ההשפעה של עג'מי ניכרת בשילוב שהוא יצר בין קולנוע חברתי, דרמת פשע וסיפור רב־קולי על החיים בישראל. המבקרים השוו אותו ליצירותיהם המוקדמות של פייר פאולו פזוליני, שבהן הופיעו קהילות מוחלשות ושחקנים לא מקצועיים, וכן לסרטי הפשע עיר האלוהים וגומורה. עם זאת, כוחו של הסרט נובע מן המקומיות שלו: הוא צומח מתוך יפו, מתוך השפות המדוברות בה ומתוך הקשרים האנושיים המתקיימים בה.

הסרט תרם להרחבת גבולותיו של הקולנוע הישראלי בכך שהעמיד במרכזו דמויות ערביות, העניק להן קולות מלאים וסיפורים שאינם מתמצים בתפקידן בתוך נרטיב יהודי־ישראלי. הוא גם יצר מפגש אמנותי יוצא דופן בין במאי יהודי ובמאי פלסטיני, והפך את השותפות ביניהם ליצירה שהגיעה לקהלים בישראל ובעולם.

מדוע עג'מי (סרט) ראוי לציון כערך חשוב במורשת

עג'מי ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שהוא מתעד רגע חשוב בתרבות הישראלית ובקולנוע העברי והערבי בישראל: יצירה שנולדה מתוך שכונה מעורבת, נעשתה בשיתוף יוצרים יהודים ופלסטינים, והביאה אל המסך את חייהם של אנשים שבדרך כלל לא עמדו במרכז הקולנוע הישראלי. הישגיו האמנותיים, הצלחתו בקרב הקהל והכרה שקיבל בישראל ובעולם הופכים אותו ליצירה בעלת חשיבות היסטורית ותרבותית.

ב־Moreshet.com הסרט נשמר לא רק כיצירה עטורת פרסים, אלא גם כעדות לאפשרותו של הקולנוע ליצור היכרות אנושית עם קהילה, מקום ומציאות מורכבת. מורשתו נמשכת בשאלות שהוא מעורר על שפה, זהות, שייכות וחיים משותפים, ובתרומתו להכרה בקולנוע הערבי־ישראלי כחלק מרכזי מן הסיפור התרבותי של ישראל.