ישראל גלילי

ישראל גלילי (10 בפברואר 1911 – 8 בפברואר 1986) היה ממעצבי הדרך שבה היישוב היהודי בארץ ישראל הפך לתנועה לאומית בעלת כוח מגן, ולימים למדינה בעלת מוסדות ביטחון, צבא וממשל. הוא היה ממייסדי תנועת הנוער העובד ומקיבוץ נען, מראשי ההגנה ומי שעמד בראש המפקדה הארצית שלה ערב הקמת המדינה, חבר הכנסת, שר בממשלות ישראל ואחד היועצים והמתווכים המרכזיים בצמרת הנהגת המדינה.

ייחודו של גלילי לא נבע רק מתפקיד רשמי מסוים. במשך עשרות שנים הוא פעל בצומת שבין התיישבות, תנועת העבודה, ביטחון, מפלגה וממשלה. הוא סייע לבנות מסגרות ארגוניות ואנושיות שהשפיעו על חייהם של אלפי אנשי היישוב ועל עיצובם של מוסדות מדינת ישראל בראשיתה.

מן העלייה לארץ אל תנועת העבודה

גלילי נולד בשם ישראל ברצ'נקו בבראילוב שבחבל פודוליה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית, כיום באוקראינה. בשנת 1914, כשהיה בן שלוש, עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. הוא למד בבית הספר העממי ולאחר מכן רכש את מקצוע הדפוס — הכשרה מעשית שהשתלבה היטב בעולם התנועתי והציבורי שבו פעל.

בשנת 1924 נמנה עם מייסדי תנועת הנוער הנוער העובד והיה מזכירה הראשון. התנועה ביקשה להעניק לבני נוער עובדים מסגרת של חינוך, השתייכות, הכשרה וחיים ציבוריים. פעילותו של גלילי בהקמתה הייתה חלק מתהליך רחב יותר של בניית חברת עובדים עברית, שבה צעירים לא היו רק כוח עבודה אלא גם חברים בקהילה לאומית וחברתית מתגבשת.

בשנת 1930 היה בין מייסדי קיבוץ נען, ובו חי וחבר עד יום מותו. נען שימש עבורו לא רק בית אלא גם בסיס לפעילות ציבורית, מפלגתית וביטחונית. החיבור בין חיי הקיבוץ לבין ההגנה על היישוב עיצב את תפיסתו: בניית הארץ, יצירת חברה שיתופית והכנת כוח מגן נתפסו בעיניו כחלקים של אותה משימה לאומית.

בהגנה: מארגון מחתרתי אל תשתית של צבא

בשנת 1927 הצטרף גלילי להגנה. בשנת 1935 מונה לחבר מרכז ההגנה, ובהמשך הופקד על הרכש והחימוש — תחומים שהיו חיוניים לארגון שפעל בתנאי מחסור, תחת שלטון בריטי ובצל סכנות גוברות. העבודה על השגת נשק, ציוד ויכולת ארגונית הייתה אחד היסודות שעליהם נשענה יכולת ההתגוננות של היישוב היהודי.

ב-1939, לאחר שחברי ההגנה נאסרו בידי הבריטים בכלא עכו, התגנב גלילי לכלא כשהוא מחופש לשרברב. מטרתו הייתה להניא את האסירים מניסיון בריחה. המעשה ממחיש את סגנונו: תעוזה אישית לצד אחריות ארגונית, והעדפת פתרון מעשי על פני מחווה סמלית בלבד.

במהלך מלחמת העולם השנייה השתתף בהכנות להתמודדות עם אפשרות של פלישה גרמנית לארץ ישראל. בתקופת תנועת המרי העברי, שפעלה כמסגרת גג למחתרות היהודיות, ייצג את ההגנה בהנהגת התנועה יחד עם משה סנה. ב-16 ביוני 1947 מונה לראש המפקדה הארצית של ההגנה, הרמ"א, והפך לאחד האנשים המרכזיים שניהלו את המעבר מהתארגנות מחתרתית אל כוח צבאי סדיר.

גלילי התנגד לכך שההגנה תחייב את אנשיה להשתתף בהסגרת לוחמי אצ"ל ולח"י לבריטים בתקופת הסזון, ודרש שהשתתפות בפעולות כאלה תהיה עניין של התנדבות אישית. גם כאשר חלק מעמדותיו עוררו מחלוקת בתוך הנהגת היישוב, הוא ביקש לשמור על אחריותה של ההגנה כלפי כלל הציבור ועל יכולתה לפעול כבסיס לצבא של המדינה העתידה לקום.

בניית המערכות הביטחוניות ערב הקמת המדינה

בראשית מלחמת העצמאות עסק גלילי בארגון שירות האוויר, שממנו התפתח חיל האוויר, ובבניית השירותים שהפכו בהמשך לחילות השריון, הים והתותחנים. אלה לא היו רק יחידות צבאיות חדשות; הן היו התשתיות הראשונות של ריבונות ישראלית, שנבנו בזמן מלחמה ובטרם הוקמו מוסדות המדינה במלואם.

במאי 1948 ביטל דוד בן-גוריון את תפקיד הרמ"א ונטל את סמכויותיו. ראשי האגפים במטה הכללי של ההגנה דרשו להחזיר את גלילי לתפקידו, בפרשה שנודעה לימים בשם "מרד הגנרלים". בן-גוריון הסכים להשיבו לתפקיד באופן זמני, עד לגיבוש הנהלים והתקנים לניהול המלחמה. האירוע חשף את המתח שבין הנהגה מדינית ריכוזית לבין מומחיותם וסמכותם של מפקדי ההגנה, וגם את המשקל שצבר גלילי כמארגן וכמתאם.

ערב הכרזת המדינה השתתף גלילי בישיבת מנהלת העם שדנה בשאלת הקמת המדינה. לפני ההכרזה הציע לו בן-גוריון לכהן כשר הביטחון, אך גלילי סבר שבנסיבות המלחמה מוטב שראש הממשלה יחזיק גם בתיק הביטחון. ביוני 1948 ניהל את המשא ומתן עם האצ"ל והלח"י על פירוקם ועל צירוף אנשיהם לצה"ל, וכן ניהל עם מנחם בגין את המשא ומתן על גורלה של אוניית הנשק אלטלנה. בנוסף עסק ברכש נשק מחוץ לארץ. עם הקמתו הרשמית של צה"ל השתתף יחד עם בן-גוריון בהשבעת סגל הפיקוד העליון.

גלילי התנגד להחלטה לפרק את הפלמ"ח. לדעתו, שמירת המסגרת לתקופת התהוותו של הצבא הייתה יכולה לסייע בשימור רוח הלחימה ובבניית הצבא החדש. עמדתו משקפת את תפיסתו הרחבה יותר: צבא אינו רק מערך של פיקודים וציוד, אלא גם מוסד הנושא זיכרון, ערכים ורוח ציבורית.

חבר כנסת, שר ומתווך בצמרת המדינה

גלילי כיהן בכנסת הראשונה ולאחר מכן בכנסות השלישית עד השמינית, בתחילה מטעם מפ"ם ובהמשך מטעם אחדות העבודה – פועלי ציון והמערך. ב-1949 נבחר לראש המועצה האזורית גזר הראשון, וכיהן בתפקיד עד 1951. בכך היה שותף גם לבניית השלטון המקומי וההתיישבותי של המדינה הצעירה.

בממשלה ה-13 היה השר האחראי על מרכז ההסברה בתקופת מלחמת ששת הימים, ובהמשך כיהן כמה פעמים כשר בלי תיק בממשלות ה-13 עד ה-17. אף שלתפקידו לא תמיד נלווה משרד עצמאי, השפעתו הייתה גדולה בהרבה מן ההגדרה הפורמלית. הוא היה מן הדמויות המשפיעות על ראש הממשלה לוי אשכול, ולאחר מכן מן השרים המקורבים לגולדה מאיר. הוא השתתף דרך קבע ב"מטבחון", כתב נאומים לגולדה מאיר, היה חבר בוועדת החוץ והביטחון ועמד בראש ועדת השרים לענייני התיישבות.

כוחו של גלילי נבע במידה רבה מיכולתו לגבש הסכמות בין עמדות שונות, לזהות את מגבלותיהן של החלטות ולתאם בין מוסדות ואנשים. הוא לא היה רק נושא תפקיד אלא גם איש קשר, יועץ ומתווך, שמסוגל היה להפוך רעיונות פוליטיים ותנועתיים למדיניות מעשית. תפקידים אלה השפיעו על האופן שבו התקבלו החלטות בנושאי ביטחון, התיישבות ומדיניות לאומית.

התיישבות, כתיבה והנחלת מורשת

גלילי היה מתומכי תנועת ההתנחלות, כתב את מסמך גלילי והיה מיוזמי הקמת חבל ימית. עמדתו שילבה בין האידאולוגיה הציונית-סוציאליסטית שבה צמח לבין תפיסתו את ההתיישבות כמרכיב בעל משמעות ביטחונית ולאומית. מסמך גלילי והדיונים שבהם השתתף ביטאו את הניסיון של ממשלות ישראל לקשור בין שליטה במרחב, הקמת יישובים ותפיסת הביטחון של המדינה.

הוא הותיר אחריו גם גוף כתיבה ציבורי והגותי. בין הספרים שפורסמו לאחר מותו: במוקדי עשייה והכרעה, מבחר מנאומיו וממסותיו; טעם המערכה; ו-אל ועל: איגרות ודמויות. כתבים אלה מאפשרים לעקוב אחר לשונו הפוליטית, אחר תפיסותיו בנושאי ביטחון והתיישבות ואחר האופן שבו הבין מנהיגות בתקופת המעבר מן היישוב למדינה.

בשנת 1982 יזם את הקמת המרכז לחקר כוח המגן ברמת אפעל. לאחר פטירתו נקרא המרכז על שמו, והוא ממשיך לבטא את חשיבות התיעוד, המחקר והדיון הציבורי בתולדות כוח המגן ובתהליך שהוביל להקמת צה"ל ומדינת ישראל. בכך לא הסתפק גלילי בהשתתפות בעיצוב ההיסטוריה; הוא סייע ליצור מוסד שישמר ויחקור אותה עבור הדורות הבאים.

חיים אישיים וזיכרון משפחתי

בשנת 1963 התאבד בנו, יונתן. בעקבות מותו יצא הספר יונתן גלילי, אביב קצר, אוסף ממכתביו. גלילי עצמו נפטר בשנת 1986, יומיים לפני יום הולדתו ה-75. הוא הותיר אחריו את רעייתו ואת בנו שלמה. משפחתו נקשרה גם לעולם התרבות והתקשורת בישראל: נכדתו היא אשת התקשורת עינב גלילי, ואחותו אסתר ברצ'נקו שאול הייתה סבתו של הבמאי דרור שאול.

מדוע ישראל גלילי ראוי לציון כערך חשוב במורשת

ישראל גלילי ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שפעל בכמה מן הצמתים המכריעים בתולדות העם היהודי בארץ ישראל: הוא בנה מסגרות חינוך ותנועת נוער, היה ממייסדי קיבוץ, סייע לארגן את כוח המגן, השתתף בהקמת התשתיות של צה"ל וניהל משאים ומתנים שהשפיעו על איחוד הכוחות היהודיים עם הקמת המדינה.

השפעתו נמשכה גם בזירה הציבורית. כחבר כנסת, שר, יועץ ומתווך הוא תרם לעיצוב מדיניות הביטחון וההתיישבות ולתפקודן של ממשלות ישראל בראשית דרכן. הקמת המרכז לחקר כוח המגן על ידו מבטיחה שהניסיון, הוויכוחים וההישגים של דור המייסדים ימשיכו להיות נגישים למחקר ולזיכרון הציבורי.

הסיפור של גלילי מוסיף לארכיון Moreshet.com דמות שאינה ניתנת לצמצום לתואר אחד: מנהיג תנועתי, איש קיבוץ, מפקד, פוליטיקאי, יועץ ומקים מוסד מורשת. דרך פועלו אפשר להבין כיצד נבנו לא רק מערכות ההגנה של ישראל, אלא גם הקשרים שבין אחריות קהילתית, התיישבות, מנהיגות יהודית וריבונות מדינית.