דליה מזור

דליה מזור היא קריינית, מגישת חדשות ומנחת טלוויזיה ישראלית, מן הדמויות המזוהות ביותר עם הערוץ הראשון ועם ראשית התפתחותה של הטלוויזיה הישראלית. במשך יותר מארבעה עשורים נשמעה ונראתה בקול הממלכתי של ישראל: תחילה בגלי צה״ל, אחר כך כקריינית רצף, כמגישת חדשות, כמנחת משדרי חג ואירועים לאומיים וכשדרנית רדיו. עבודתה ליוותה את חיי המדינה בתקופה שבה לערוץ הראשון היה תפקיד מרכזי בעיצוב השיח הציבורי והתרבות המשותפת של החברה הישראלית.

ראשית הדרך: מרמת גן אל גלי צה״ל

מזור נולדה ב-28 בדצמבר 1949 וגדלה ברמת גן. הוריה, אריה וחנה מזור, נולדו בפולין ועלו לישראל בצעירותם. אביה עבד בקואופרטיב דן, עמד במשך כעשרים שנה בראש מזכירות החברה, ובהמשך כיהן כמנכ״ל הקונצרן ההסתדרותי ״תיעוש אזורי פיתוח״. לדליה אחות גדולה, דפנה.

לאחר לימודיה בבית הספר התיכון ״אהל שם״ התגייסה לצה״ל. היא נשלחה תחילה לקורס מ״כיות, אך לאחר שעברה בהצלחה בחינות מיון הועברה לגלי צה״ל. בתחנה שירתה כקריינית וכשדרנית עד תום שירותה, והגישה מגוון רחב של תוכניות: מוזיקה קלאסית ומוזיקה קלה, חדשות ותוכניות דוקומנטריות. כבר בשלב זה התבלטו הדיוק, השליטה הקולית והיכולת שלה לעבור בטבעיות בין סוגי שידור שונים.

בשנים 1970–1973 למדה באוניברסיטה העברית בירושלים וסיימה תואר ראשון בתולדות האמנות ובארכאולוגיה. בשנת 1970 הנחתה, לצד מני פאר, את פסטיבל שירי הילדים הראשון — אחד האירועים המוקדמים שבהם ניכרה יכולתה להפוך שידור חי לאירוע תרבותי נגיש למשפחות בישראל.

מן הקריינות אל לב החדשות

לקראת סוף שירותה בגלי צה״ל ניגשה מזור למבחני קורס הכשרת קרייני טלוויזיה, שפורסם מטעם הטלוויזיה הישראלית בראשית דרכה. היא עברה את המבחנים והוכשרה בהדרכתו של אריה אורגד. בדצמבר 1969 עלתה לשידור לראשונה כקריינית הרצף של הערוץ — תפקיד שהיה חלק בלתי נפרד מחוויית הצפייה בתקופה שבה היו בישראל מעט ערוצי תקשורת, והערוץ הממלכתי היה מקור מידע ובידור מרכזי כמעט לכל בית.

מזור שימשה כקריינית רצף עד 1980. במקביל החלה להכין כתבות למהדורת ״מבט לחדשות״, בתחומים מגוונים, וכך רכשה ניסיון הן בהגשה והן בעבודת מערכת וביצירת כתבות. בשנת 1980 עברה לחטיבת החדשות והחלה להגיש את מהדורות החדשות השונות של הערוץ.

במשך שלוש עשרה שנים הגישה לסירוגין את ״מבט לחדשות״, המהדורה המרכזית של ישראל בעידן הערוץ היחיד. לצד ההגשה המשיכה להכין כתבות עבור המהדורה. נוכחותה על המסך הייתה חלק מהשגרה הלאומית של מיליוני צופים: היא הביאה אל הסלון הישראלי את החדשות, את האירועים הציבוריים ואת סיפורי החברה בתקופה שבה מגישי החדשות היו גם דמויות מוכרות ומייצגות של מוסד השידור.

מזור הגישה את המהדורה המרכזית עד 1993. לאחר תחילת שידוריו של ערוץ 2 התקבלה החלטה להשאיר את חיים יבין כמגיש היחיד של המהדורה, ומזור המשיכה לפעול במסגרות שידור נוספות של הערוץ ושל רשות השידור.

משדרים לאומיים, תרבות ותוכניות אקטואליה

משנת 1970 ובמשך כעשרים שנה הגישה מזור את רוב התוכניות המרכזיות ששודרו בערוץ הראשון לכבוד יום העצמאות, בדרך כלל לצד דניאל פאר. משדרים אלה היו הרבה יותר מתוכניות בידור: הם יצרו מדי שנה טקס טלוויזיוני משותף, ששילב מוזיקה, סיפורים ואירועים הקשורים לחייה של מדינת ישראל. מזור הייתה גם שותפה להנחיית הקדם-אירוויזיון פעמיים — בשנת 1983 לצד דניאל פאר ובשנת 1985 לצד נתן דטנר — והנחתה כמה פעמים את טקס הענקת פרסי ישראל.

בשנים 1990–2003 הגישה, ובחלק מן השנים גם ערכה, את מהדורת יום שישי של ״בוקר טוב ישראל״, תוכנית הבוקר של הערוץ הראשון. במקביל הכינה כתבות עבור ״יומן״ ו״רואים עולם״. אחת הכתבות שהכינה עבור ״רואים עולם״ הייתה מן הכתבות הראשונות שהציגו לציבור הישראלי את תופעת העובדים הזרים בישראל. בכך לא הסתפקה בתפקיד של מגישה; היא השתתפה גם בעבודה העיתונאית שהביאה נושא חברתי מתפתח אל סדר היום הציבורי.

בשנותיה האחרונות ברשות השידור הגישה את ״מדד יומי״, תוכנית הכלכלה היומית של הערוץ, וכן את מהדורת החדשות ששודרה במוצאי שבת במסגרת יומן החוץ ״רואים עולם״. בסוף מאי 2011 פרשה לגמלאות, לאחר 41 שנות עבודה ברשות השידור.

רדיו, מסך וחזרה לבמה הציבורית

לאחר הפסקה של כשלושים שנה חזרה מזור בראשית שנות האלפיים לשדר גם ברדיו. היא הגישה ברשת ב׳ את התוכנית ״צבע הכסף״ וכן תוכנית מוזיקה ב-88FM. המעבר המחודש לרדיו הדגיש את רוחב יכולותיה: מן החדשות והכלכלה ועד למוזיקה, תוך התאמה למדיום שבו הקול, הקצב והניסוח הם מרכז השידור.

ב-1 בינואר 2012 החלה להנחות, לצד יואב לימור, את תוכנית הבוקר ״יום חדש״ בשידורי קשת בערוץ 2. כעבור חצי שנה החליף אותה דרור גלוברמן בהגשת התוכנית. בשנת 2013 שימשה פרזנטורית של ״מרכזי רונית רפאל״, וב-2021 השתתפה בתוכנית ״זה לא אולפן שישי״ לצד ישראל קטורזה וארז טל. היא אף השתתפה בעונה השישית של ״רוקדים עם כוכבים״.

חייה האישיים

מזור נישאה והתגרשה פעמיים. מנישואיה הראשונים נולדה לה בשנת 1972 בת, שנפטרה בגיל שנה וחצי ממחלת דיסאוטונומיה משפחתית. מנישואיה השניים יש לה שני בנים. בשנת 2012 הייתה במערכת יחסים עם איש התקשורת אלכס גלעדי. מזור מתגוררת בהרצליה.

מדוע דליה מזור ראויה לציון כערך חשוב במורשת

דליה מזור ראויה למקום במורשת (Moreshet) משום שהקריירה שלה מתעדת פרק מרכזי בתולדות התקשורת הישראלית: המעבר מן הרדיו הצבאי אל הטלוויזיה הממלכתית, התבססותן של מהדורות החדשות כטקס יומי, והפיכתם של שידורי יום העצמאות ואירועים לאומיים לחוויות משותפות של החברה בישראל. היא לא הייתה רק פנים מוכרות על המסך. במשך עשרות שנים הגישה, ערכה והכינה תכנים, עזרה להנגיש חדשות ונושאים חברתיים לציבור, והשתתפה ביצירת שפת השידור המקצועית של ישראל.

הופעתה המתמשכת ברדיו ובטלוויזיה, לצד עבודתה בחדשות, בתוכניות הבוקר, במשדרי תרבות ובאירועים ממלכתיים, מאפשרת להבין כיצד מוסדות התקשורת עיצבו את הזיכרון הציבורי ואת התרבות הישראלית. משום כך סיפורה של מזור הוא גם סיפורם של הצופים והמאזינים שגדלו עם קולה, של אנשי המקצוע שעבדו לצדה ושל מדינה שלמדה לספר את עצמה דרך מסך ורדיו. זהו בדיוק סוג הזיכרון האישי והציבורי שראוי לשמר ב-Moreshet.com.