מרים ילן־שטקליס

מרים ילן־שטקליס (1900–1984) העניקה לספרות הילדים העברית יצירות שאפשר לזכור כמעט מן ההאזנה הראשונה, ולגלות בהן משמעות נוספת גם שנים אחר כך. היא הייתה משוררת, סופרת, מתרגמת וספרנית, ושיריה נעשו חלק מחיי משפחות ומוסדות חינוך בישראל. כישרונה ניכר בחיבור בין קצב, דמיון והבנה רגשית: היא כתבה אל הילד כאדם שלם, ולא כמי שצריך רק ללמוד כלל התנהגות.

חיים בין ספרייה ליצירה

ילן־שטקליס נולדה בשם מרים וילנסקי באזור אוקראינה של ימינו, בבית יהודי ציוני שבו למדה עברית. השם ״ילן״ נוצר מראשי התיבות של שם אביה, יהודה לייב ניסן. היא עלתה לארץ ב־1920 והשתקעה בירושלים. לימודיה בשפות, במדעי הרוח ובספרנות נתנו לה היכרות עם מסורות ספרותיות שונות.

שנים רבות עבדה בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי וניהלה את המדור הסלאבי. לצד שמירת ספרים וסידורם כתבה ספרים חדשים לקוראים צעירים. השילוב אינו מקרי: היא הכירה את ערכה של מסורת כתובה, אך גם את הצורך להגיש אותה בכל דור בצורה חיה, אישית וקרובה לאוזן.

שירה המקשיבה למה שקשה לומר

ב״דני גיבור״ מופיע ילד שנפגע ומבקש להבין את דמעותיו; ב״מיכאל״ ההמתנה לחבר מקבלת משקל רגשי של אירוע גדול. ילן־שטקליס אינה מודדת את החוויה לפי קנה המידה של המבוגר. היא מאפשרת לעלבון או לבדידות להיות ממשיים, ובכך מעניקה לקורא הצעיר תחושה שמותר לו להרגיש ושאפשר למצוא לרגש מילים.

ביצירות אחרות שולטים המשחק וההפתעה. ״הסבון בכה מאוד״ מעניק חיים לחפצים, וב״המסע אל האי אולי״ הדמיון הופך את הדאגה לבובה להרפתקה. החפצים והיצורים אינם רק תחבולה משעשעת; הם מאפשרים לעסוק בחברות, בפחד ובנאמנות במרחב שבו הילד יכול לפעול ולהמציא.

שירים העוברים מדור לדור

קבצים כמו ״שיר הגדי״, ״יש לי סוד״ ו״בחלומי״ פנו לגילים שונים ושמרו על התאמה מדויקת בין שפה לחוויה. יצירות רבות הולחנו, וביצועיהן נתנו להן חיים גם כשיר המושר בבית ובגן. שיתופי הפעולה המוזיקליים, ובהם אלבום של שמוליק קראוס וג׳וזי כץ, החזירו את שירתה גם לאוזנם של מבוגרים.

ילן־שטקליס תרגמה לעברית ספרות ילדים ממספר שפות והרחיבה את מבחר היצירות שעמד לרשות קוראים ומחנכים. ב־1956 הייתה לזוכת פרס ישראל לספרות ילדים, בשנה הראשונה שבה הוענק הפרס בתחום. ההכרה הזו ביטאה גם הכרה בספרות ילדים כאומנות בעלת משקל תרבותי מלא.

מדוע מרים ילן־שטקליס ראויה לציון כערך חשוב במורשת

מרים ילן־שטקליס ראויה למקומה במורשת (Moreshet), באתר Moreshet.com, משום שהותירה אוצר חי של עברית, מוזיקה ורגש. יצירותיה מחברות בין זיכרונות הילדות של מבוגרים לבין חוויותיהם של ילדים כיום. הן ממחישות כיצד מורשת תרבותית עוברת גם ברגע קטן של קריאה משותפת — כאשר מישהו שומע שיר ומרגיש שמבינים אותו.