אבי גיל

אבי גיל הוא דיפלומט ישראלי, איש מדיניות, יועץ אסטרטגי, מחבר ומנכ״ל משרד החוץ לשעבר. במשך עשרות שנים פעל בצמתים מרכזיים של מדיניות החוץ הישראלית: בשירות החוץ, בלשכת שמעון פרס, במשרד ראש הממשלה, במשרד לשיתוף פעולה אזורי, במרכז פרס לשלום, בוועידות הנשיא ובמכון למדיניות העם היהודי. תרומתו אינה נמדדת בעיקר בנראות ציבורית, אלא בסוג השפעה אחר: עבודת עומק מאחורי הקלעים, עיצוב סדר יום מדיני, הכנת מהלכים, ניסוח רעיונות, ליווי מנהיגים ותרגום חזון מדיני למנגנוני עבודה.

גיל מזוהה במיוחד עם דרכו של שמעון פרס ועם המאמץ הישראלי לבנות אופק אזורי אחר: שלום עם שכנים, שיתוף פעולה מזרח־תיכוני, קשר עמוק עם יהדות העולם והבנה כי עתידה של ישראל תלוי לא רק בכוח צבאי, אלא גם בדיפלומטיה, רעיונות, כלכלה, תרבות ומערכות יחסים בין־לאומיות. בעבודתו המאוחרת כחוקר וכותב המשיך לעסוק בשאלות האלה מתוך נקודת מבט של מי שהיה בתוך חדרי קבלת ההחלטות ויכול לתאר כיצד מדיניות נוצרת, נכשלת, מתפתחת ומשאירה עקבות.

חיפה, השכלה ומסלול לשירות ציבורי

אבי גיל נולד בחיפה ב־11 בינואר 1955. העיר שבה נולד — עיר נמל, עיר מעורבת, עיר תעשייה, עיר עובדים ושער אל העולם — התאימה במידה רבה למסלול חייו המאוחר. הקריירה שלו תתפתח סביב חיבורים: בין ישראל לעולם, בין ירושלים לוושינגטון, בין מדיניות לפעולה, בין ציונות ליהדות התפוצות, ובין חזון מדיני לבין מכניקה מוסדית.

את השכלתו הגבוהה רכש בישראל ובארצות הברית. הוא בעל תואר מוסמך במדע המדינה מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מוסמך במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד, במסגרת תוכנית קרן וקסנר. השילוב בין מדע המדינה לבין מינהל ציבורי חשוב להבנת דמותו: גיל לא היה רק דיפלומט של טקסים ופרוטוקול, אלא איש מערכת שהבין מוסדות, תהליכי קבלת החלטות, יחסי כוח, תכנון מדיניות ויכולת ביצוע.

ההשכלה הזאת העניקה לו שפה כפולה: מצד אחד שפה ישראלית פנימית של ביטחון, ממשל, מפלגות ומשרדי ממשלה; מצד אחר שפה בין־לאומית של דיפלומטיה, מדיניות ציבורית וניתוח אסטרטגי. בהמשך הקריירה, היכולת לנוע בין השפות הללו תהיה אחד הנכסים המרכזיים שלו.

ראשית הדרך במשרד החוץ

גיל עשה את עיקר הקריירה המקצועית שלו במשרד החוץ הישראלי. הוא החל את דרכו בשנת 1983 כמזכיר שני בשגרירות ישראל בקטמנדו. התפקיד הראשון בשירות החוץ היה צנוע יחסית, אך הוא הציב אותו בתוך עולם שבו מדינה קטנה נדרשת לנהל נוכחות, קשרים, תדמית ואינטרסים בזירה רחבה הרבה יותר מגודלה הפיזי.

בשירות החוץ הישראלי למד גיל את מלאכת הדיפלומטיה המעשית: הכנת חומרי מדיניות, קריאת סביבה פוליטית, הבנת שחקנים זרים, תיאום בין גורמי ממשלה, כתיבה מדויקת ושמירה על רציפות בין החלטה מדינית לבין ביצוע בשטח. דיפלומטיה מן הסוג הזה אינה תמיד נראית לציבור, אך היא חיונית למדינה שכל מרחב הפעולה שלה תלוי במידה רבה בבריתות, הבנות, ערוצי שיחה והסברים משכנעים.

בשנת 1988 החל לעבוד בלשכת שר החוץ שמעון פרס. מאז נקשרו דרכיהם לאורך שנים רבות. הקשר הזה היה מקצועי, מדיני ואישי גם יחד: גיל ליווה את פרס בתפקידים ממלכתיים וציבוריים, שימש יועץ, מנהל, איש תוכן ושותף סוד, והיה מעורב במהלכים שבהם ניסתה ישראל לעצב מחדש את מקומה האזורי והעולמי.

לצד שמעון פרס: אמון, מדיניות וחזון

מעטים הכירו מקרוב את שמעון פרס לאורך זמן כפי שהכיר אותו אבי גיל. הוא עבד עמו בלשכת שר החוץ, ליווה אותו בשנים שבהן היה ראש ממשלה, פעל לצדו במרכז פרס לשלום, ובשלבים מאוחרים יותר היה שותף לעיצוב ועידות הנשיא. הקשר ביניהם נבנה על אמון ממושך ועל קרבה לעולם הרעיונות של פרס: שלום, טכנולוגיה, שיתוף פעולה אזורי, יהדות העולם ועתידה של ישראל כחברה יצירתית ולא רק כמבצר צבאי.

גיל לא היה רק עוזר מנהלי. הוא שימש כמי שמסוגל לתרגם רעיון של מנהיג למדיניות, למפגש, למסמך, לסדר יום ולתהליך. מי שעובד בצמוד למדינאי בכיר ברגעים מכריעים אינו רק עד מן הצד; הוא מסייע לעצב את הדרך שבה רעיונות עוברים מן מחשבה אל מעשה. במובן זה, גיל היה חלק ממעגל הביצוע של אחת הדמויות המרכזיות בפוליטיקה הישראלית והיהודית של המאה ה־20 וראשית המאה ה־21.

הקרבה לפרס לא מנעה ממנו מבט מפוכח. בכתיבתו המאוחרת על פרס הוא תיאר דמות מורכבת: מנהיג בעל חזון, אנרגיה ואופטימיות יוצאת דופן, אך גם אדם פוליטי שפעל בתוך יריבויות, מגבלות, כישלונות ופשרות. דווקא משום שהיה מקורב, עדותו חשובה: היא מספקת מבט מבפנים על האיש, על המערכת ועל האפשרות — ועל הקושי — להפוך חזון מדיני למציאות.

תהליך השלום ומדיניות אזורית

גיל היה מעורב במדיניות הישראלית ובמאמצי השלום, ובהם התהליכים שהובילו להסכמי אוסלו ולשלום עם ירדן. הוא פעל בתוך תקופה שבה ישראל ניסתה לעבור ממדיניות של ניהול סכסוך בלבד אל ניסיון לבנות מסגרת אזורית חדשה. גם כאשר התהליך עורר מחלוקות עמוקות וגם כאשר חלק מן התקוות לא התממשו, חשיבותו ההיסטורית נותרה גדולה: הוא שינה את השפה המדינית, פתח ערוצים, יצר ציפיות חדשות והגדיר מחדש את הדיון על גבולות, ביטחון והכרה הדדית.

בין השנים 1995–1996 שימש גיל כמנהל לשכת ראש הממשלה בתקופת כהונתו של שמעון פרס לאחר רצח יצחק רבין. זו הייתה תקופה קצרה אך מכרעת, שבה נדרש השלטון הישראלי להתמודד עם אבל לאומי, פיגועים, בחירות, המשך תהליך מדיני ומתח ציבורי קשה. תפקיד מנהל הלשכה בתקופה כזאת דרש שילוב של אמון אישי, קור רוח, הבנה פוליטית ויכולת לתאם בין מערכות המדינה.

בהמשך שימש גיל כמנכ״ל המשרד לשיתוף פעולה אזורי בשנים 1999–2001. עצם קיומו של משרד כזה ביטא את רעיון המזרח התיכון החדש: ניסיון לבנות קשרים אזוריים בתחומי כלכלה, תשתיות, תרבות ומדיניות. גם כאשר המציאות האזורית נעשתה קשה יותר, התפקיד מלמד על המקום שבו עמד גיל: במרחב שבין חזון שלום לבין מנגנון ממשלתי המנסה להפוך אותו לפעולה.

מנכ״ל משרד החוץ

בשנים 2001–2002 כיהן אבי גיל כמנכ״ל משרד החוץ של מדינת ישראל. הוא נכנס לתפקיד בתקופה מאתגרת במיוחד: האינתיפאדה השנייה, משבר אמון עמוק בין ישראל לפלסטינים, לחץ בין־לאומי גובר, מאבק על תדמיתה של ישראל בעולם ושינויים אסטרטגיים לאחר פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית. משרד החוץ נדרש אז להגן על עמדות ישראל, לשמור על קשרים מדיניים, להסביר את האיום הטרוריסטי ולנווט בין שיקולי ביטחון לבין צורך בלגיטימציה בין־לאומית.

תפקיד מנכ״ל משרד החוץ אינו רק תפקיד ניהולי. הוא משלב אחריות למערך הדיפלומטי העולמי של ישראל, קשר עם שגרירויות, הכנת מדיניות, תיאום עם ראש הממשלה ושר החוץ, ניהול כוח אדם מקצועי והובלת תגובות לאירועים משתנים. גיל הביא לתפקיד ניסיון מצטבר מן השטח, מן הלשכות המדיניות ומן התהליכים האזוריים שבהם השתתף.

כהונתו כמנכ״ל משרד החוץ סיכמה מסלול מקצועי שהחל בדרג דיפלומטי נמוך והגיע לראש הפירמידה המקצועית של משרד החוץ. היא גם ביטאה את האמון שנתן בו פרס ואת ההכרה ביכולתו להחזיק יחד מדיניות, ארגון, תקשורת ודיפלומטיה בזמן משבר.

מרכז פרס לשלום, ועידות הנשיא והפורומים הציבוריים

לאחר תפקידיו הממשלתיים המשיך גיל לפעול במרחבים שבהם מדיניות, רעיונות וציבור נפגשים. הוא שימש כסמנכ״ל מרכז פרס לשלום, מוסד שנועד לקדם שיתוף פעולה, דיאלוג ויוזמות אזוריות. במסגרת זו נמשך העיסוק שלו בשאלה שהעסיקה את פרס במשך שנים: כיצד בונים לא רק הסכם, אלא גם תשתית אזרחית, כלכלית ותרבותית לשלום.

בשנים 2009–2014 שימש גיל כמנהל התוכן של חמש ועידות הנשיא Facing Tomorrow. ועידות אלה, שהתקיימו בתקופת נשיאותו של פרס, ביקשו להפוך את ישראל למוקד דיון עולמי על עתיד, טכנולוגיה, מדע, חברה, יהדות ומדיניות. תפקיד מנהל התוכן היה מהותי: לא רק לארגן כנס, אלא לבנות שיחה בין מנהיגים, הוגים, מדענים, יזמים ואנשי ציבור סביב שאלות העתיד של ישראל, העם היהודי והעולם.

גיל שימש גם כמנהל התוכן של הפורום הגלובלי של הספרייה הלאומית של ישראל מאז הקמתו בשנת 2014. גם כאן ניכרת אותה נטייה מקצועית: בניית מרחב שיחה בין מוסדות, רעיונות וקהל בין־לאומי. הספרייה הלאומית אינה רק מוסד ארכיוני; היא מרחב של זיכרון יהודי, עברי וישראלי. חיבורו של גיל לפורום כזה משקף את המעבר הטבעי שלו מדיפלומטיה מדינתית לדיפלומטיה של תרבות, רעיונות וזהות.

המכון למדיניות העם היהודי וחשיבה אסטרטגית

משנת 2003 פועל גיל כעמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי, JPPI. המכון עוסק בתכנון מדיניות ארוך טווח ביחס לעתיד העם היהודי, מדינת ישראל, יהדות התפוצות, אנטישמיות, דמוגרפיה, זהות, יחסי ישראל והתפוצות ומקומה של ישראל בסדר העולמי. עבור גיל, זהו המשך טבעי לשירות החוץ: מעבר מן ניהול אירועים מדיניים מיידיים אל חשיבה ארוכת טווח על מצבו של העם היהודי בעולם משתנה.

במסגרת כתיבתו במכון עסק גיל בשאלות של סדר עולמי, יחסי ישראל וארצות הברית, תהליך מדיני, יחסי ישראל ויהדות אמריקה, עתיד הדמוקרטיה הישראלית, השלכות מגפת הקורונה על הזירה הגאופוליטית, ומעמדה של ישראל בעולם מקוטב. מאמריו אינם כתיבה אקדמית מנותקת; הם נכתבים מן נקודת מבט של אדם שהכיר ממשלות, מנהיגים, תהליכי משא ומתן ומגבלות כוח.

חשיבות עבודתו במכון נובעת מן החיבור בין ניסיון אישי לבין ניתוח מדיניות. הוא אינו מתבונן על העם היהודי רק כקהילה דתית או היסטורית, אלא כישות אסטרטגית רחבה: מדינה, תפוצה, בריתות, ערכים, מוסדות, יריבים, משברים והזדמנויות. זו נקודת מבט חיונית למורשת יהודית בת זמננו, משום שהיא שואלת לא רק מה היה, אלא מה צריך לעשות כדי שהעם היהודי וישראל ימשיכו להתקיים בביטחון ובמשמעות.

כתיבה על שמעון פרס ועל הדיפלומטיה הישראלית

ספרו של גיל נוסחת פרס, מיומנו של שותף סוד, שראה אור בעברית בשנת 2018, הציע מבט אישי ומבפנים על שמעון פרס. בשנת 2020 פורסמה גרסה אנגלית מורחבת בשם Shimon Peres: An Insider’s Account of the Man and the Struggle for a New Middle East. הספר מבוסס על יומנים, זיכרונות והיכרות קרובה, ומאפשר לקורא להבין את פרס לא רק כסמל אלא כאדם שפעל בתוך מציאות פוליטית קשה, בין תקווה לשלום לבין מאבקים פנימיים וחיצוניים.

ייחודו של הספר בכך שהוא מציב את הקורא בתוך חדרי המשא ומתן וההתלבטות: שיחות חשאיות, חשש מדליפות, מאבקי קרדיט, מתחים בין מנהיגים, ותהליך הדרגתי שבו רעיון שנראה כמעט בלתי אפשרי הופך למסלול מדיני. מבחינה היסטורית, ספרו של גיל הוא תרומה לתיעוד אחד הפרקים החשובים בתולדות ישראל: התקופה שבה ניסתה המדינה להגדיר מחדש את יחסיה עם הפלסטינים ועם הסביבה האזורית.

לצד הספר על פרס פרסם גיל גם ספרים נוספים בעברית, ובהם צומת טורונטו, גיא והשח, איפה הראש ותקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט. כתיבה זו מעידה על מעבר טבעי מאיש מערכת אל מחבר המבקש לעבד ניסיון, רעיונות ודמיון פוליטי לספרות ולדיון ציבורי.

השפעה שקטה על מורשת מדינית

אבי גיל אינו מסוג הדמויות שמורשתן בנויה על כריזמה המונית או על תפקיד נבחר אחד. השפעתו מצויה בשכבה אחרת של ההיסטוריה: יועצים, מנכ״לים, אנשי תוכן, דיפלומטים ומנסחי מדיניות שמחברים בין חזון לבין מוסד. אנשים כאלה אינם תמיד עומדים על הבמה, אך בלי עבודתם קשה להפוך רעיונות למדיניות, כנסים לשיחה משמעותית, ומנהיגות אישית למורשת מתמשכת.

במובן זה, גיל מייצג מסורת ישראלית חשובה של שירות ציבורי מקצועי. הוא פעל בתוך מערכת מדינית מורכבת, ליווה תהליכים רגישים, עבד לצד אחד המנהיגים המרכזיים בתולדות ישראל, ונשאר פעיל גם לאחר תפקידיו הרשמיים ככותב, חוקר ויועץ. תרומתו נמצאת גם במה שעשה וגם במה שתיעד: הוא סייע לעצב פרקים מדיניים, ולאחר מכן עזר להסביר אותם לדורות הבאים.

הערך ההיסטורי של דמותו נובע גם מן הקשר בין ישראל ליהדות העולם. דרך עבודתו במשרד החוץ, במכון למדיניות העם היהודי, בוועידות הנשיא ובפורום הספרייה הלאומית, הוא עסק שוב ושוב בשאלה כיצד מדינת ישראל מדברת עם העולם ועם העם היהודי. זו שאלה מרכזית במורשת היהודית המודרנית: כיצד עם עתיק, שחזר לריבונות, מגדיר את מקומו בתוך סדר עולמי משתנה.

מדוע אבי גיל ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אבי גיל ראוי לציון כערך חשוב בארכיון מורשת (Moreshet) מפני שהוא מייצג את שכבת העומק של הדיפלומטיה והמדיניות הישראלית: אנשי השירות הציבורי, היועצים והחוקרים שפועלים בצמתי החלטה ומסייעים לעצב את הדרך שבה ישראל מבינה את עצמה, את שכנותיה, את יהדות העולם ואת מקומה בזירה הבין־לאומית. עבודתו במשרד החוץ, בלשכת שמעון פרס, במשרד לשיתוף פעולה אזורי, במרכז פרס לשלום, בוועידות הנשיא ובמכון למדיניות העם היהודי יצרה רצף של שירות, מחשבה ותיעוד.

Moreshet.com מתעד את גיל משום שמורשת יהודית וישראלית אינה בנויה רק מן המנהיגים הנראים לעין, אלא גם מן האנשים שהיו בחדרים שבהם רעיונות הפכו למסמכים, משאים ומתנים, מדיניות ומוסדות. מקומו של אבי גיל במורשת (Moreshet) נובע מתרומתו לדיפלומטיה הישראלית, לתהליך השלום, לחשיבה על עתיד העם היהודי, ולתיעוד הפנימי של דרכו של שמעון פרס — דמות שהשפיעה עמוקות על ישראל, על הציונות ועל הדמיון המדיני של המזרח התיכון.