מרים אדלסון

מרים אדלסון, שנולדה בשם מרים פרבשטיין, היא רופאה ישראלית-אמריקאית, חוקרת בתחום ההתמכרויות, פילנתרופית, מו״לית ואשת עסקים מן המשפיעות בעולם היהודי והישראלי בן זמננו. סיפור חייה מחבר בין ילדות עברית בארץ ישראל, שירות רפואי בצה״ל, מחקר קליני, טיפול באנשים הסובלים מהתמכרות לאופיואידים, פילנתרופיה יהודית וישראלית בהיקף עצום, בעלות על כלי תקשורת מרכזי בישראל וניהול נכסים עסקיים גדולים לאחר מות בעלה, שלדון אדלסון.

ייחודה של אדלסון אינו רק בהיקף ההון שעמד לרשותה ולרשות משפחתה, אלא בשילוב בין הכשרה רפואית ממשית לבין נתינה מוסדית רחבת היקף. היא פעלה כרופאה וכחוקרת לפני שהפכה לדמות עולמית של פילנתרופיה ועסקים, והמשיכה לראות ברפואה, בישראל, בזיכרון היהודי ובחיזוק הזהות היהודית תחומי שליחות מרכזיים. משום כך דמותה נוגעת בכמה מעגלים של מורשת: רפואה, נדבנות, עיתונות, חינוך יהודי, זיכרון השואה, קשרי ישראל והתפוצות והשפעה ציבורית.

ראשית חייה בארץ ישראל ובחיפה

מרים אדלסון נולדה בתל אביב ב-10 באוקטובר 1945, בתקופת המנדט הבריטי, להורים שעלו מפולין לפני השואה. אביה, שמחה פרבשטיין, היה מעורב בחיים הציבוריים בישראל הצעירה והיה חבר מרכזי במפ״ם, ובהמשך עסק בבתי קולנוע בחיפה. אמה, מנוחה, באה ממשפחה חסידית, וסבתה מרים, שעל שמה נקראה, נספתה בשואה. כבר בראשית חייה התקיימו יחד כמה מרכיבים שילוו את דרכה: עבריות, ציונות, זיכרון יהודי, תרבות ציבורית וחיים אזרחיים במדינה הנבנית.

בשנות החמישים עברה משפחתה לחיפה, ושם למדה אדלסון בבית הספר הריאלי העברי. החינוך בריאלי, אחד המוסדות החשובים של החינוך העברי המודרני, הציב אותה בתוך מסורת של מצוינות, שירות ציבורי, עברית, מדע ואחריות אזרחית. היא גדלה בישראל שבה בניית המדינה, קליטת עלייה, ביטחון, חינוך ורפואה היו משימות לאומיות ולא רק מקצועיות.

בשירותה הצבאי שירתה כקצינת רפואה בחיל הרפואה, בין היתר בנס ציונה. שירות זה היה חלק טבעי מן המעבר שלה לעולם הרפואה: רפואה לא רק כקריירה אישית, אלא כחלק מן המערך הציבורי והלאומי של מדינת ישראל.

הכשרה רפואית ומחקר התמכרויות

אדלסון למדה מיקרוביולוגיה וגנטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן המשיכה ללימודי רפואה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. את לימודיה סיימה בהצטיינות, ובהמשך התמחתה ברפואה פנימית. היא עבדה בבית החולים רוקח, שהיה קשור לבית החולים הדסה בתל אביב, ושימשה אחראית על רפואה פנימית בחדר המיון.

בשנת 1986 נסעה לארצות הברית והגיעה לאוניברסיטת רוקפלר בניו יורק, שם התמחתה וחקרה התמכרות לסמים. היא עבדה לצד פרופ׳ מרי ג׳ין קריק, מן הדמויות החשובות בפיתוח טיפול במתאדון ובגישה רפואית להתמכרות להרואין ולאופיואידים. תחום זה דרש שילוב של מדע, חמלה קלינית ואומץ ציבורי, משום שבמשך שנים התמכרות נתפסה לעיתים ככישלון מוסרי ולא כמחלה הדורשת טיפול רפואי.

המחקר והטיפול של אדלסון בתחום ההתמכרויות העניקו לה תרומה עצמאית שאינה תלויה בהונה המשפחתי. היא עסקה באחד הנושאים הקשים והרגישים ברפואה המודרנית: כיצד לסייע לאנשים שחייהם נפגעו מהתמכרות, כיצד להפחית סבל, כיצד לשלב טיפול תרופתי ותמיכה פסיכו-סוציאלית, וכיצד לבסס מדיניות טיפולית על ידע רפואי ולא על סטיגמה.

מרפאות אדלסון וטיפול בהתמכרויות בישראל ובארצות הברית

בשנת 1993 נפתחה בתל אביב מרפאת אדלסון לטיפול ומחקר בהתמכרויות, הקשורה למרכז הרפואי איכילוב ולפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. המרפאה התמקדה בטיפול באנשים הסובלים מהתמכרות לאופיואידים, לרבות הרואין, ושילבה טיפול במתאדון עם מחקר קליני ותמיכה טיפולית.

בשנת 2000 נפתח בלאס וגאס מרכז טיפולים ומחקר נוסף על שם מרים ושלדון אדלסון. המרכזים הללו ביטאו את תפיסתה הרפואית: התמכרות היא מחלה שיש לטפל בה ברצינות רפואית, במעקב, במחקר ובכבוד למטופלים. מבחינה חברתית, זהו תחום שבו רפואה יכולה לשנות חיים של יחידים ומשפחות, להקטין נזק קהילתי ולהחזיר אנשים למסלול של תפקוד ותקווה.

תרומתה בתחום זה חשובה במיוחד משום שהיא מגשרת בין מחקר אקדמי לבין טיפול ממשי. לא מדובר רק בתרומה כספית למוסד רפואי, אלא בהקמה ובקידום של מסגרות טיפול שמבוססות על מומחיות מקצועית שלה עצמה. בתוך פרופיל מורשת, זהו אחד היסודות המרכזיים בדמותה: רופאה שפעלה מתוך ידע, ניסיון ומחויבות לאוכלוסייה שסובלת לעיתים קרובות מהדרה ומסטיגמה.

החיים עם שלדון אדלסון ויצירת מוקד פילנתרופי יהודי

בשנת 1989 פגשה מרים פרבשטיין את שלדון אדלסון בבליינד דייט, והשניים נישאו בשנת 1991. נישואיהם יצרו גם שותפות אישית וגם שותפות פילנתרופית בעלת השפעה רחבה. יחד הפכו בני הזוג אדלסון לאחד ממוקדי הנתינה החשובים ביותר בעולם היהודי והישראלי, עם דגש על ישראל, חינוך יהודי, רפואה, זיכרון השואה, קשרי יהדות התפוצות וארגונים פרו-ישראליים.

לאדלסון היו שתי בנות מנישואיה הראשונים לרופא אריאל אוקסהורן, ובהן יסמין לוקץ׳, יזמת ומשקיעה ישראלית. עם שלדון אדלסון נולדו לה שני בנים, מתן ואדם. לאחר פטירת שלדון אדלסון בשנת 2021, הפכה מרים אדלסון לדמות המרכזית במשפחת אדלסון מבחינת בעלות עסקית, פילנתרופיה והשפעה ציבורית.

השותפות עם שלדון אדלסון חיברה בין עולמות שונים: רפואה ומדע מצד אחד, עסקים גלובליים ופילנתרופיה גדולה מצד אחר. לפי מקורות שונים, מרים אדלסון השפיעה עמוקות על מחויבותו של שלדון אדלסון לישראל ולמטרות ציוניות. גם אם הדמות הציבורית של בני הזוג עוררה מחלוקת פוליטית, קשה להפריז בהיקף ההשפעה המוסדית שלהם על ארגונים יהודיים וישראליים.

פילנתרופיה: תגלית, יד ושם, רפואה וחינוך יהודי

הפילנתרופיה של אדלסון התמקדה במידה רבה בחיזוק העם היהודי ומדינת ישראל. בני הזוג אדלסון היו מן התורמים הגדולים ביותר לפרויקט תגלית, המביא צעירים יהודים מרחבי העולם לביקור חינוכי בישראל. תגלית השפיעה על מאות אלפי צעירים יהודים, חיזקה קשרים אישיים עם ישראל, יצרה חוויות זהותיות עמוקות והפכה לאחד ממיזמי הקשר החשובים בין ישראל לתפוצות.

אדלסון ובעלה תרמו גם ליד ושם, למוסדות חינוך יהודיים, לארגונים הקשורים לתמיכה בישראל, למוסדות קהילה ולמיזמים רפואיים. תרומה משמעותית ניתנה להקמת בית הספר לרפואה באוניברסיטת אריאל, שנחנך בשנת 2021 ונקרא על שם מרים ושלדון אדלסון. התרומות הללו שיקפו תפיסה שלפיה פילנתרופיה אינה רק סיוע נקודתי, אלא בניית תשתיות: מוסדות שמכשירים רופאים, מחנכים, חוקרים, מנהיגים וקהילות.

בני הזוג תרמו גם לבנק הדם הלאומי של מד״א בקריית מד״א ברמלה, מיזם בעל חשיבות אסטרטגית למערכת הבריאות והחירום בישראל. סוג כזה של נתינה משלב רפואה, ביטחון אזרחי, מוכנות לחירום וחיי יום-יום. הוא מדגים כיצד הון פרטי יכול לתמוך בתשתיות ציבוריות בעלות חשיבות לאומית.

חשיבותה של אדלסון כנדבנית יהודית נובעת מכך שהנתינה שלה פעלה לאורך כמה דורות ומעגלים: צעירים יהודים בתפוצות, ניצולי שואה וזיכרון השואה, סטודנטים לרפואה, מוסדות ישראליים, ארגוני הצלה ובריאות, וחיזוק זהות יהודית במרחב האמריקאי והישראלי.

ישראל היום ועולם התקשורת הישראלי

משנת 2018 מכהנת אדלסון כמו״לית של ישראל היום, אחד העיתונים המרכזיים בישראל. העיתון, שהוקם ביוזמת משפחת אדלסון, הפך בתוך שנים לכלי תקשורת בעל תפוצה רחבה והשפעה ניכרת על השיח הציבורי הישראלי. תפקידה כמו״לית מציב אותה לא רק כפילנתרופית ואשת עסקים, אלא גם כדמות המעורבת במרחב התקשורתי שבו מתעצבת דעת קהל.

העיסוק בישראל היום חשוב להבנת השפעתה בישראל. עיתונות אינה רק עסק; היא מוסד המשפיע על סדר יום, על מסגור פוליטי, על שפה ציבורית ועל האופן שבו אזרחים מבינים את המציאות. לכן תפקידה של אדלסון בעולם התקשורת הוא חלק ממורשת ההשפעה שלה, גם כאשר הוא נתון לוויכוח פוליטי וציבורי.

בפרופיל מורשת, עצם המחלוקת סביב כלי תקשורת אינה מבטלת את חשיבותו. להפך, היא ממחישה עד כמה עיתון מרכזי יכול להיות חלק מן ההיסטוריה של החברה הישראלית. אדלסון שייכת לפרק זה כמי שמחזיקה ומובילה כלי תקשורת שהפך לחלק קבוע מן המפה העיתונאית בישראל.

עסקים, לאס וגאס סנדס ודאלאס מאבריקס

לאחר מות שלדון אדלסון הפכה מרים אדלסון לבעלת השליטה המרכזית בנכסים עסקיים משמעותיים, ובהם Las Vegas Sands. בכך הפכה לאחת הנשים העשירות בעולם ולאחת הדמויות העסקיות היהודיות הבולטות ביותר. פעילות זו אינה רק נתון פיננסי; היא משפיעה על יכולתה להמשיך לתמוך במוסדות, לעצב יוזמות ולשמש כוח כלכלי וציבורי.

בדצמבר 2023 אישרה הנהלת ה-NBA את מכירת השליטה בדאלאס מאבריקס למשפחות אדלסון ודומונט. בכך נכנסה משפחתה לבעלות על קבוצת ספורט אמריקאית מן הליגה הבכירה בעולם הכדורסל. פטריק דומונט, חתנה של אדלסון, משמש כנציג הקבוצה בוועדת בעלי הקבוצות של הליגה. רכישה זו הרחיבה את השפעת המשפחה מעולם המלונאות והקזינו אל ספורט, בידור, נדל״ן עירוני וכלכלת חוויות.

המעבר מבעלות עסקית מסורתית לעולם הספורט המקצועני ממחיש את היקף השפעתה הכלכלית של אדלסון גם אחרי מות בעלה. היא אינה רק יורשת הון, אלא דמות שממשיכה לנווט אחזקות, מוסדות והשפעה ציבורית בסביבה מורכבת, אמריקאית וגלובלית.

מעורבות פוליטית ותמיכה בישראל

אדלסון ידועה גם כתורמת פוליטית משמעותית בארצות הברית, במיוחד למחנה הרפובליקני ולדונלד טראמפ. היא ובעלה תמכו במועמדים וביוזמות שהיו מזוהים עם עמדות פרו-ישראליות ושמרניות, והיו בין התורמים הפוליטיים הבולטים ביותר בארצות הברית. פעילות זו הציבה אותה בצומת רגיש של הון, מדיניות חוץ, יחסי ישראל-ארצות הברית ופוליטיקה אמריקאית.

מבחינת מורשת יהודית וישראלית, יש להבין את המעורבות הפוליטית שלה בעיקר דרך השפעתה על סדר יום פרו-ישראלי בזירה האמריקאית. אדלסון תמכה במדיניות ובארגונים שראו בחיזוק ישראל, במאבק בחרמות ובקשר בין יהדות ארצות הברית למדינת ישראל יעדים מרכזיים. בכך היא השתייכה למסורת ארוכה של יהודים אמריקאים שמשתמשים בכוחם הכלכלי והאזרחי כדי להשפיע על מדיניות ציבורית הנוגעת לישראל.

במקביל, השפעתה הפוליטית היא מן הסיבות לכך שדמותה שנויה במחלוקת. פרופיל מורשת אינו נדרש להפוך מחלוקת להסכמה, אלא לתעד השפעה היסטורית. במקרה של אדלסון, ההשפעה הזאת ניכרת הן במוסדות שנתמכו בכספה והן במרחב הפוליטי שבו פעלה.

הוקרה ופרסים

אדלסון זכתה לאורך השנים להוקרה על פעילותה הרפואית, הפילנתרופית והציבורית. בשנת 2007 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב. בשנת 2018 העניק לה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את מדליית החירות הנשיאותית, העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית. ההודעה הרשמית הדגישה את תרומתה למחקר רפואי, למאבק בהתמכרויות, לבתי ספר יהודיים, למוסדות זיכרון השואה, לידידי צה״ל ולתגלית.

היא קיבלה גם אזרחות כבוד של ירושלים, אותות הוקרה נוספים ותארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות ישראליים. הוקרות אלה משקפות את הממד הכפול בדמותה: רופאה וחוקרת מצד אחד, ופילנתרופית יהודית-ישראלית בעלת השפעה ציבורית יוצאת דופן מצד אחר.

הערת מערכת על עצם ההכללה

מרים אדלסון נכללת באתר אף שדמותה ופועלה שנויים במחלוקת בקרב חלקים רחבים בציבור. ההכללה אינה קובעת כי ההשפעה חיובית או שלילית; היא משקפת את המקום המשמעותי שיש לדמות זו בעיצוב ההוויה, התרבות ואורח החיים בקרב הציבור, שבאופן טבעי ישנם הרואים בכך פעילות חיובית ואף הירואית וישנם הרואים בכך פעילות המנוגדת להשקפת עולמם. עצם קיומן של הערכות מנוגדות הוא חלק מן התיעוד ההיסטורי המצדיק את הכללת הדמות המשמעותית והמשפיעה הזו במורשת העם היהודי.

מדוע מרים אדלסון ראויה לציון כערך חשוב במורשת

מרים אדלסון ראויה לציון כערך חשוב בארכיון מורשת (Moreshet) מפני שסיפורה מחבר בין רפואה ישראלית, מחקר התמכרויות, פילנתרופיה יהודית רחבת היקף, חיזוק מוסדות בריאות וחינוך בישראל, זיכרון השואה, קשרי ישראל והתפוצות והשפעה על תקשורת ופוליטיקה. היא מייצגת סוג מודרני של השפעה יהודית: שילוב של ידע מקצועי, הון פרטי, מחויבות זהותית ובניית מוסדות.

Moreshet.com מתעד את אדלסון משום שמורשת אינה נוצרת רק דרך הנהגה פוליטית רשמית או יצירה תרבותית, אלא גם דרך רופאים, נדבנים, מו״לים ובוני מוסדות שמשפיעים על חיי קהילה, בריאות, חינוך, זיכרון וזהות. מקומה של מרים אדלסון במורשת (Moreshet) נובע מן הדרך שבה הפכה מסלול אישי של רופאה ילידת הארץ למערך השפעה עולמי שחיזק מוסדות יהודיים וישראליים, תמך בקשר בין צעירים יהודים לישראל, והותיר חותם מתמשך על החברה הישראלית והיהודית במאה ה-21.