דן איתן

דן איתן (אטינגן) (28 ביוני 1931 – 11 בינואר 2023) היה מן האדריכלים הבולטים שפעלו בישראל בעשורים שבהם עוצבו מוסדותיה, עריה ומרחביה הציבוריים של המדינה הצעירה. במשך קריירה שנפרשה על פני קרוב לשבעה עשורים עסק בתכנון מבני תרבות, השכלה, ממשל, ביטחון, מסחר ומגורים, לצד תכנון עירוני בישראל ומחוצה לה. בין העבודות המזוהות עמו נמצאים המבנה המרכזי של מוזיאון תל אביב לאמנות, בניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב, מרכז כלל והמטה הארצי של משטרת ישראל בירושלים.

איתן לא התמקד בטיפוס בניין אחד. עבודתו נעה בין מוזיאון לאמנות לבין שכונות מגורים, בין קמפוס אוניברסיטאי לבין מערכות ציבוריות גדולות. רוחב העשייה הזה הפך אותו לשותף בבניית התשתית האזרחית והתרבותית של ישראל: לא רק מבנים שנועדו להיראות, אלא מקומות שבהם לומדים, עובדים, מציגים אמנות, מקבלים שירות ציבורי וחיים את חיי היומיום.

מילדות בעין שמר אל לימודי האדריכלות

איתן נולד בקיבוץ עין שמר, שנמנה עם קיבוצי השומר הצעיר. כשהיה בן ארבע עזבה משפחתו את הקיבוץ ועברה לאזור המרכז. נטייתו הראשונה הייתה לאמנות: הוא למד פיסול במכון אבני, וההתנסות בצורה, בחומר ובנפח קדמה להכשרתו כאדריכל.

דרכו ללימודי אדריכלות החלה בעקבות השתתפותו בתחרות לתכנון אנדרטה שכללה גם חדר זיכרון. החיבור בין ביטוי אמנותי, חלל בנוי ותפקיד ציבורי הוביל אותו ללימודי אדריכלות בטכניון, שאותם סיים בשנת 1955. כבר בהיותו סטודנט עבד במשרדו של זאב רכטר, מאבות האדריכלות המודרנית בישראל. לאחר הלימודים שהה כחצי שנה במשרד אדריכלים בפינלנד, וכששב לישראל עבד במשרדו של דב כרמי. כך נחשף בראשית דרכו לכמה מסביבות העבודה המשפיעות ביותר על האדריכלות הישראלית של התקופה.

שותפויות מקצועיות ובניית משרד עצמאי

כשנתיים לאחר סיום לימודיו פתח איתן משרד עצמאי. בשנת 1958 ייסד משרד משותף עם האדריכל יצחק ישר, והשותפות ביניהם, שנמשכה עד 1965, הולידה כמה מן הפרויקטים החשובים בקריירה של שניהם. בשנת 1966 חזר איתן לפעול במשרד עצמאי. בין 1978 ל-2010 היה שותפו של האדריכל ערי גושן, ולאחר מכן הקים משרד עם בת זוגו, האדריכלית רות להב.

המעבר בין שותפויות ממושכות לעבודה עצמאית אפשר לאיתן להשתתף בפרויקטים בקני מידה מגוונים. לצד בניינים יחידים עסק גם בתכנון שכונות וערים בישראל ובאיראן. הוא תכנן מבני ציבור ומוסדות תרבות, בנייני מגורים ומתחמים גדולים, ובהם מגדל מגורים מוקדם ביפו בן 14 קומות, שנבנה מבטון, מרכיבים טרומיים וחלוקי נחל גדולים.

מבנים שנעשו חלק מן הנוף הישראלי

מוזיאון תל אביב לאמנות ובניין מקסיקו

אחד משיאי עבודתם המשותפת של איתן וישר היה תכנון המבנה המרכזי של מוזיאון תל אביב לאמנות. עבודת התכנון, המתועדת משנת 1964, העניקה לאחד ממוסדות התרבות המרכזיים בישראל משכן שנועד לתצוגת אמנות, להתכנסות ציבורית ולחינוך חזותי. על התכנון זכו השניים בפרס רכטר. חשיבותו של המבנה אינה מסתכמת בהישג אדריכלי: במשך עשרות שנים הוא שירת אמנים, אוצרים, תלמידים ומבקרים והיה חלק מן האופן שבו הציבור הישראלי פוגש אמנות מקומית ובינלאומית.

פרויקט מרכזי נוסף היה בניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב, שתוכנן עם ישר ומתוארך ל-1967. הבניין נעשה חלק מן הקמפוס המתפתח ומן התשתית להוראה וליצירה באוניברסיטה. על תכנונו זכו איתן וישר בפרס רוקח. איתן תכנן גם את הגלריה האוניברסיטאית לאמנות על שם גניה שרייבר, ובכך תרם לקשר המרחבי בין השכלה גבוהה, מחקר ותרבות חזותית.

ממשל, מסחר ומרחב עירוני

בירושלים תכנן איתן שורה של מבנים גדולים שנכנסו למרקם העירוני, ובהם מרכז כלל משנת 1972, בניין המטה הארצי של משטרת ישראל משנת 1973, מגדל העיר מאמצע שנות ה-70 ומגדל השושנים בקצה שכונת טלביה. אלה ייצגו סוגים שונים של פעילות עירונית — מינהל ושירות ציבורי, מסחר, משרדים ומגורים — והמחישו את מעורבותו בעיצוב ירושלים בתקופה של בנייה מואצת ושינוי.

עבודות נוספות שיוחסו למשרדיו כוללות את בית העם בגבעת חיים איחוד, שכונת הניצחון בדימונה, התחנה המרכזית בחדרה, בניין ״סובארו״ ברחוב המסגר בתל אביב ותכנון בשטח הקריה למחקר גרעיני בנגב. עם יצחק ישר השתתף איתן בתכנון מערך השירותים האזרחיים והמבנים הציבוריים בקריה, וכן בעבודה על מבנה מרכזי באתר. מחוץ לישראל תכננו השניים שכונת מגורים בחוף השנהב, המתועדת משנת 1964.

הרשימה המגוונת מלמדת על מקומה המעשי של האדריכלות בעבודתו: יצירת מסגרת פיזית למוסדות לאומיים ועירוניים, אך גם למגורים, לתנועה, למסחר ולחיי קהילה. חלק מן המבנים השתנו במהלך השנים, אולם הם מוסיפים לתעד את השאיפות, החומרים ושיטות הבנייה של ישראל במחצית השנייה של המאה ה-20.

הוראה, הנהגה מקצועית ושירות לאדריכלות הישראלית

לצד עבודתו במשרד, איתן לימד בטכניון וקיבל דרגת פרופסור. השילוב בין הוראה לעשייה מקצועית חיבר את ניסיונו בתכנון מבנים ומערכות עירוניות להכשרת אדריכלים.

הוא היה פעיל גם במוסדות המקצוע. בשנים 1986–1988 כיהן כיו״ר הוועד הארצי של אגודת האדריכלים ועמותת האדריכלים המאוחדים. בשנת 1993 השתתף בצוות ההיגוי להקמת בית הספר לאדריכלות על שם עזריאלי באוניברסיטת תל אביב, וב-1997 היה חבר בוועדת בדיקה בינלאומית של הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. תפקידים אלה הציבו אותו לא רק כמתכנן, אלא גם כמי שנטל חלק בעיצוב המסגרות המקצועיות והאקדמיות של התחום בישראל.

פרסים והכרה ציבורית

עבודתו של איתן זכתה להכרה בכמה מן הפרסים המרכזיים של האדריכלות הישראלית. פרס רכטר הוענק לו וליצחק ישר על תכנון מוזיאון תל אביב לאמנות, ופרס רוקח הוענק להם על בניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2013 קיבל את אות יקיר העיר תל אביב-יפו, העיר שבה מצויות כמה מעבודותיו החשובות ביותר.

בשנת 2019 הוענק לו פרס ישראל לאדריכלות, ההכרה הממלכתית הבכירה בתרומתו ארוכת השנים לתרבות הבנייה בישראל. הפרס חתם באופן סמלי מסלול שהשתרע מן השנים הראשונות של המדינה ועד למאה ה-21, וכלל תכנון, הוראה והנהגה מקצועית.

שנותיו האחרונות ומורשתו המקצועית

איתן התגורר בהרצליה עם בת זוגו ושותפתו המקצועית רות להב. הוא נפטר בהרצליה ב-11 בינואר 2023, בגיל 91, והובא למנוחות בבית העלמין נחלת יצחק. הוא הותיר אחריו ארבעה ילדים ומשפחה מורחבת.

מורשתו ניכרת בראש ובראשונה במבנים עצמם. הם מספרים פרק בתולדות החברה הישראלית: כיצד מדינה צעירה הקימה מוזיאונים, אוניברסיטאות, מוסדות ממשל, מרכזים עירוניים ושכונות מגורים; וכיצד אדריכלים נדרשו לתרגם צרכים לאומיים ואזרחיים לחללים ממשיים. עבודתו של איתן מספקת אפוא גם תיעוד בנוי של התפתחות המדינה ושל התרבות הציבורית שנוצרה בה.

מדוע דן איתן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

דן איתן ראוי להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שהשפעתו נוכחת במקומות שבהם התרבות והחברה בישראל מתקיימות בפועל. הוא סייע להעניק צורה אדריכלית למוזיאון מרכזי, למרחבים אוניברסיטאיים, למוסדות ציבור, למרכזים עירוניים ולשכונות מגורים. באמצעותם פגשו דורות של ישראלים אמנות, רכשו השכלה, קיבלו שירותים ציבוריים וחיו במרחב העירוני המתפתח.

הפרופיל ב-Moreshet.com מתעד לא רק את רשימת הבניינים שתכנן, אלא את משמעותה הרחבה: איתן היה שותף לבניית התשתית הפיזית של החיים הריבוניים בישראל וליצירת מקומות המשרתים תרבות, ידע, קהילה ומדינה. השילוב בין תכנון, הוראה ומנהיגות מקצועית, לצד פרס ישראל, פרס רכטר ופרס רוקח, מבסס את מקומו בתולדות האדריכלות הישראלית ובמורשת החומרית והאזרחית של ישראל.