גיורא יוספטל

גיורא יוספטל (9 באוגוסט 1912 – 23 באוגוסט 1962) היה פעיל ציוני, איש הצלה ועלייה, מבכירי הסוכנות היהודית, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. מסלול חייו עבר מן הקהילה היהודית בגרמניה של ראשית השלטון הנאצי אל מוקדי העשייה של המדינה הצעירה. הוא הכשיר צעירים יהודים לחיים בארץ ישראל, השתתף בארגון נתיבי מילוט והעפלה, נשא באחריות לקליטת עולים בשנות העלייה ההמונית ופעל בתחומי העבודה, השיכון והפיתוח.

יוספטל השתייך לדור של מנהיגים שנדרשו לעבור בתוך שנים מעטות מפעילות מחתרתית למחצה להצלת יהודים אל בניית מוסדות ממלכתיים. עבודתו המחישה הן את היקף המשימה הציונית בתקופתו והן את המתח שנוצר כאשר הנהגה ותיקה ביקשה לעצב במהירות חברה משותפת לעולים מארצות, שפות ותרבויות שונות.

מנירנברג אל ההנהגה הציונית בגרמניה

יוספטל נולד בנירנברג בשם גאורג יוזפטל, בן הזקונים של פאול ואמה יוזפטל. הוא גדל במשפחה יהודית אמידה וליברלית שהייתה מעורה בחיי העיר. אביו ניהל מפעל למוצרי מתכת, שירת כקצין בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, נפצע וזכה בעיטור גבורה. סבו, גוסטב יוזפטל, היה עורך דין, ראש לשכת עורכי הדין ויושב ראש הקהילה היהודית בנירנברג.

כבר בגיל 14 הצטרף יוספטל ליידישער יוגנדבונד, אגודת נוער יהודית. לאחר שסיים בשנת 1930 את לימודיו בגימנסיה הומניסטית החל ללמוד משפטים וכלכלה בהיידלברג, ובהמשך למד בברלין ובמינכן. בתחילה תכנן להצטרף למשרד עורכי הדין של משפחתו, אך ההתפתחויות הפוליטיות בגרמניה שינו את כיוון חייו.

בשנת 1932 הצטרף לתנועת הנוער הציונית־סוציאליסטית הבונים. לצד לימודיו התנדב בקהילות יהודיות והקים סדנאות להכשרה מקצועית וחוות להכשרה חקלאית. מסגרות אלה העניקו לצעירים מיומנויות מעשיות והכינו אותם לעלייה ולחיים בארץ ישראל. בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, מונה לראש מחלקת הנוער של הקהילה היהודית בבוואריה. את לימודיו השלים באוניברסיטת בזל בשווייץ, שבה קיבל תואר דוקטור למשפטים.

הכשרה, הצלה והעפלה

בשנת 1934 עבר יוספטל לברלין וניהל את פעילות עליית הנוער. בראשית 1936 נבחר למזכיר הכללי של החלוץ בגרמניה, תפקיד שהעמיד אותו במרכז המאמץ להכין יהודים צעירים ליציאה מארץ שהפכה מסוכנת יותר ויותר. באותה שנה נישא לסנטה יוספטל, שהייתה לימים חברת הכנסת ודמות ציבורית בזכות עצמה.

יוספטל פעל להרחבת רשת חוות ההכשרה גם מחוץ לגרמניה וסייע לפעילות החשאית של ההגנה באירופה. בשנת 1937 נעצר לאחר שהנאצים מצאו אצל אדם שהיה מעורב ברכש נשק תצלום משותף עמו. הוא שוחרר מחוסר ראיות, ולאחר מכן הצליח לצאת מגרמניה עם רעייתו.

בני הזוג עלו לארץ ישראל בספטמבר 1938 ונקלטו בקיבוץ גבעת חיים. לאחר פוגרום ליל הבדולח בנובמבר נשלח יוספטל ללונדון כדי להשתתף במאמץ להצלת יהודי גרמניה. הוא פעל להשגת מקלט זמני במדינות אירופה, מתוך כוונה לאפשר לפליטים להגיע בהמשך לארץ ישראל, וסייע בארגון נתיב מילוט דרך רוטרדם ואנטוורפן ובהכנת אוניות מעפילים.

ב־1939 היה יוספטל מן המארגנים המרכזיים של המבצע שהוציא 480 יהודים מגרמניה והוביל אותם לארץ ישראל באונייה דורה. באביב אותה שנה נעצר בפריז כשברשותו כמאה דרכונים מזויפים, אך שוחרר לאחר התערבותם של בעלי קשרים. פרוץ מלחמת העולם השנייה הביא לסגירת נתיב ההצלה, והוא שב לארץ ישראל בסוף 1939.

לאחר שובו סייע בהקמת פלוגת עבודה ברעננה, שחבריה היו בין מייסדי קיבוץ גלעד בשנת 1945. מינואר 1943 עד ספטמבר 1945 התנדב לצבא הבריטי ושירת בארץ ישראל ובמצרים. לאחר שחרורו הצטרף לזמן קצר לקיבוץ גלעד, שבו חיה גם רעייתו ושבו נקבר לימים.

עיצוב מערך הקליטה של המדינה הצעירה

בסתיו 1945 החל יוספטל לעבוד בסוכנות היהודית כאחראי למדור הקליטה במחלקת העלייה. ב־1947 הצטרף להנהלת הסוכנות ועמד בראש מחלקת הקליטה בתקופה שבה היישוב, ולאחר מכן מדינת ישראל, נדרשו לספק לעולים קורת גג, מזון, תעסוקה, שירותי בריאות וחינוך בתנאים של מחסור חריף.

זו הייתה משימה מוסדית רחבת היקף: בניית מחנות ומעברות, הכוונת עולים ליישובים, יצירת מסגרות להכשרה מקצועית וחיבור משפחות חדשות למנגנוני המדינה. יוספטל ראה בתעסוקה, בחינוך ובהכשרה כלים מרכזיים להפיכת העלייה לחלק מחברה מתפקדת. דגש מיוחד שם על חינוך ילדים ובני נוער ועל הרחבת אפשרויות ההשכלה וההכשרה לנשים.

תפיסת הקליטה שלו נשענה גם על אידיאל תקופתי של מיזוג גלויות, שביקש ליצור אורח חיים ישראלי משותף. לצד תרומתו לבניית מערך הקליטה, חלק מעמדותיו כלפי עולים מארצות האסלאם וצפון אפריקה היו מכלילות ופטרנליסטיות, ומדיניות הפיזור וההתיישבות שקידם צמצמה לעיתים את חופש הבחירה של משפחות עולים. היבט זה חיוני להבנת התקופה: מפעל הקליטה שהיה הכרחי לבניין המדינה העניק לרשויות כוח רב לעצב את חייהם של אנשים שהגיעו אליה חסרי אמצעים ותלויים במוסדותיה.

בשנת 1952 מונה יוספטל גם לגזבר הסוכנות היהודית. עוד קודם לכן, ב־1950, יצא למסע גיוס כספים בקרב יהדות ארצות הברית למען צורכי המדינה הצעירה. באותה שנה שבה נעשה גזבר היה חבר במשלחת הישראלית שניהלה בהאג את המשא ומתן עם גרמניה המערבית על הסכם השילומים. להסכם הייתה חשיבות מכרעת במימון קליטתם ושיקומם של ניצולי השואה ובחיזוק התשתית הכלכלית של ישראל, והשתתפותו של מי שפעל קודם לכן להצלת יהודי גרמניה העניקה לעבודתו ממד היסטורי מיוחד.

ממפא״י אל שולחן הממשלה

באוגוסט 1956 נבחר יוספטל, בתמיכת דוד בן־גוריון, למזכיר הכללי של מפא״י. הוא התבקש לרענן ולארגן מחדש את מפלגת השלטון לאחר שאיבדה קולות בבחירות. התפקיד היה תובעני ושחק אותו, ובמאי 1959 לקה בהתקף לב קשה ונאלץ להפסיק את עבודתו למשך כחצי שנה.

בנובמבר 1959 נבחר לכנסת הרביעית מטעם מפא״י, ולאחר בחירות 1961 המשיך לכהן גם בכנסת החמישית. ב־17 בדצמבר 1959 מונה לשר העבודה. בתפקיד זה התמקד בהרחבת ההכשרה המקצועית לצעירים ולעולים, בפיתוח הביטוח הלאומי ובקידום הגנה חוקית לעובדים עם מוגבלויות. צעדים אלה המשיכו את הקו שהנחה אותו בסוכנות היהודית: שילוב בחברה באמצעות תעסוקה, הכשרה ורשת ביטחון ציבורית.

ב־2 בנובמבר 1961 מונה לשר השיכון ולשר הפיתוח. שני התיקים נגעו בלב צורכי המדינה באותה עת: הרחבת מלאי הדיור, הקמת שכונות ויישובים, פיתוח אזורי הפריפריה ויצירת תשתית כלכלית לאוכלוסייה שגדלה במהירות. במקביל לעבודתו הפרלמנטרית והממשלתית כיהן בשנים 1953–1955 ושוב בשנים 1960–1962 כיושב ראש מועצת המנהלים של עמידר, החברה הלאומית לשיכון עולים. הוא היה גם חבר וסגן יושב ראש המועצה המייעצת של בנק ישראל.

שנותיו האחרונות והנצחתו

בריאותו של יוספטל נותרה מעורערת לאחר התקף הלב. בקיץ 1962 נסע להתאושש בבית אחיו בלוצרן שבשווייץ, ושם נפטר ב־23 באוגוסט, ימים אחדים לאחר יום הולדתו ה־50, בעודו מכהן כשר השיכון וכשר הפיתוח. ארונו הובא לישראל והוא נטמן בבית העלמין של קיבוץ גלעד.

שמו הונצח במוסדות ובמרחב הציבורי. המרכז הרפואי יוספטל באילת נקרא על שמו; הוא היה מעורב בקידום הקמתו ובבחירת מקומו, אך לא זכה לראות את פתיחתו. על שמו נקראו גם שכונות, רחובות, מוסדות חינוך ומבני ציבור ברחבי הארץ, ובהם תחנת הרכבת בת ים–יוספטל, חטיבת הביניים יד גיורא בהרצליה ובית גיורא בקיבוץ גלעד. מכון יוספטל, שהוקם בשנת 1973 בשיתוף הממשלה, הסוכנות היהודית, ג׳וינט ישראל ואנשי מקצוע, עסק בתחומי הרווחה, החינוך והעבודה הקהילתית.

ההנצחה משקפת את המקום שתפס יוספטל בזיכרון הממלכתי של שנות המדינה הראשונות. הדיון המאוחר בשמו ובמדיניות הקליטה של התקופה משקף במקביל את התפתחותה של החברה הישראלית ואת רצונם של דורות חדשים לבחון כיצד נבנו מוסדותיה, מי קיבל את ההחלטות וכיצד השפיעו החלטות אלה על משפחות וקהילות.

מדוע גיורא יוספטל ראוי לציון כערך חשוב במורשת

גיורא יוספטל ראוי להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שעבודתו מחברת בין כמה מפרקי היסוד של ההיסטוריה היהודית והישראלית במאה ה־20. הוא הכין צעירים יהודים ליציאה מגרמניה הנאצית, השתתף בארגון נתיבי הצלה והעפלה וסייע להביא מאות פליטים לחוף מבטחים. לאחר מכן עבר מן ההצלה לבניין המדינה ונשא באחריות מעשית לקליטת עלייה, להכשרה מקצועית, לשיכון ולפיתוח.

מורשתו חשובה לא רק כרשימת תפקידים. היא מאפשרת להבין כיצד נבנתה התשתית המוסדית שקלטה קהילות יהודיות מכל העולם, וכיצד הכרעות של מנהיגים השפיעו על מקום המגורים, העבודה, החינוך והעתיד של מאות אלפי אזרחים חדשים. בחינה מכבדת ומדויקת של פועלו כוללת גם את הישגי ההצלה והבנייה וגם את המגבלות של תפיסת מיזוג הגלויות שאותה ייצג.

ב־Moreshet.com נשמר סיפורו כחלק מן הזיכרון הרחב של העם היהודי ומדינת ישראל: סיפור על אדם שפעל תחת שלטון נאצי להצלת בני עמו, השתתף בעיצוב מערך הקליטה הלאומי והקדיש את שנותיו האחרונות לבניית שירותי עבודה, דיור ופיתוח. השפעתם של המוסדות ושל המרחבים שסייע להקים נמשכה הרבה מעבר לחייו הקצרים.