נתיבה בן־יהודה

נתיבה בן־יהודה (1928–2011) הייתה לוחמת ומפקדת בפלמ״ח, סופרת, עורכת, מילונאית ושדרנית רדיו. היא תיעדה את ישראל דרך מה שאנשים אומרים ושרים: סלנג, זיכרונות, ביטויים ושירים העוברים מפה לאוזן. קולה הישיר והעצמאי אִפשר לה לעסוק במורשת מתוך היכרות עמוקה ומתוך נאמנות לפרטים שאינם תמיד נכנסים לסיפור הרשמי.

ניסיון חיים שהפך לעדות ספרותית

בן־יהודה נולדה בתל אביב לברוך בן־יהודה, איש חינוך ומנהל הגימנסיה הרצליה, וליפה בן־יהודה. היא למדה בגימנסיה, ובהמשך עסקה גם בלימודי אמנות, לשון ופילוסופיה. בצעירותה הצטרפה לפלמ״ח, הוכשרה בחבלה ומילאה תפקידי לחימה ופיקוד בחטיבת יפתח במלחמת העצמאות.

הניסיון הזה היה בסיס לספרי הזיכרונות שלה, ובהם ״1948 — בין הספירות״. היא כתבה על המלחמה מתוך מבט אישי: העבודה המעשית, יחסי החברות, הפחד והמפגש בין אידיאלים לבין מציאות קשה. כתיבתה הרחיבה את התיעוד של דור תש״ח גם באמצעות קולה של אישה שהייתה שותפה פעילה באירועים. במקום להסתפק בסמל, היא החזירה לזיכרון את האדם ואת אופן דיבורו.

לתת לעברית המדוברת מקום בספר

עם דן בן־אמוץ ערכה את ״מילון עולמי לעברית מדוברת״, שכרכו הראשון הופיע ב־1972. המילון העניק מעמד מתועד לביטויים, לשיבושי לשון יצירתיים ולסלנג שנוצר ברחוב, בצבא ובמפגש בין קהילות. היה זה מפעל תרבותי חשוב דווקא משום שהתייחס ברצינות לשפה שלא תמיד זכתה להיכנס למילונים התקניים.

בן־יהודה ראתה בדיבור מאגר של ניסיון חברתי. ביטוי קצר יכול לשאת זיכרון של מקצוע, תקופה או מקום; שימורו מאפשר לקוראים מאוחרים לשמוע משהו מן החיים שיצרו אותו. עבודתה כעורכת וככותבת חיברה ידע רחב בעברית עם קשב לצורות שבהן דוברים משנים ומחדשים אותה.

שירים וזיכרונות ברדיו

חלק מרכזי מפעילותה הוקדש לזמר העברי שקדם להקמת המדינה. ב״אוטוביוגרפיה בשיר וזמר״ ובפעילותה ברדיו קישרה שירים לסיפורי חיים ולנסיבות שבהן הושרו. התוכנית הלילית ״נתיבה מדברת ומקשיבה״, ששודרה בשנים 1995–2009, שילבה שיחה עם מאזינים והשמעת שירים ישנים.

לתוכנית היה אופי אישי: מאזין יכול היה להביא זיכרון, לזהות שיר או להשלים פרט שנשכח. כך נעשתה ההאזנה גם מעשה של איסוף ושימור. ההקפדה שלה לתת מקום לסיפורים טובים ולמפגש אנושי יצרה קהילה סביב השידור. פרס יצחק שדה וההכרה בה כיקירת ירושלים ביטאו את הערך שניתן לפעילותה הספרותית והתרבותית.

מדוע נתיבה בן־יהודה ראויה לציון כערך חשוב במורשת

נתיבה בן־יהודה ראויה למקומה במורשת (Moreshet), באתר Moreshet.com, משום ששמרה חלקים מן התרבות החיה העלולים להיעלם עם הדוברים והשרים אותם. ספריה, עבודתה המילונית וקולה ברדיו מחברים בין חוויה אישית לזיכרון לאומי. היא הותירה דרך להקשיב לדורות קודמים לא רק דרך תאריכים ומוסדות, אלא דרך בדיחה, ביטוי ושיר.