אברהם יאיר שטרן

אברהם יאיר שטרן, שנודע בכינויו המחתרתי יאיר, היה לוחם מחתרת, משורר עברי, אידאולוג ציוני רדיקלי ומייסדו של ארגון לוחמי חרות ישראל, לח״י. הוא נולד בסובאלק שבפולין הרוסית בשנת 1907, עלה לארץ ישראל בשנת 1925, למד באוניברסיטה העברית בירושלים, פעל תחילה ב״הגנה״ ולאחר מכן באצ״ל, ובשנת 1940 עמד בראש הפורשים שהקימו את המחתרת החדשה שנועדה להמשיך במאבק בשלטון הבריטי גם בזמן מלחמת העולם השנייה.

שטרן היה מן הדמויות הטעונות והדרמטיות בתולדות היישוב היהודי. מצד אחד, הוא היה משורר בעל לשון עברית עזה, סטודנט מצטיין ובעל חזון של ריבונות עברית מלאה; מצד אחר, דרכו המחתרתית הייתה קיצונית, אלימה ושנויה במחלוקת חריפה גם בתוך היישוב עצמו. חשיבותו ההיסטורית אינה נובעת מהסכמה ציבורית רחבה עם כל צעדיו, אלא מן ההשפעה שהייתה לו על התגבשות זרם מחתרתי ייחודי במאבק לעצמאות, על מושגי החירות והריבונות בקרב חלקים מן התנועה הלאומית, ועל זיכרון לח״י במדינת ישראל.

ילדות בסובאלק ושנות מלחמת העולם הראשונה

אברהם שטרן נולד ב־23 בדצמבר 1907 בסובאלק, אז בתחום האימפריה הרוסית וכיום בפולין. אביו, מרדכי שטרן, היה רופא שיניים, ואמו, הדסה־לאה, הייתה מיילדת ובתו של רפאל גרושקין־ליפשיץ, ממשכילי ליטא. בית המשפחה היה בית יהודי חילוני ומשכיל, שבו לימוד, שפה ותרבות תפסו מקום מרכזי. לשטרן היה אח צעיר, דוד, והשניים גדלו בתוך עולם יהודי מזרח־אירופי שבו השכלה, לאומיות ומאבקי זהות היו חלק מן האוויר הציבורי.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נכבשה סובאלק בידי הגרמנים. אביו של שטרן נעצר, ואמו נמלטה עם שני בניה לרוסיה, לבית אחותה בעיר סרנסק. הילדות שנקטעה בידי מלחמה, נדודים והיפרדות מן הבית הותירה בו תחושת קיום חריפה. בגיל צעיר למד להסתגל למצוקה, לריחוק ולחוסר ביטחון, חוויות שיעצבו בהמשך את דמותו כאדם שלא ראה בגלות מצב נסבל או יציב.

בסרנסק למד בגימנסיה רוסית והצליח בלימודיו. במקביל קיבל שיעורים בעברית ושמר קשר עם תרבות יהודית ולאומית. לאחר המלחמה חזרה אמו לסובאלק עם דוד, ואברהם נשאר זמן מה בבית דודתו כדי להשלים את לימודיו. לאחר המהפכה הבולשביקית החליט לשוב אל משפחתו, חזר לסובאלק ולמד בגימנסיה העברית. שם הושפע מן הספרות הרומנטית הפולנית ומן האווירה הלאומית שסבבה את הדור הצעיר.

עלייה לארץ ישראל והאוניברסיטה העברית

בשנת 1925, בהיותו בן שמונה־עשרה, עלה שטרן לארץ ישראל. הוא השלים את לימודיו בגימנסיה העברית בירושלים והמשיך ללימודים בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים. באוניברסיטה התבלט כתלמיד מצטיין, בעל כישרונות לשוניים ואמנותיים, שהצטיין בדקלום, כתיבה, משחק וציור. הוא נמשך לעולם הקלאסי, לספרות עברית ולרעיונות לאומיים, ובמקביל נדרש להתפרנס בכוחות עצמו ממלגות ומשיעורים פרטיים.

שטרן לא היה רק סטודנט. הוא השתלב במהירות בעולם הפוליטי והביטחוני של ירושלים. בעקבות מאורעות תרפ״ט בשנת 1929, שבהם הותקפו קהילות יהודיות בארץ ישראל, שירת בשורות ״ההגנה״ ושמר על גג בית כנסת בעיר העתיקה. החוויה הזאת חיזקה בו את ההכרה כי ריבונות יהודית לא תושג רק באמצעות מוסדות ציבוריים או דיפלומטיה, אלא תדרוש כוח עברי עצמאי.

באותן שנים ייסד שטרן את אגודת הסטודנטים ״חולדה״, שנקראה על שם היישוב חולדה ומגיניו במאורעות 1929. תקנון האגודה ביטא מחויבות לתחיית האומה העברית ולמדינה עברית חדשה. כבר בשלב זה אפשר לראות את הציר המרכזי בחייו: שילוב בין השכלה גבוהה, שירה, תרבות עברית ומחשבה צבאית מחתרתית.

משורר של מחתרת וחירות

שטרן כתב עשרות שירים, ובהם שירי מולדת, אהבה, מוות, הקרבה ומאבק. שירתו אינה רק תוספת צדדית לביוגרפיה שלו; היא חלק מהותי מן הדרך שבה הבין את עצמו ואת תפקידו. הוא כתב בלשון של פאתוס לאומי, רומנטיקה של הקרבה וחזון עברי טוטלי, שבו החייל האלמוני אינו מבקש תהילה אלא מוכן להיעלם במחתרת למען תחיית הארץ.

שירו הידוע ביותר, חיילים אלמונים, נכתב בעקבות מאורעות תרפ״ט ונעשה תחילה להמנון האצ״ל ולימים להמנון לח״י. השיר ביטא תפיסה של לוחמים ללא מדים, ללא הכרה רשמית, המגויסים לכל חייהם למשימה לאומית שרק המוות משחרר ממנה. בשפתו החריפה עיצב השיר את הדימוי העצמי של המחתרת: קבוצה קטנה, נרדפת, חשאית ומוכנה למות למען חירות ישראל.

בשנת 1933 השלים שטרן תואר שני באוניברסיטה העברית וקיבל מלגה ללימודי דוקטורט באוניברסיטת פירנצה באיטליה, בנושא הארוס בספרות היוונית העתיקה. שהותו באיטליה הייתה קצרה, אך חשובה: הוא עסק במחקר קלאסי וגם בעריכת שיריו. בסופו של דבר ויתר על מסלול אקדמי מבטיח כאשר נקרא לשוב לפעילות מחתרתית. בכך בחר במאבק פוליטי־צבאי על פני קריירה של חוקר ומשורר בלבד.

מן ההגנה לאצ״ל

במהלך פעילותו בירושלים הכיר שטרן את דוד רזיאל, ובין השניים נוצר קשר עמוק אף שבאו מרקעים שונים. שניהם פעלו תחילה בשורות ״ההגנה״ בפיקודם של אברהם תהומי ואברהם קריצ׳ברסקי. כאשר תהומי פרש מן ההגנה והקים את ״הגנה ב׳״, שהפכה לימים לארגון הצבאי הלאומי, הצטרפו אליו רזיאל ושטרן. בעיניהם נדרש גוף לוחם עצמאי, שאינו כפוף להנהגת תנועת העבודה ואינו מסתפק בהגנה פסיבית.

באצ״ל נעשה שטרן לדמות מרכזית בשנות השלושים. הוא השתתף בעיצוב רעיוני, בכתיבה, בארגון ובפעילות מבצעית־לוגיסטית. בשנת 1934 נקרא מפירנצה לשוב לפעילות על ידי אברהם תהומי, כדי לעסוק ברכישת נשק בפולין ובהעברתו לארץ ישראל. שטרן קיבל את המשימה, נטש למעשה את מסלול הדוקטורט והקדיש את חייו למחתרת.

מאורעות תרצ״ו–תרצ״ט החריפו את הוויכוחים בתוך האצ״ל ובינו לבין הנהגות ציוניות אחרות. שטרן האמין כי המדינה העברית לא תקום ללא כוח צבאי לאומי עצמאי וללא נכונות לפעולה ישירה נגד שלטון זר. הגישה הזאת הציבה אותו במסלול התנגשות עם מי שראו במאבק הבריטי־נאצי מציאות המחייבת שיתוף פעולה זמני עם בריטניה.

השליחות בפולין ותוכנית הארבעים אלף

בשנות השלושים יצא שטרן לפולין בשליחות האצ״ל, בניסיון להקים תשתית רחבה של לוחמים יהודים מאומנים. הוא פעל להקמת תאים חשאיים, להכשרות צבאיות בהדרכת קצינים פולנים, לרכישת נשק ולהברחתו לארץ ישראל. תוכניתו הגדולה, שנודעה כ״תוכנית הארבעים אלף״, דמיינה כוח יהודי מאומן שיעלה לארץ ישראל ויפתח במלחמת שחרור נגד הבריטים.

התוכנית הייתה נועזת, כמעט בלתי אפשרית, אך היא חושפת את תפיסת עולמו של שטרן: הוא לא ראה בציונות רק עלייה הדרגתית והתיישבות, אלא מהלך של מרד לאומי מאורגן. בעיניו, יהודי אירופה אינם צריכים להישאר קהל חסר מגן, אלא להפוך לכוח צבאי עברי עצמאי. פולין שלפני מלחמת העולם השנייה נראתה לו זירה שממנה אפשר לגייס אנשים, נשק ואימון לקראת עימות בארץ ישראל.

הפלישה הגרמנית לפולין ופרוץ מלחמת העולם השנייה קטעו את המהלך. מסלולי העלייה נסגרו, ההכשרות הופסקו, והעולם היהודי באירופה נכנס לאסון שלא ניתן היה עוד לנתב דרך תוכניות מחתרתיות. שטרן היה באותה עת בארץ ישראל ונעצר עם חברי מפקדת האצ״ל בלילה שבו פרצה המלחמה.

מלחמת העולם השנייה והפילוג מן האצ״ל

פרוץ מלחמת העולם השנייה יצר משבר חריף באצ״ל. דוד רזיאל וזאב ז׳בוטינסקי תמכו בהפסקת הפעולות נגד הבריטים ובהצטרפות למאמץ המלחמתי נגד גרמניה הנאצית. שטרן התנגד לכך בחריפות. הוא סבר כי בריטניה, ששלטה בארץ ישראל והגבילה את העלייה היהודית באמצעות הספר הלבן של 1939, נותרה אויבה הישיר של העצמאות העברית גם כאשר היא נלחמת בנאצים.

לאחר שחרורו מן המעצר בשנת 1940 עמד שטרן בראש קבוצת פורשים מן האצ״ל. הקבוצה הקימה ארגון חדש, שנקרא בתחילה בשם אחר ובהמשך נקבע שמו לוחמי חרות ישראל, לח״י. הפילוג היה לא רק ארגוני אלא מוסרי ואסטרטגי: האם בתקופת מלחמת העולם יש להפסיק את המאבק בבריטניה כדי שלא לפגוע במלחמה נגד הנאצים, או שמא דווקא בשעת החירום יש להמשיך לראות בשלטון הבריטי מכשול לריבונות יהודית ולהצלת יהודים.

בחירתו של שטרן בידלה אותו מן הזרם המרכזי של היישוב, מן ההגנה, מן הסוכנות היהודית וגם מרוב אנשי התנועה הרוויזיוניסטית. מבחינת רבים ביישוב הייתה זו עמדה מסוכנת ומופקרת; מבחינת שטרן הייתה זו נאמנות מוחלטת ליעד אחד: הוצאת הבריטים מארץ ישראל והקמת מדינה עברית עצמאית.

עיקרי התחייה ותפיסת הריבונות העברית

שטרן ניסח את מצע לח״י במסמך הידוע בשם עיקרי התחייה. המסמך הציג תפיסה לאומית רחבה של תחייה עברית: קיבוץ גלויות, כיבוש הארץ מידי שלטון זר, ריבונות עברית, בניין כוח צבאי, שליטה בארץ ישראל והקמת חברה לאומית חדשה. חלק מן הסעיפים כללו גם ממד מסורתי וסמלי, ובהם היחס לבית המקדש כסמל לעצמאות עברית.

שטרן לא היה דמות דתית במובן הרגיל, אך הוא השתמש בשפה יהודית, מקראית והיסטורית כדי להעניק עומק למאבק הלאומי. כינויו ״יאיר״ נבחר על שם אלעזר בן יאיר, ממנהיגי המרד ברומאים ומפקד הקנאים במצדה. הבחירה בשם זה מלמדת על הדרך שבה ביקש לחבר בין המחתרת המודרנית לבין זיכרון קדום של מרד, קנאות וחירות.

האידאולוגיה של שטרן כללה יסודות של לאומיות קיצונית, אנטי־קולוניאליזם עברי ותפיסה של ארץ ישראל כמרחב ריבונות בלתי ניתן לחלוקה. היא משכה אליה אנשים מקצוות שונים, ובהמשך לח״י עצמו כלל דמויות שדרכן הפוליטית לאחר קום המדינה התפצלה לכיוונים שונים מאוד, מימין לאומי ועד שמאל מדיני. הדבר מלמד כי לח״י לא היה רק ארגון מבצעי, אלא מוקד רעיוני חריג בתוך היישוב.

מגעים שנויים במחלוקת עם אויבי בריטניה

אחד הפרקים הקשים והטעונים ביותר בדמותו של שטרן הוא ניסיונו ליצור קשר עם אויבי בריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה. מתוך תפיסתו כי בריטניה היא הכוח שיש לסלק מן הארץ, ומתוך רצון למצוא גורם שיוכל לסייע להוצאת יהודים מאירופה ולהקמת מדינה יהודית, נעשו ניסיונות ליצור מגע עם איטליה הפשיסטית ועם גרמניה הנאצית. בינואר 1941 הועבר מסמך לשגרירות גרמניה בטורקיה שהציע שיתוף פעולה מדיני־צבאי נגד בריטניה בתמורה לתמיכה בהקמת מדינה יהודית ובהוצאת יהודים מאירופה.

המגעים לא נשאו פרי, והמסמך נותר בשגרירות באנקרה ונמצא לאחר המלחמה. מבחינה היסטורית, פרק זה הציב את שטרן בניגוד חריף כמעט לכל הזרמים הציוניים המרכזיים, ובראשם זאב ז׳בוטינסקי, שראה בבריטניה יריב בארץ ישראל אך דרש את ניצחון בעלות הברית על הנאצים. הניסיון לפנות לגרמניה הנאצית, גם אם מתוך היגיון אנטי־בריטי קיצוני ולא מתוך הזדהות עם הנאציזם, נותר אחד הפרקים המורכבים והבעייתיים ביותר במורשתו.

בפרופיל היסטורי אחראי אין להסתיר פרק זה ואין להפוך אותו למרכז היחיד של הדמות. הוא מלמד על הקיצוניות האסטרטגית של שטרן, על בדידותו הפוליטית, ועל נכונותו לחפש בריתות שהיישוב ראה בהן בלתי מוסריות ומסוכנות. לצד זאת, מטרתו המוצהרת נותרה הקמת כוח עברי עצמאי והבאת יהודים לארץ ישראל, ולא השתלבות באידאולוגיה הנאצית עצמה.

לח״י תחת מצור

בשנותיו הראשונות היה לח״י ארגון קטן, נרדף ומבודד. הוא חסר כסף, אמצעי הדפסה, נשק, מחסנים ותמיכה ציבורית רחבה. חבריו ניסו לפרסם עיתונים מחתרתיים, לשדר בתחנות חשאיות, לגייס כספים ולעשות פעולות נגד מטרות בריטיות. חלק מן הפעולות הידרדרו לשוד, לחילופי יריות ולפגיעה באנשי משטרה בריטים ויהודים. הדבר החריף את התנגדות היישוב ואת המצוד הבריטי.

שטרן נדד בין דירות מסתור בתל אביב וסביבתה, כשהוא נושא עמו מזוודה ומיטה מתקפלת. במזוודתו נשא תנ״ך, מילון עברי וחפצים מעטים. הוא המשיך לכתוב, להעביר הוראות, לעודד את אנשיו ולנסות לשמור על להבת המחתרת גם כאשר נדמה היה שהיא קרובה לחיסול. הוא דחה הצעות להסתתר עד סוף המלחמה, מפני שסבר שמנהיג מחתרת אינו יכול להציל את עצמו כאשר אנשיו נרדפים.

בתחילת 1942 גבר המצוד. תמונותיו פורסמו ועל ראשו הוצע פרס כספי. פעולות לח״י, ובהן פעולה ברחוב יעל 8 שבה נהרגו קצינים יהודים ובריטים ששירתו במשטרה הבריטית, עוררו זעזוע והגבירו את הלחץ הציבורי והמשטרתי על הארגון. שטרן מצא עצמו כמעט מנותק, אך המשיך לראות במאבק בבריטים את משימת חייו.

ימיו האחרונים ומותו בתל אביב

בשלושת השבועות האחרונים לחייו הסתתר שטרן בדירתם של טובה ומשה סבוראי ברחוב מזרחי ב׳ 8 בשכונת פלורנטין בתל אביב. משה סבוראי היה עצמו מבוקש ופצוע, וטובה סבוראי סיכנה את חייה כאשר נתנה מחסה לשטרן. חיסיה שפירא שימשה מקשרת והביאה אליו הודעות. בדירה כתב, קרא, ניסח רעיונות והשיב למכתבים, תוך ידיעה שהמצוד מתקרב.

ב־12 בפברואר 1942 הגיעו בלשי הבולשת הבריטית לדירה. שטרן הסתתר בארון, אך נמצא במהלך החיפוש. לאחר שנכבל ונשמר בידי שוטרים בריטים, הגיע למקום הקצין ג׳פרי מורטון. נסיבות הירי נותרו שנויות במחלוקת: הגרסה הבריטית טענה כי שטרן ניסה להימלט או לסכן את השוטרים, ואילו אנשי לח״י, טובה סבוראי ועדים אחרים טענו כי נורה כשהיה חסר יכולת להימלט. כך או כך, שטרן נורה ונהרג במקום, בגיל 34.

הלווייתו נערכה באותו ערב בבית הקברות נחלת יצחק, תחת אבטחה כבדה ובנוכחות מצומצמת של בני משפחה. מותו הפך אותו מיד לדמות מיתית בעיני אנשי לח״י. חודשים לאחר מכן נולד בנו, שנקרא יאיר על שם כינויו המחתרתי של אביו. בנו יאיר שטרן היה לימים עיתונאי ואיש טלוויזיה בכיר, ונכדו שי שטרן נעשה איש תקשורת ותרבות.

הנצחה והשפעה לאחר מותו

לאחר מותו של שטרן המשיך לח״י לפעול, ובשנים הבאות נעשה לאחד מארגוני המחתרת שפעלו נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל. מנהיגים מאוחרים של לח״י, ובהם יצחק שמיר, נתן ילין־מור וישראל אלדד, ייצגו לאחר קום המדינה דרכים פוליטיות ואינטלקטואליות שונות מאוד. הדבר מעיד על מורכבות הירושה שהותיר שטרן: לא רק ארגון, אלא גרעין רעיוני שמשך אליו אנשים שהבינו חירות עברית בדרכים שונות.

שיריו וכתביו פורסמו לאחר מותו, ובהם ספר השירים, בדמי לעד תחיי ומכתבים לרוני. השירים המשיכו לעצב את דימויו של שטרן לא רק כלוחם, אלא כמשורר מחתרת עברי. המתח בין ליריות, אהבת הארץ, הקרבה ומוות נותר אחד ממאפייני הזיכרון שלו.

מדינת ישראל הנציחה את שטרן בדרכים שונות: רחובות נקראו על שמו, היישוב כוכב יאיר נושא את כינויו, בית המסתור שבו נהרג הפך למוזיאון לח״י ״בית יאיר״, ובשנת 1978 הונפק בול דואר לזכרו במסגרת סדרה לציון שלושים שנה לעצמאות ישראל. מדי שנה מתקיימת אזכרה ממלכתית לחללי לח״י בבית העלמין נחלת יצחק.

מדוע אברהם יאיר שטרן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אברהם יאיר שטרן ראוי לציון כערך חשוב בארכיון מורשת (Moreshet) מפני שהוא מגלם פרק חריף, קשה ומשפיע בתולדות המאבק היהודי לריבונות בארץ ישראל. הוא היה סטודנט, משורר, איש מחתרת ומייסד לח״י, שהפך את רעיון החירות העברית לתביעה מוחלטת נגד כל שלטון זר. גם כאשר דרכו עוררה התנגדות קשה ומחלוקת מוסרית ופוליטית, אין להבין את תולדות היישוב, המחתרות והמאבק נגד המנדט הבריטי בלי להבין את דמותו ואת השפעתו.

Moreshet.com מתעד את שטרן משום שמורשת יהודית וישראלית כוללת גם דמויות מורכבות, נרדפות ושנויות במחלוקת, שהשפעתן על ההיסטוריה אינה נמדדת רק בהסכמה עמן אלא גם בעוצמת השאלות שהותירו אחריהן. מקומו של אברהם יאיר שטרן במורשת (Moreshet) נובע מן השילוב בין שירה עברית, אידאולוגיה מחתרתית, מאבק אנטי־בריטי, חזון ריבונות יהודית, הקמת לח״י והאופן שבו זכרו המשיך לעצב זרמים פוליטיים, תרבותיים והיסטוריים במדינת ישראל.