דניאל יונה פרידמן

פרופ' דניאל יונה פרידמן (נולד ב־17 באפריל 1936) הוא מן החוקרים המשפיעים בתולדות המשפט הישראלי, חתן פרס ישראל לחקר המשפט, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ושר המשפטים לשעבר. במשך עשרות שנים עיצב את הוראת המשפט האזרחי בישראל, כתב ספרי יסוד בדיני חוזים ובעשיית עושר ולא במשפט, הכשיר דורות של משפטנים והקים מסגרת אקדמית שהרחיבה את הנגישות ללימודי משפטים. בין השנים 2007–2009 הביא את תפיסתו בדבר איזון בין רשויות השלטון אל משרד המשפטים והפך לאחד הקולות המזוהים ביותר עם הדיון על סמכויות בתי המשפט.

השפעתו אינה מוגבלת לאקדמיה או לממשלה. כתביו מצוטטים בפסקי דין ובהוראה המשפטית, תלמידיו מילאו תפקידים מרכזיים באוניברסיטאות ובמערכת המשפט, וספרו על משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא פתח לקהל הרחב דרך מקורית לקרוא את התנ״ך באמצעות שאלות של אחריות, סמכות וצדק. בכך חיבר פרידמן בין המשפט הישראלי המודרני לבין שכבות עמוקות של התרבות היהודית.

שורשים בארץ והכשרה משפטית

פרידמן נולד בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי לוויקטור וליהודית לבית כרמי, במשפחה ששורשיה בארץ משתרעים על פני דורות. הוא למד בגימנסיה גאולה, מוסד שייסד סבו ישראל ויינברג, והיה פעיל בתנועת הצופים. בשנת 1953, בהיותו בן 17, החל במסגרת העתודה האקדמית ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

לאחר לימודיו שירת כקצין משפטים בפרקליטות הצבאית. הוא התמחה אצל שופט בית המשפט העליון יואל זוסמן ולאחר מכן אצל עורך הדין ברוך זייגר, והוסמך לעריכת דין בישראל. כבר בראשית דרכו עסק בשאלות מעשיות ומחקריות הנוגעות לביטוח ולפיצוי נפגעים. ספרו הראשון עסק בביטוח רכב מנועי, ועבודת הדוקטור שלו, בהנחיית פרופ' אורי ידין, נשאה את הכותרת „שיטות לביטוח נפגעי תאונות דרכים”.

לצד לימודיו באוניברסיטה העברית השתלם פרידמן בבית הספר לכלכלה של לונדון ובהמשך בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, שהעניק לו תואר מוסמך במשפטים. המפגש עם שיטות משפט שונות נעשה מרכיב מרכזי בעבודתו: הוא לא הסתפק בהסבר הדין הישראלי, אלא בחן אותו מול מסורות משפטיות אחרות ושאל אילו פתרונות מתאימים לחברה הישראלית ולמוסדותיה.

בניית מוסדות והכשרת דורות של משפטנים

אוניברסיטת תל אביב

בשנות השישים הצטרף פרידמן לפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, תחילה כעוזרו האקדמי של פרופ' זאב צלטנר. הוא התקדם לדרגת מרצה בכיר ולאחר מכן לפרופסור, ובשנים 1974–1978 כיהן כדיקן הפקולטה. הוא היה ממייסדי מרכז צגלה למחקר בינתחומי של המשפט ומנהלו הראשון, והחזיק בקתדרה למשפט אזרחי והשוואתי על שם דניאל רובינשטיין.

פרידמן סייע לבסס באוניברסיטת תל אביב מסורת מחקרית ששילבה ניתוח דוקטרינרי מדויק, משפט השוואתי ובחינה של ההשלכות החברתיות והמוסדיות של כללים משפטיים. הוא כיהן גם כפרופסור אורח בהרווארד, באוניברסיטת פנסילבניה, באוניברסיטת פורדהאם ובאוניברסיטת לונדון, וכך השתתף בחילופי ידע בין המשפט הישראלי לבין הקהילה המשפטית הבינלאומית.

השפעתו כמורה ניכרת במיוחד בתלמידי המחקר שהדריך. עם הדוקטורנטים שלו נמנו נילי כהן, אריאל פורת, נינה זלצמן ועופר גרוסקופף, שהמשיכו לקריירות בולטות במחקר, בהוראה ובמערכת המשפט. מורשת זו ממחישה כיצד חוקר משפיע לא רק באמצעות מאמריו, אלא גם באמצעות האנשים שהוא מכשיר והמסגרות האינטלקטואליות שהוא בונה עבורם.

הקמת בית הספר למשפטים במכללה למינהל

בשנת 1990 הקים פרידמן את בית הספר למשפטים של המסלול האקדמי המכללה למינהל ועמד בראשו עד 1997. המהלך היה בעל חשיבות מוסדית רחבה: הוא השתתף בפתיחת לימודי המשפטים בישראל מעבר למסגרת האוניברסיטאית הוותיקה וסייע ליצור מסלול אקדמי נוסף להכשרת עורכי דין ומשפטנים. לאחר תקופת כהונתו שם שב ללמד באוניברסיטת תל אביב.

במהלך השנים הוצע לו להתמנות לשופט בבית המשפט העליון, בין השאר בידי מאיר שמגר ואהרן ברק, אך הוא בחר להמשיך במסלול האקדמי והציבורי. השופט מישאל חשין תיאר אותו לימים כמי שהיה ראוי לכהן בבית המשפט העליון—עדות למעמדו המקצועי בקרב בני דורו.

עיצוב המשפט האזרחי בישראל

מרכז עבודתו המדעית של פרידמן הוא המשפט האזרחי: דיני חוזים, דיני ביטוח, דיני נזיקין, עשיית עושר ולא במשפט ודיני השבה. הוא עסק גם במשפט מנהלי ובמשפט השוואתי. כתביו ביקשו לחבר בין עקרונות כלליים לבין בעיות ממשיות—הפרת הסכם, חלוקת סיכונים, השבת טובת הנאה שהתקבלה שלא כדין או קביעת אחריות לנזק.

מפעלו הבולט ביותר בתחום החוזים הוא סדרת הספרים חוזים, שכתב עם פרופ' נילי כהן. ארבעת כרכיה, שראו אור בין 1991 ל־2011, העניקו למשפטנים מיפוי שיטתי ומעמיק של דיני החוזים בישראל. הסדרה משמשת חוקרים, שופטים, עורכי דין וסטודנטים, ועל כרכה הראשון הוענק למחברים פרס זוסמן למשפט. עם אלרן שפירא בר־אור כתב פרידמן גם את הספר דיני עשיית עושר ולא במשפט, שיצא לאור בשנת 2015.

רישומו המעשי של המחקר ניכר בהסתמכות בתי המשפט על עבודתו. עורכי ספר היובל שהוקדש לו בשנת 2008, נילי כהן ועופר גרוסקופף, הצביעו על נוכחותם הנרחבת של כתביו בפסקי דין מנחים במשפט האזרחי, ובייחוד בדיני חוזים ובעשיית עושר ולא במשפט. משמעות הדבר היא שרעיונות שפיתח בחדרי הסמינר ובספרים אקדמיים סייעו בפועל לעיצוב כללים החלים על יחסים בין יחידים, חברות ומוסדות בישראל.

גישתו המשפטית מזוהה עם שינוי זהיר והדרגתי הנשען על הדין הקיים. הוא ייחס חשיבות ללשון החוק, לתקדימים ולציפיות הסבירות של הצדדים, אך לא ראה באף אחד מהם גורם מוחלט. תפיסה זו ביקשה לשמור על יכולתו של המשפט להתפתח ובה בעת להגן על יציבות, ודאות ואמון—ערכים המשפיעים ישירות על חיי מסחר, קיום חוזים והתנהלות אזרחית.

מחקר ציבורי והכרה מקצועית

פרידמן שילב מחקר אקדמי בשירות ציבורי עוד לפני כניסתו לממשלה. בשנת 1985 היה חבר בוועדת בייסקי, שחקרה את משבר ויסות מניות הבנקים—אחד האירועים הכלכליים והמוסדיים המשמעותיים בתולדות ישראל. הוא השתתף גם בוועדות ייעוץ משפטיות, ובהן הוועדה בראשות אהרן ברק שעסקה בהכנת תזכיר חוק דיני ממונות.

עבודתו זיכתה אותו בפרס צלטנר בשנת 1983, בפרס מינקוף, בפרס זוסמן ובפרס ישראל לחקר המשפט בשנת 1991. בחירתו לחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ביטאה את ההכרה במשפט כתחום מחקר מרכזי ואת מעמדו כאחד מבכירי חוקריו בישראל.

בזירה הבינלאומית היה פרידמן חבר במכון האמריקאי למשפטים וחבר אמריטוס באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי. הוא השתתף בעבודה אקדמית הנוגעת לדיני השבה ולעשיית עושר ולא במשפט, היה קשור למערכת המייעצת של European Review of Contract Law וערך ספרים באנגלית בנושאי תום לב ואשם בדיני חוזים, זכויות אדם במשפט הפרטי וסחר בינלאומי בשירותים.

משפט, מוסר והמקרא

אחת מתרומותיו הייחודיות לתרבות היהודית היא הספר הרצחת וגם ירשת—משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, שראה אור בשנת 2000 ובמהדורה מורחבת בשנת 2022. פרידמן קורא בו סיפורים מקראיים לא רק כטקסטים דתיים או ספרותיים, אלא גם כמקרי מבחן בשאלות של ראיות, אחריות, שלטון, ירושה, ענישה וצדק.

כותרת הספר, הלקוחה מתוכחת אליהו לאחאב בפרשת כרם נבות, מצביעה על החיבור שבין כוח פוליטי, אחריות מוסרית ומשפט. באמצעות כלים של משפטן מודרני הראה פרידמן כיצד סיפורי המקרא ממשיכים לעורר שאלות הרלוונטיות למוסדות בני זמננו. תרגום הספר לאנגלית הרחיב את השיחה הזאת אל מעבר לקהל קוראי העברית וסייע להציג את המקרא כמקור חי לחשיבה משפטית ומוסרית.

שר המשפטים ושאלת האיזון בין הרשויות

פרידמן היה ממייסדי מפלגת שינוי בשנות השבעים, וזו השתלבה בתנועה הדמוקרטית לשינוי. לאורך השנים תמך בכינון חוקה לישראל והשתתף בדיון הציבורי על מבנה המשטר. בפברואר 2007 מינה אותו ראש הממשלה אהוד אולמרט לשר המשפטים. פרידמן, שלא היה אז חבר הכנסת, כיהן בתפקיד עד 31 במרץ 2009.

בתקופת כהונתו הוקם בית המשפט המחוזי מרכז, שנועד לחזק את מערכת הערכאות ולהקל את העומס במחוזות הקיימים. הוא קידם מינוי משפטנים מן הפרקטיקה הפרטית לבית המשפט העליון; בתקופתו מונו חנן מלצר ויורם דנציגר, לאחר תקופה ארוכה שבה כמעט שלא הגיעו עורכי דין מן המגזר הפרטי ישירות לעליון. הוא עסק גם במשך כהונתם של נשיאי בתי המשפט, בהסדרת הביקורת השיפוטית על חוקים ובאפשרות לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה בין ייעוץ משפטי לבין תביעה כללית.

בלב השקפתו עמדה הטענה שסמכות לבטל חוקים או להתערב בהחלטות ממשלה צריכה להיות מוגדרת בחקיקה ברורה ולא להתפתח ללא גבולות שנקבעו בידי הכנסת. לצד זאת הדגיש כי יש לקיים פסקי דין גם כאשר חולקים עליהם. הצעותיו לא הושלמו כולן, אך הן הכניסו אל מרכז השיח שאלות שנותרו יסודיות בחיים החוקתיים בישראל: מי קובע את גבולות הביקורת השיפוטית, כיצד מגינים על שלטון החוק ומהו האיזון הראוי בין בית המשפט, הכנסת והממשלה.

כתיבה על תולדות המשפט והשלטון

לאחר כהונתו המשיך פרידמן לכתוב על התפתחות המשפט והממשל בישראל. בספרים הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושִברה משנת 2013 ולפני המהפכה: משפט ופוליטיקה בעידן התמימות משנת 2015 בחן את היחסים בין מוסדות השלטון, המשפט והפוליטיקה לאורך שנות המדינה. החיבורים שולבו ועודכנו בספר קץ התמימות: משפט ושלטון בישראל משנת 2019.

בספרו המשפט: מבט כללי (קצת ספקני), שראה אור בשנת 2024, הרחיב את מבטו אל עצם טבעו של המשפט, יכולותיו ומגבלותיו. כתיבתו לקהל הרחב הפכה רעיונות משפטיים מורכבים לחלק מן השיחה האזרחית בישראל והעמידה את ההיסטוריה המוסדית של המדינה לרשות קוראים שאינם משפטנים.

מדוע דניאל יונה פרידמן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

דניאל יונה פרידמן ראוי למקום מרכזי בארכיון מורשת (Moreshet) משום שעבודתו נגעה בכמה מן התשתיות שעליהן נשענת החברה הישראלית: הכשרת משפטנים, בניית מוסדות אקדמיים, פיתוח המשפט האזרחי, שירות ציבורי והעמקת הדיון על גבולות הכוח השלטוני. ספרי היסוד שחיבר ממשיכים לסייע בהוראה, במחקר, בעריכת דין ובפסיקה, ותלמידיו העבירו את השפעתו לדורות נוספים.

חשיבותו למורשת היהודית ניכרת במיוחד ביכולתו לקשור בין המשפט המודרני לבין שאלות עתיקות של צדק, אחריות ומוסר במקרא. Moreshet.com מתעד את פועלו לא מפני שהיה שותף לכל הסכמה ציבורית, אלא מפני שמחקריו, מוסדותיו ושירותו למדינה העניקו לישראלים כלים להבין את הדין, לבחון את רשויות השלטון ולנהל מחלוקת חוקתית בשפה משפטית. זהו מפעל חיים שהשפיע הן על כללים מעשיים בחיי היום־יום והן על האופן שבו ישראלים חושבים על משפט, ריבונות וצדק.