אבא גרשון פרומצ'נקו

אבא גרשון פרומצ'נקו (4 באוגוסט 1916 – 5 בנובמבר 2005) היה תעשיין ומהנדס ישראלי, מבעלי חברת עלית ומנכ״ל החברה במשך 21 שנה. במשך כחמישה עשורים היה שותף להתפתחותה של עלית ממפעל שוקולד צעיר ברמת גן לחברת מזון גדולה ומוכרת, והיה מן האנשים שחיברו בה בין הנדסה, ייצור תעשייתי, ניהול מוצר ופיתוח עסקי.

הסיפור שלו הוא גם פרק בתולדות התעשייה הישראלית. הוא עלה לארץ ישראל כנער בשנות השלושים, למד הנדסה בטכניון והצטרף למפעל המשפחתי עוד לפני הקמת המדינה. בהמשך פיקח על הייצור, טיפל בלקוחות גדולים, הוביל פרויקטים תעשייתיים ונעשה למנכ״ל. אחד המהלכים המזוהים עמו ביותר היה הקמת תחום הקפה הנמס של עלית והפיכתו ממוצר שנחשב בתחילה יוקרתי למוצר צריכה עממי המזוהה עם המטבח והבית הישראלי.

יחד עם מרק מושביץ היה פרומצ'נקו חלק מדור מנהלים שהרחיב את עלית מעבר למפעל המשפחתי שממנו צמחה. בעוד מושביץ התמקד במידה רבה בשיווק ובפרסום, פרומצ'נקו הביא אל הנהלת החברה את נקודת המבט ההנדסית והיצרנית. חלוקת התפקידים הזאת הייתה משמעותית בהתפתחותה של חברה שצריכה הייתה לא רק למכור מותגים, אלא גם להקים מפעלים, לפתח קווי ייצור, להבטיח איכות ולספק לשוק ישראלי שגדל במהירות.

ילדות בלטביה ועלייה לארץ ישראל

פרומצ'נקו נולד בפלך ליפלנד של האימפריה הרוסית, באזור הנמצא כיום בלטביה, לשרה ולאליהו פרומצ'נקו. משפחתו הייתה קשורה לתעשיית השוקולד והממתקים עוד באירופה. בשנת 1933, כשהיה בן שבע־עשרה, עלה עם משפחתו לארץ ישראל.

העלייה התרחשה בתקופה שבה היישוב היהודי בארץ התרחב ובנה במהירות מוסדות כלכליים ותעשייתיים משל עצמו. עבור משפחת פרומצ'נקו, הידע והניסיון שהביאו עמם לא נותרו רק זיכרון מן העולם האירופי שממנו באו. הם הפכו לבסיס למפעל חדש.

בשנת 1934 היה אביו אליהו ממייסדי בית החרושת עלית ברמת גן. המפעל הצעיר עסק בשוקולד ובממתקים והיה חלק ממגמה רחבה יותר של בניית ייצור מקומי בארץ במקום תלות מלאה במוצרים מיובאים.

מהנדס צעיר בטכניון

אבא פרומצ'נקו בחר במסלול מקצועי שהתאים היטב לצורכי המפעל המשפחתי. הוא למד הנדסה בטכניון בחיפה וסיים את לימודיו בשנת 1938. זמן קצר לאחר מכן הצטרף לעלית.

ההכשרה ההנדסית הייתה משמעותית לקריירה שלו. תעשיית המזון דורשת שילוב בין חומרי גלם, מכונות, בקרת תהליכים, אריזה, אחסון והפצה. פרומצ'נקו לא הגיע לחברה רק כבנו של אחד המייסדים, אלא כאיש מקצוע שהיה מסוגל להבין את רצפת הייצור ואת הטכנולוגיה שמאחורי המוצרים.

תפקידו הראשון היה צנוע יחסית: הוא סיפק את מוצרי עלית לחנויות של סוחרים ערבים. העבודה העניקה לו היכרות ישירה עם השוק ועם הלקוחות. בהמשך נעשה איש הקשר של עלית עם הצבא הבריטי בארץ ישראל, שהיה לקוח גדול ומשמעותי בתקופת מלחמת העולם השנייה.

עם הזמן הצטרף לצוות הניהולי וקיבל אחריות על תהליכי הייצור. המעבר משטח ומכירות לתפעול ולהנהלה הפך אותו בהדרגה לאחת הדמויות המרכזיות בחברה.

עלית כחלק מבניית התעשייה המקומית

כאשר הצטרף פרומצ'נקו לעלית, הכלכלה המקומית הייתה קטנה בהרבה מזו שתתפתח לאחר הקמת המדינה. חומרי גלם, מכונות, ידע מקצועי ויכולת שיווק היו מוגבלים, ושוק הצרכנים עצמו היה עדיין בתהליך בנייה.

בשנים שלאחר מכן גדלה אוכלוסיית הארץ במהירות, במיוחד לאחר הקמת מדינת ישראל והעליות הגדולות. עבור חברות מזון מקומיות נוצר אתגר כפול: לספק כמויות גדולות יותר ולהתאים מוצרים לטעמים ולהרגלים של אוכלוסייה מגוונת שהגיעה מאירופה, מצפון אפריקה, מהמזרח התיכון וממקומות נוספים.

עלית התפתחה בתוך המציאות הזאת. מפעל שוקולד שהוקם בימי היישוב הפך בהדרגה לחברה שעסקה במגוון רחב יותר של מוצרי מזון ומשקאות. פרומצ'נקו היה אחד האנשים שהובילו את המעבר הזה מן המפעל המשפחתי אל תעשייה בקנה מידה ארצי.

השותפות הניהולית עם מרק מושביץ

דמות מרכזית לצדו של פרומצ'נקו הייתה מרק מושביץ. השניים היו שותפים מרכזיים בהרחבת עלית ובהפיכתה לאחת החברות הגדולות בענף המזון הישראלי.

חלוקת העבודה ביניהם התאימה ליכולותיהם. פרומצ'נקו היה מזוהה עם הצד ההנדסי, הייצורי והביצועי, בעוד מושביץ עסק במיוחד בשיווק ובפרסום. חברה תעשייתית זקוקה לשני העולמות: מוצר שניתן לייצר בעקביות ובאיכות, ויכולת להפוך אותו למותג שהציבור מכיר ורוצה לקנות.

המודל הזה היה חשוב במיוחד בתקופה שבה התעשייה הישראלית עברה ממפעלים קטנים יחסית לחברות מורכבות בעלות מפעלי ייצור, מערכי הפצה ומותגים לאומיים.

הקפה הנמס והמהלך ששינה הרגל צריכה

אחד הפרויקטים המזוהים ביותר עם פרומצ'נקו היה כניסתה של עלית לתחום הקפה הנמס באמצע שנות החמישים. עד אז לא היה קפה נמס מוצר שיוצר בישראל בהיקף מסחרי מקומי. החברה החליטה לפתח את התחום ולהקים יכולת ייצור מקומית, ובצפת התפתח אחד ממרכזי ייצור הקפה שלה.

הידע הטכנולוגי הראשוני הגיע בסיוע יצרן קפה נמס יהודי מארצות הברית. פרומצ'נקו היה המהנדס ואיש הביצוע של המהלך: עליו הוטל להפוך את הרעיון לתהליך ייצור עובד. מרק מושביץ הוביל את הצד השיווקי והפרסומי.

השילוב הצליח. בשנים הראשונות נתפס הקפה הנמס כמוצר יוקרתי יחסית, המתאים לצרכנים שהכירו אותו מחוץ לישראל. בהדרגה ירד המחסום הזה, והמשקה נעשה מוצר יומיומי ונפוץ.

המשמעות של המהלך חרגה מעוד מוצר חדש. קפה נמס של עלית הפך במשך השנים לאחד המוצרים המזוהים ביותר עם החברה ולחלק מהרגלי הצריכה הישראליים. הוא נכנס למטבחים, למקומות עבודה ולבסיסים, והמותג נשאר מוכר גם עשרות שנים לאחר שהושק.

הפחית שהפכה לסמל

פרומצ'נקו לא עסק רק במכונות ובמפעלים. הוא היה אחראי גם לעיצוב קופסת הפח המזוהה של הקפה הנמס של עלית. האריזה נשארה כמעט ללא שינוי במשך שנים רבות ונעשתה חלק מן הזהות החזותית של המוצר.

בשנות השבעים ניסתה עלית להעביר את הקפה הנמס לצנצנות זכוכית, אך צרכנים רבים ביקשו את אריזת הפח המוכרת. החברה החזירה אותה לשיווק. הסיפור הקטן הזה מדגים תופעה גדולה יותר בעולם המותגים: כאשר אריזה נעשית מוכרת במשך שנים, היא חדלה להיות רק כלי קיבול והופכת לחלק מהזיכרון של הצרכן.

במקרה של פרומצ'נקו, זו הייתה המחשה נוספת לחיבור שבין הנדסה, שימושיות וזהות מותגית. מוצר תעשייתי מצליח אינו רק הנוזל או האבקה שבתוכו; גם הדרך שבה הוא מיוצר, נשמר, משונע ומופיע על המדף משפיעה על הצלחתו.

מנכ״ל עלית במשך 21 שנה

בשנות השישים התמנה פרומצ'נקו למנכ״ל עלית וליו״ר מועצות המנהלים של חברות הבת. הוא כיהן כמנכ״ל במשך 21 שנה, תקופה ארוכה שבה החברה גדלה והפכה למערכת תעשייתית רחבה בהרבה מזו שאליה הצטרף בשנת 1938.

תפקיד מנכ״ל בחברת מזון גדולה בתקופה זו כלל התמודדות עם שינויים באוכלוסייה, מחסור ומגבלות יבוא, תחרות, התרחבות מפעלים, פיתוח מוצרים ועלייה מתמדת בציפיות הצרכנים. פרומצ'נקו הגיע לתפקיד עם ניסיון שנבנה כמעט בכל שכבות החברה — הפצה, קשרי לקוחות, ייצור, הנדסה והנהלה.

במקביל שימש מרק מושביץ יו״ר החברה ומילא תפקידים מרכזיים בקבוצה. השותפות בין משפחות המייסדים אפשרה לעלית להתפתח במשך שנים כחברה ישראלית הנשענת על ידע מקצועי, בעלות משפחתית וניהול שהפך בהדרגה למקצועי ומורכב יותר.

חמישים שנה בחברה אחת

מעט קריירות תעשייתיות משתרעות על פני תקופה ארוכה כמו זו של פרומצ'נקו בעלית. הוא החל לעבוד בחברה בשנת 1938, ארבע שנים בלבד לאחר הקמת המפעל ברמת גן, והמשיך להיות קשור אליה עד 1987.

במהלך אותן שנים השתנתה הסביבה הישראלית כמעט לחלוטין: היישוב הפך למדינה; אוכלוסיית הארץ גדלה פי כמה; התעשייה המקומית התרחבה; שוקי ההון והפרסום התפתחו; וחברות משפחתיות רבות עברו בהדרגה למבנים תאגידיים גדולים יותר.

עלית עצמה עברה תהליכי התרחבות ורכישות ונעשתה מותג ישראלי ארצי. העובדה שפרומצ'נקו היה חלק מהחברה כמעט מן ההתחלה ועד שנות השמונים הופכת את סיפורו למעין חתך רוחב בתולדות התעשייה הישראלית.

דנות והניסיון להרחיב פעילות עסקית

בשנת 1979 היה פרומצ'נקו בין מייסדי חברת ההחזקות דנות, יחד עם קבוצה של תעשיינים ואנשי עסקים ישראלים. המיזם נועד להשקיע בחברות ובעסקים נוספים מעבר לפעילותם התעשייתית המקורית של המשתתפים.

דנות לא הפכה לסיפור הצלחה ארוך טווח ונקלעה למשבר שהוביל לקריסתה באמצע שנות השמונים. הפרק הזה הוא חלק מן התמונה המלאה של פעילותו העסקית: לצד עשרות שנות צמיחה מוצלחת בעלית, היה גם שותף למיזם השקעות שלא הצליח לשרוד.

עצם השתתפותו בדנות מלמדת על המעמד שאליו הגיע. פרומצ'נקו כבר לא היה רק מנהל מפעל מזון, אלא חלק מקבוצה של תעשיינים ותיקים שביקשו לקחת חלק רחב יותר בהתפתחות המשק הישראלי.

השינוי בבעלות והפרישה מעלית

בשנות השמונים החלה הבעלות בעלית להשתנות. קבוצת פדרמן רכשה מניות ממשפחות המייסדים והתקדמה לעבר שליטה בחברה. בין היתר נרכשו מניות שהחזיק אחיו של אבא, יעקב פרומצ'נקו.

במאי 1987 מכר אבא פרומצ'נקו את מניותיו בעלית, שהיוו באותה עת כ־6.5% מן החברה. בנובמבר אותה שנה הודיע על התפטרותו ממועצת המנהלים. בכך הסתיימו כמעט חמישים שנות פעילות ישירה שלו בחברה.

הפרישה סימנה גם שינוי רחב יותר בעולם העסקי הישראלי. חברות שנבנו בידי משפחות תעשיינים בתקופת היישוב ובראשית המדינה עברו בהדרגה לבעלי שליטה חדשים ולמבנים תאגידיים אחרים. עלית עצמה המשיכה להתפתח, ובהמשך נעשתה חלק מקבוצת שטראוס, אך המותג עלית ושורה של המוצרים שנבנו בתקופת פרומצ'נקו נשארו חלק מרכזי מעולם המזון הישראלי.

משפחה וחיים אישיים

פרומצ'נקו היה נשוי לרות. לבני הזוג היו שתי בנות, ובהן תמרה, תמי, וולף־פילוסוף, שהייתה נשואה בעבר לעורך הדין והמנהַל אבי פילוסוף, שגם הוא מילא בהמשך תפקיד בכיר בעלית, וכן בת נוספת, לביה עוז.

החיבור המשפחתי לעולם העסקי נמשך גם בדורות הבאים. כמו בחברות ישראליות רבות שנוסדו בתקופת היישוב, סיפור עלית היה במשך שנים גם סיפורן של משפחות המייסדים ושל בני הדור השני והשלישי שהשתלבו בניהול, בפיתוח ובבעלות.

אבא פרומצ'נקו נפטר ב־5 בנובמבר 2005. הוא הובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

מורשת של תעשייה ישראלית יומיומית

השפעתו של תעשיין אינה תמיד ניכרת באנדרטה או במוסד הנושא את שמו. לעיתים היא נמצאת במוצרים שהופכים לחלק מן החיים עצמם. במקרה של פרומצ'נקו, הקפה הנמס של עלית הוא דוגמה בולטת לכך.

הוא היה שותף לדור שבנה בארץ יכולת לייצר בהיקף גדול מוצרים שבעבר הגיעו מחוץ לארץ או לא היו זמינים כלל לשוק המקומי. הוא הביא אל התהליך הזה הכשרה הנדסית, הבנה בייצור וניסיון ניהולי שנרכש במשך עשרות שנים.

החברה שבה עבד השתנתה מאז פעמים רבות, בעלי המניות התחלפו והמוצרים התרחבו, אך השם עלית ממשיך להיות אחד המותגים המזוהים עם תעשיית המזון בישראל. חלק מן היסודות לכך הונחו בתקופה שבה פרומצ'נקו ומושביץ ניהלו את החברה והפכו מפעל ותיק לקבוצת מזון ארצית.

מדוע אבא גרשון פרומצ'נקו ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אבא גרשון פרומצ'נקו ראוי לציון כערך חשוב בארכיון מורשת (Moreshet) משום שסיפורו מתעד סוג של בניית מדינה שלעתים נשאר בצלם של האירועים המדיניים והצבאיים: בנייתה של תעשייה מקומית המסוגלת להאכיל אוכלוסייה גדלה, לפתח מוצרים חדשים, להכשיר אנשי מקצוע וליצור מותגים משלה. מנער שעלה מלטביה לארץ ישראל צמח מהנדס ומנהל שהקדיש כמעט חמישים שנה לחברה ישראלית אחת והיה שותף להפיכתה ממפעל שוקולד צעיר לאחת מחברות המזון המרכזיות בארץ.

תרומתו ניכרת במיוחד במהלך שהכניס את עלית לתחום הקפה הנמס ובהפיכת המוצר לחלק מן התרבות היומיומית בישראל, אך היא רחבה יותר ממוצר אחד. היא כוללת בניית מערכי ייצור, ניהול מקצועי, פיתוח תעשייתי והעברת ידע בין דורות של מנהלים ועובדים.

Moreshet.com מתעד את פרומצ'נקו מפני שהמורשת הישראלית כוללת גם את האנשים שבנו את חיי היום־יום של המדינה — את המפעלים, המוצרים והחברות שאפשרו למשק צעיר להתפתח. מקומו במורשת (Moreshet) הוא מקומו של תעשיין שפעילותו נטמעה עמוק כל כך בחיי הציבור, עד שהמוצרים שעזר ליצור נעשו במשך עשרות שנים חלק טבעי מן הבית הישראלי.