אסקימו לימון (סרט)

אסקימו לימון, סרטו של בועז דוידזון משנת 1978, הוא אחת מנקודות הציון הבולטות בתולדות הקולנוע הישראלי הפופולרי. הסרט הציג, בהומור פרוע ובישירות יוצאת דופן, את עולמם של בני נוער בתל אביב בסוף שנות החמישים: חברות, קנאה, תשוקה, מבוכה, תחרות וגילוי עצמי. הצלחתו העצומה הפכה אותו מסרט נעורים ישראלי ליצירה המזוהה עם זיכרון תרבותי רחב של דור ושל תקופה.

סיפור ההתבגרות של בנצי וחבריו

הסרט מתרחש בקיץ 1958 ועוקב אחר שלושה תלמידי גימנסיה תל־אביבים: בנצי (יפתח קצור), מומו (יהונתן סגל) ויהודה'לה (צחי נוי). השלושה מבלים את זמנם בגלידה מונטנה, מתנסים ביחסים עם עולם המבוגרים ומנסים להבין את מקומם בחברה, מול בנות גילם ומול עצמם. כאשר נילי (ענת עצמון), תלמידה חדשה ויפה, מצטרפת לכיתתם, היא הופכת למוקד התשוקה והמתח בין בנצי למומו.

העלילה נעה בין רגעים קומיים ובוטים לבין מצבים שבהם ההתבגרות מקבלת מחיר ממשי. בנצי, המאוהב בנילי, מתקשה להתמודד עם קרבתה למומו. ניסיונותיהם של השלושה להרשים נשים ולהוכיח את גבריותם מובילים אותם למפגשים מגוחכים ומסוכנים, ובהם ביקור אצל סטלה, המכונה "סטלה המגמרת", והסתבכות שמסתיימת במנוסתו של יהודה'לה כשהוא לבוש בתחתונים בלבד.

בהמשך הם פונים אל ריקי, ובגלל המפגש עמה נאלצים להתמודד עם כיני ערווה ועם מבוכה רפואית שהם מנסים להסתיר באמצעות רמיזות לרופא. האירועים הללו אינם רק סדרה של בדיחות; הם ממחישים את הפער בין סקרנותם המינית של נערים לבין חוסר הידע והבשלות שלהם, ומעניקים לסרט את אופיו הישיר והלא־מהוגן.

בין קומדיה לפגיעוּת רגשית

מאחורי ההומור וההרפתקאות עומד סיפור אהבה חד־צדדי ומכאיב. בטקס סיום שנת הלימודים מגלה בנצי שנילי בהריון ממומו, אשר נטש אותה. בנצי מתעמת עם מומו, מסייע לנילי להשיג הפלה ומשלם עליה מכספו. לאחר מכן הוא מביא אותה לדירת סבתו, מתוודה על אהבתו ומנסה להעניק לה תחושת ביטחון.

אולם מחוותיו אינן משנות את רגשותיה של נילי. במסיבת יום הולדתה בנצי מגיע עם תליון שעליו חקוקה הקדשה, אך מוצא אותה מתחבקת עם מומו. הוא עוזב את המסיבה שבור־לב, לצלילי Mr. Lonely. הסיום הזה מעניק לקומדיה ממד מלנכולי: מאחורי ההתפארות, הצחוק והתחרות מסתתר נער המבקש אהבה ואינו יודע כיצד להתמודד עם דחייה.

הפקה, מוזיקה ושחזור של תקופה

את הסרט הפיקו אולפני "סרטי נח" של מנחם גולן ויורם גלובוס, שהיו אחראים גם להפצתו ולהצגתו. לדברי דוידזון, התסריט נשען על חוויות נעוריו ועל השראת הסרט האמריקאי אמריקן גרפיטי. תקציב ההפקה עמד על שלושה מיליון לירות ישראליות, כמיליון מתוכן הוקדש לתמלוגים על שירי הפסקול.

המוזיקה נבחרה כדי לשחזר את האווירה של סוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים. בפסקול נכללו, בין היתר, Rock Around the Clock של ביל היילי, Tutti Frutti ו־Long Tall Sally של ליטל ריצ'רד, שיריו של פול אנקה Put Your Head on My Shoulder ו־You Are My Destiny, Greenfields של The Brothers Four, To Know Him Is to Love Him של פיל ספקטור וה־Teddy Bears, וכן Piove של דומניקו מודוניו, המוכר גם בשם Ciao, Ciao Bambina. השירים אינם רק רקע; הם בונים לסרט עולם נוסטלגי בעל זהות מוזיקלית ברורה ומחברים את החוויה הישראלית לתרבות הפופ הבינלאומית.

הצלחה קופתית ופרסים

עם הקרנת הבכורה ב־11 בפברואר 1978, הפך אסקימו לימון לתופעה קופתית. עד סוף דצמבר אותה שנה נמכרו בישראל 1,268,000 כרטיסים, וההכנסות הגיעו ל־12.5 מיליון לירות ישראליות. בסך הכול נמכרו בישראל כ־1,350,000 כרטיסים, נתון שהציב את הסרט בראש טבלת הסרטים הישראליים מבחינת מכירות, לפני קזבלן ו־סאלח שבתי. הסרט הופץ גם באירופה ב־700 עותקים והכניס שם 650,000 דולר. במערב גרמניה נמכרו לו 2.7 מיליון כרטיסים, והוא הגיע למקום ה־11 בדירוג הקופות.

המועצה לביקורת סרטים ומחזות הגבילה את הצפייה בסרט לבני 16 ומעלה בשל תכניו המיניים המפורשים, אף שבעיתונות דווח שגם בני נוער צעירים יותר הצליחו להיכנס להקרנות. ב־19 באפריל 1978 זכה הסרט בפרס הראשון בתחרות השנתית לסרטי עלילה ישראליים, בצירוף מענק של 120,000 לירות ישראליות. בועז דוידזון זכה בפרס הבמאי, אדם גרינברג בפרס הצלם ויפתח קצור בפרס השחקן המצטיין. הסרט ייצג את ישראל בפסטיבל ברלין ב־1978 והיה בין המועמדים הסופיים לפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר.

מסרט מצליח למותג תרבותי

הצלחת הסרט הולידה סדרת המשכים: יוצאים קבוע (1979), שפשוף נעים (1981), ספיחס (1982), סבבה ו־רומן זעיר (1983), הרימו עוגן (1985), אהבה צעירה (1987), בלוז לקיץ (1988) ו־החגיגה נמשכת (2001). כך הפך הסרט המקורי לבסיס של אחת מסדרות הסרטים המזוהות ביותר עם הקולנוע הישראלי המסחרי.

השפעתו ניכרת גם באופן שבו הוא נצרב בזיכרון הציבורי: דמויותיו, הביטויים, סצנות ההתבגרות, הגלידה מונטנה ושירי הפסקול הפכו לחלק מן הדימוי הפופולרי של תל אביב ושל נעורי שנות החמישים. גם מי שאינם מכירים את הסרט בשלמותו מזהים את שמו ואת דמויותיו. חשיבותו ההיסטורית אינה נובעת רק ממספר הכרטיסים שמכר, אלא מכך שהוא העניק לקהל הישראלי יצירה עממית, נגישה ומקומית, שהצליחה לתרגם חוויה ישראלית לשפה קולנועית בעלת משיכה רחבה גם מחוץ לישראל.

מדוע אסקימו לימון (סרט) ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אסקימו לימון ראוי להיכלל ב־מורשת (Moreshet) משום שהוא מתעד ומעצב פרק מרכזי בתרבות הישראלית הפופולרית. הוא שילב סיפור התבגרות מקומי, הומור תל־אביבי, מוזיקת פופ בינלאומית והפקה מסחרית שאפתנית, והגיע לקהלים בהיקף חסר תקדים בתולדות הקולנוע הישראלי. הישגיו הקופתיים, הפרסים וההמשכים שהוליד אינם רק נתונים תעשייתיים; הם מעידים על יכולתו להפוך סרט ישראלי לחוויה משותפת של מיליוני צופים.

ב־Moreshet.com הסרט נשמר כעדות לאופן שבו קולנוע פופולרי יכול להפוך לזיכרון לאומי: הוא משקף את דימויי הנעורים, השפה, המוזיקה והמרחב העירוני של ישראל, ובו בזמן מדגים כיצד יצירה מקומית יכולה לפרוץ את גבולות השוק הישראלי ולהשפיע על תרבות הקולנוע והבידור מעבר לו.