יעקב כהן

יעקב כהן (1881–1960), ששמו נכתב גם כהאן, היה משורר, מחזאי, מתרגם ואיש חינוך מן הדור שבנה את התרבות העברית המודרנית במילים ובמוסדות. הוא כתב שירה בעלת שאיפה לאומית ורוחנית, תרגם יצירות מרכזיות מן הספרות הגרמנית ופעל להפיכת העברית לשפה נלמדת ומדוברת. ההכרה בו בשני פרסי ישראל לספרות, ב־1953 וב־1958, משקפת מפעל רחב החורג מן השירים המעטים שנעשו מוכרים לציבור במיוחד.

השכלה אירופית ומחויבות לעברית

כהן נולד בסלוצק וגדל בזגייז׳ שליד לודז׳. לאחר חינוך יהודי מוקדם המשיך ללמוד במידה רבה בכוחות עצמו, ובהמשך למד באוניברסיטאות ברן, מינכן ופריז. ב־1909 השלים דוקטורט בפילוסופיה בברן. המפגש עם תרבות אירופית לא הרחיק אותו מן העברית; הוא חיזק את הרצון לראות בה שפה המסוגלת להשתתף בשיחה אינטלקטואלית ואמנותית רחבה.

בברלין עמד בראש החברה לתרבות וללשון עברית. בפולין עסק בפיקוח חינוכי ובהוראת ספרות עברית, לרבות שירת ימי הביניים, והיה פעיל ברשת ״תרבות״. ב־1934 עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב. תחנות אלה מחברות את יצירתו למאמץ מתמשך לבנות קהל קוראים, מורים ודוברים.

שירה לאומית ואופק רוחני

בעקבות פרעות קישינב כתב כהן את ״שיר הבריונים״. השיר התקבל בחוגים של הגנה עצמית ושל התנועה הלאומית, ומילותיו נעשו חלק מן השפה הציבורית של התעוררות והתנגדות. מעורבותו הציונית, ובהמשך זיקתו לתנועה הרוויזיוניסטית, ממקמות אותו בתוך הוויכוחים והשאיפות של זמנו.

לצד השירה הלאומית כתב כהן יצירות דרמטיות, שירים ליריים וספרות לילדים. הוא התעניין במיתוס, בנפש האדם ובאפשרות של התעלות מעבר למציאות היומיומית. ״ליד הפירמידות״ זיכה אותו בפרס ביאליק ב־1938. המגוון הזה חשוב להבנתו כיוצר שחיפש לעברית מנעד רגשי ורעיוני, ולא רק סיסמה מגייסת.

תרגום ועבודת הלשון

כהן תרגם את החלק הראשון של ״פאוסט״ מאת גתה, וכן את ״טורקוואטו טסו״ ו״איפיגניה בטאוריס״ ומבחר משירת היינריך היינה. תרגומים אלה העמידו בפניו אתגר של קצב, דרמה ומחשבה: להעניק לקורא העברי מפגש עם יצירות גדולות בלי לוותר על אפשרויותיה של לשונו שלו. על תרגומיו זכה פעמיים בפרס טשרניחובסקי.

חברותו בוועד הלשון ובאקדמיה ללשון העברית, שבה כיהן גם כסגן נשיא, השלימה את העבודה הספרותית. העיסוק במינוח ובדקדוק חיבר את המשורר למלאכה המשותפת של עיצוב שפה ציבורית מתפתחת.

מדוע יעקב כהן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מורשתו של כהן, כפי שהיא מתועדת במורשת (Moreshet), ב־Moreshet.com, נמצאת בחיבור שבין יצירה, הוראה ותרגום. הוא עזר לעברית לשאת רעיונות חדשים, לפגוש ספרויות אחרות ולהעמיד דורות של קוראים. שמו מזכיר שתחייה תרבותית זקוקה גם למשורר וגם למי שבונה בעקביות את התנאים שבהם שירה וספרות יכולות לחיות.